מקום מוזר הוא בית הספר לרפואה ומקצוע מוזר הוא מקצוע הרפואה. למרות שברור שיש לרפואה מקום מרכזי בחברת בני האדם, לימודי אותו מקצוע הם בעלי אופי סטרילי, במתחמים מבודדים ומנותקים מן האוכלוסייה. הם מתרחשים יותר במעבדה ובמחלקות בית החולים מאשר בבתים או ברחובות בהם האנשים חיים וחולים. הן האוניברסיטאות והן בתי החולים נמצאים מחוץ להתרחשות האנושית הרגילה, והם מהווים שני מתחמים עם חוקים משלהם, השונים מהתנהלות האוכלוסייה שבחוץ. ברוב המחקרים הרפואיים בודקים השפעה של טיפול על מחלה או על אורגניזם, כמעט ללא התייחסות חברתית, מדינית, כלכלית או פוליטית. כשמשווים טיפול א' לטיפול ב', או מתארים פריצת דרך מדעית כלשהי, ברוב המקרים צריך להפעיל עין ביקורתית בכדי למצוא הקשרים חברתיים ופוליטיים בפעילות המחקרית.
מזה כעשר שנים אני מרכז עם כמה שותפים קורס בחירה קטן בבית הספר לרפואה. סטודנטים בשנה א' מקבלים הצצה לטיפול באוכלוסיות קצה בישראל. 25 סטודנטים מתוך יותר מ-150 במחזור עוברים את הקורס בכל שנה. לא פעם, כשהדיון מבשיל, אנו קוראים את השיר "ילדי התקופה" של ויסלבה שימבורסקה (תרגום מפולנית רפי וייכרט), שזוהי פתיחתו:
אֲנַחְנוּ יַלְדֵי הַתְּקוּפָה,
הַתְּקוּפָה הִיא פּוֹלִיטִית.
כָּל הַמַּעֲשִׂים הַיּוֹמְיוֹמִיִּים
אוֹ הַלֵּילִיִּים שֶׁלְּךָ, שֶׁלָּנוּ, שֶׁלָּכֶם
הֵם מַעֲשִׂים פּוֹלִיטִיִּים.
תִּרְצֶה אוֹ לֹא תִּרְצֶה,
לַגֶּנִים שֶׁלְּךָ עָבָר פּוֹלִיטִי,
לָעוֹר גָּוֶן פּוֹלִיטִי,
לָעֵינַיִם הֶבֵּט פּוֹלִיטִי.
כָּךְ אוֹ אַחֶרֶת
לְכָל דְּבָרֶיךָ הִדְהוּד,
לְכָל שְׁתִיקוֹתֶיךָ הִשְׁתַּמְּעוּת
פּוֹלִיטִיִּים.
...
בדיון על שיר הטוען שהכול בחיים הוא פוליטי, בקורס בבית ספר לרפואה, יש לי תחושה של פריצת בועה. יציאה מהמרחב המדעי, הנקי והמדויק אל הרחוב הסואן. לכל אורך הלימודים יש רמיזה, רק רמיזה, לכך שמקצוע הרפואה והמחלות עימם אנו מתמודדים קשורים למציאות שמחוץ לבתי הספר או בית החולים. כמובן שבהתבוננות ביקורתית אתה מוצא הקשרים פוליטיים לכל טיפול, דיאטה או מבנה של מרפאה, אבל אם אתה לא מתאמץ לחפש הקשרים, העולם הרפואי נראה כמו הזרוע הפרקטית של עולם המדע הנקי, הברור, החד משמעי. ניתוחים סטטיסטיים נקיים וקרים הבאים למצוא את הטוב שבטיפולים.
ועל רקע זה הגיעה לה שנת 2020, עם נגיף בשם covid-19 ששינה את כל התמונה. אותו וירוס לקח את הרמיזה המעודנת, סימן אותה עם טוש סימון והקיף עם עט. העביר אותה מהרקע המעורפל של ההתרחשויות למרכז הבמה. הקשר בין מחלת הקורונה למציאות החיים כה בוטה שאין מהלך אבחוני או טיפולי במחלה שניתן לומר עליו שהוא רפואי או מדעי טהור.
עוד טורים של ד"ר עמוסי:
הכל פוליטי, כמו שכתבה שימבורסקה. כל מטוש או מסיכה, בדיקה של אדם אסימפטומטי או רכישת מכונות הנשמה. כל הגדרה של חולה מאומת, של נשא, כמובן הגדרה של חולה קשה, היא יותר פוליטית מאשר מדעית. כל החלטה על טיפול או הכרזה על מציאת חיסון היא לא סתמית. כל סגירה או פתיחה של גבול, כל ועדת חריגים, ודאי שכל פעימה במבצע החיסונים. החלטה על סגר מלא או פיקוח מהודק, של צבעי ערים בשיטת הרמזור או ההגדרה של מי נדבק.
הכל פוליטי, כמו שכתבה שימבורסקה. כל מטוש או מסיכה, בדיקה של אדם אסימפטומטי או רכישת מכונות הנשמה
לא נראה לי שהדברים הומצאו עכשיו, הם מוכרים כבר שנים, פשוט עכשיו כבר אין כל צורך בדמיון או רגישות חברתית בכדי להבחין בהם. הקשר הזה בין רפואה לפוליטיקה, או אולי חוסר הקשר הזה בין רפואה לפוליטיקה מוטח לי בפרצוף, וזה נורא קשה. שנים האמנתי שהנחיות הטיפול במחלות שונות הוא מדעי ביסודו עם השפעות כלכליות ופוליטיות זניחות ובלתי נמנעות, ופתאום, בהתעסקות במשבר הקורונה, ההפך הוא הנכון. ההנחיות הן בעיקרן פוליטיות עם השפעות מדעיות זניחות ובלתי נמנעות.
