אי אפשר להפסיק לחוש אשמה לחלוטין על הצבת גבולות

הצבת גבולות: למה היא המפתח לשלווה נפשית ואיך עושים את זה נכון

אם תשאלו את הפסיכולוגית האמריקאית נדרה גלובר־טאואב מה המפתח לשלווה נפשית ולהפחתת דיכאון וחרדה, היא תגיד לכם: הצבת גבולות! ברב־המכר החדש שלה היא מסבירה איך לעשות את זה עם ההורים, הילדים, העמיתים לעבודה והחברים

פורסם: 22.10.21, 09:35
לפסיכולוגית האמריקאית המצליחה נדרה גלובר־טאואב היה קשה לומר "לא". מאז שהיא זוכרת את עצמה היא תמיד אמרה "כן" לכולם. כבר בהיותה נערה היא הפכה להיות האוזן הקשבת של כל הסביבה שלה. היא האזינה לתלונות, לקיטורים ולצרות של חבריה ומשפחתה במשך שעות, עד שהרגישה מותשת לחלוטין. היא גם מילאה בקשות אחרות שהופנו אליה לעזרה במעבר דירה או בטיפול בילדים. כולם ידעו שהיא תמיד מוכנה לעזור. כשבני משפחה ציפו שהיא תבלה איתם את החג למרות שהיא העדיפה לשהות עם חבריה, היא שמה את הרצונות שלה בצד ובילתה את החג עם בני המשפחה.
קראו עוד:
הבעיה הייתה שההתנהגות שלה גרמה לה מתח נפשי רב, חרדה ודיכאון. שוב ושוב היא מצאה את עצמה בסיטואציות שגרמו לה אי־נוחות. היא גם שנאה לענות לטלפון כי ידעה שיש סיכוי גבוה שמי שנמצא מעבר לקו עשוי לבקש ממנה משהו, ושגם אם זה יהיה לא נוח לה, היא תגיד כן. לגלובר־טאואב לקח לא מעט שנים כדי להבין שהבעיה שממנה היא סובלת היא הצבת גבולות, או ליתר דיוק: אי־יכולת להציב גבולות. היא דאגה שכולם סביבה יהיו מרוצים, אבל היא שקעה באומללות.
נדרה גלובר־טאואב עם ספרה. ""החיים שלי היו כאוטיים לפני שהחלטתי להציב גבולות לסביבה שלי"

מתוך המצוקה הנפשית שלה היא החליטה להקדיש את הקריירה שלה לטיפול וחקר גבולות ביחסים עם אנשים. לאחרונה היא כרכה את כל שנות המחקר והניסיון הטיפולי שלה בספר חדש שנקרא Set Boundaries, Find Peace ("הציבו גבולות, מצאו שלווה" בתרגום חופשי). הספר הפך מיד עם יציאתו לאור לרב־מכר, לא מעט בזכות מיליון העוקבים שלה ברשתות החברתיות, שם היא מעניקה עצות מעשיות לאיך להציב גבולות בכל סוגי היחסים - בעבודה, בזוגיות, עם הילדים, החברים וההורים.
"מהניסיון המקצועי רב השנים שלי בטיפול באנשים חוסר היכולת לומר 'לא' מוביל לחרדה ולדיכאון. היכולת לומר 'לא' היא הבסיס להצבת גבולות, אבל פעמים רבות במקום לומר 'לא' אנחנו מעדיפים להסכים לעשות דברים שאנחנו לא רוצים או חושבים שאנחנו לא צריכים לעשות"
"החיים שלי היו כאוטיים לפני שהחלטתי להציב גבולות לסביבה שלי", היא מודה בספר. "הייתה בי המון טינה לסובבים אותי, שלא החזירו לי כגמולי ושחקו את היכולת שלי להעניק להם אהבה ותשומת לב. התחמקתי מלענות לטלפון בשעות מסוימות, הרגשתי שאני מוצפת רגשית. ברגע שהבנתי שאני צריכה לקבוע גבולות, זכיתי לשלווה. היחסים שלי עם הסביבה הפכו לבריאים. הצבת הגבולות שחררה אותי לחופשי. בהתחלה היה קשה לי לומר משפטים כמו 'אני לא אוכל לעזור לך יותר' בגלל תחושת אשמה, אבל עם הזמן הבנתי יותר ויותר שהגבולות האלה משחררים אותי ונחוצים לי וליחסים שלי עם הסביבה שלי".

תגידו "לא" לחרדה ולדיכאון

האם אפשר לקבוע גבולות לסביבה שלנו בלי ייסורי מצפון? "אין אפשרות כזאת", חורצת גלובר־טאואב. "האינסטינקט הטבעי שלנו הוא להסכים ולא לסרב לאנשים סביבנו. הצבת גבולות היא כמו שריר. ככל שתציבו יותר גבולות, כך הם יהפכו להרגל בחייכם". וההרגל הזה, כך מתברר, עשוי לתרום לא מעט לאיכות החיים הנפשית שלכם. לפי הארגון האמריקאי לטיפול בחרדה ובדיכאון, עם הסיבות המובילות לחרדה נמניים הצבת מטרות בלתי ריאליות, חוסר יכולת לומר לא, רצון לרצות אחרים ולפעול בניגוד לרצון האישי וחוסר יכולת להיות אסרטיבי. לכן, הטיפול הראשוני בחרדה הוא ניסיון להבין את הפער בין הציפיות הלא מציאותיות לעתים לחיים עצמם.
"האינסטינקט הטבעי שלנו הוא להסכים ולא לסרב לאנשים סביבנו. הצבת גבולות היא כמו שריר. ככל שתציבו יותר גבולות, כך הם יהפכו להרגל בחייכם"
לדברי גלובר־טאואב, הניסיון שלה הוכיח כי אי הצבת גבולות ביחסים קרובים - בעיקר עם בני משפחה - עלולה להוביל אנשים מסוימים לחרדה ולדיכאון. "מהניסיון המקצועי רב השנים שלי בטיפול באנשים חוסר היכולת לומר 'לא' מוביל לחרדה ולדיכאון", היא כותבת. "היכולת לומר 'לא' היא הבסיס להצבת גבולות. אבל פעמים רבות במקום לומר 'לא' אנחנו מעדיפים להסכים לעשות דברים שאנחנו לא רוצים או חושבים שאנחנו לא צריכים לעשות. סיבה נוספת לחרדה היא השוואה של עצמכם לאחרים. אם אתם סובלים מחרדה, כדאי לברר עם עצמכם בשלב הראשון מהי ציפייה ריאלית ומה לא. פעמים רבות אנשים הסובלים מחרדה עושים דברים שאנשים מבקשים מהם בגלל החשש שלהם ממה שיחשבו עליהם ('הוא אגואיסט') או שלא יחבבו אותם. לאט־לאט הם מאבדים קשר עם עצמם ושוקעים בחרדה ובדיכאון".
בספר היא ממליצה לאנשים שנמצאים במצב הזה לנסות לצמצם את החרדה בעצמם: "בשלב הראשון הרגילו את עצמכם לא לענות באופן אוטומטי 'כן'. התשובה האוטומטית שלכם צריכה להיות 'אני אבדוק אם אני יכול'. אחר כך תבדקו עם עצמכם ותענו על השאלות הבאות בכנות: האם יש לי זמן לזה? האם אני רוצה לעשות את זה? מה הדבר הכי גרוע שיקרה אם אני לא אעשה את זה? איך אני יכול לכבד את הגבולות שלי בסיטואציה הזאת? רק אחרי שתענו על כל השאלות האלה, תשיבו לפונה אליכם. אם קשה לכם לסרב פנים מול פנים, שלחו הודעת טקסט או אימייל".
לדבריה, אי אפשר להפסיק לחוש אשמה לחלוטין על הצבת גבולות, כי אחרת נפסיק להרגיש בכלל. אנחנו צריכים להתמודד עם כל הרגשות שלנו, כולל קנאה, אושר ואשמה, אבל רצוי לשנות את הנרטיב של "הכל באשמתי" ל"אני לא אחראי לכל מה שקורה". נסו לעצור מחשבה כמו "אני אשם בכך שהוא מרגיש רע" לאמירה כמו "אני לא אחראי לחיים של אנשים אחרים ואני לא רוצה ולא יכול לרצות את כולם". לפניכם כמה מהעצות המרכזיות שלה בספר לבחינה של הצבת הגבולות שלכם ולכינון יחסים בריאים יותר עם הסביבה שלכם במשפחה, בעבודה, עם חברים ואפילו ברשתות החברתיות.

גבולות במשפחה: מצטערת, אמא, אבל לא מתאים עכשיו

ההתמודדות הקשה ביותר בהצבת גבולות היא עם בני המשפחה. זה יכול להיות ההורים שלנו, הילדים שלנו או קרובי משפחה אחרים. בני משפחה הם "הבטן הרכה" של כולנו, כי כולנו יודעים שהם רשת הביטחון שלנו בחיים, ולכן קשה לנו מאוד לסרב להם. הצבת גבולות לבני המשפחה גורמת לכולם הכי הרבה ייסורי מצפון. לכן זה לא מפתיע שהאתגרים הכי גדולים שלנו בקביעת גבולות הם בחיק המשפחה.
לדברי גלובר־טאואב, ככל שהורים מכירים בזכותם של ילדיהם לגבולות, כך הם תורמים ליכולת של הילד שלהם להציב גבולות לאנשים אחרים בבגרותו. כך לדוגמה, הורים לילדים צריכים לכבד גבול של ילד שמחליט לא לאכול בשר או לא לפגוש אנשים מסוימים במשפחה. הורים שמכבדים גבולות כאלה גורמים לילד שלהם להרגיש בטוח ואהוב. מובן שלא כל הגבולות של ילדים צריכים להיענות. אם למשל, ילד מסרב ללכת לישון בשעה סבירה או ללכת לבית הספר, זהו גבול לא סביר, וההורים לא צריכים להסכים לכך. אבל כשהורים מתעלמים מגבולות סבירים של ילדיהם, הם עלולים לגרום לילדים שלהם להרגיש בודדים ועזובים או להרגיש שהצרכים שלהם אינם חשובים.
איך נראים גבולות בריאים במשפחה
  • ברור ומקובל על כולם שאתם לא חייבים להגיע לכל אירוע משפחתי.
  • מקובל לעתים להתרחק, ואין חובה להתקשר או להיפגש פעם בשבוע או שבועיים או זמן קצוב אחר - כל אחד מתנהג לפי מה שמתאים לו.
  • בני המשפחה לא מביעים את דעתם על המשקל שלכם, הזוגיות, העבודה או שאר החלטות אישיות בלי שביקשתם מפורשות את עצתם או עזרתם.
  • הם מקבלים את העובדה שאתם חיים לפי נורמות אחרות שלא תמיד מקובלות או משמחות אותם.
  • בני המשפחה (במיוחד הורים) יודעים שהם לא יכולים להופיע פתאום בדירה שלכם בלי הודעה מוקדמת.
  • אתם יכולים לומר להם שאתם לא מעוניינים לדבר איתם על נושאים מסוימים, כמו למשל הבאת ילדים לעולם, נישואים או כל נושא אחר שגורם לכם אי־נוחות.
  • אתם מדברים על הרגשות ועל המחשבות שלכם באופן חופשי.
  • בני המשפחה לא מתערבים בפרטים אינטימיים בחיים שלכם.
  • אף אחד לא מתערב בבחירת בן/בת הזוג שלכם.
  • אף אחד לא עוזר מבחינה כלכלית בתמורה לכך שתסכימו איתם או תעשו מה שהם מבקשים מכם.
סימנים לחוסר גבולות בחיק המשפחה
  • בני המשפחה שלכם סוחטים אתכם רגשית כדי שתעשו מה שהם רוצים שתעשו. הם יוצרים מצג שהם "מסכנים" ופגועים כדי שתגנו עליהם. בפועל זה איננו התפקיד שלכם, בעיקר כשמדובר ביחסי הורים־ילדים (בוגרים).
  • אתם מרגישים עייפים ומותשים נפשית אחרי שיחה עם בני המשפחה. הם גורמים לכם להרגיש ייסורי מצפון על דברים שאין לכם קשר אליהם.
  • בני המשפחה מתערבים בזוגיות שלכם ומעניקים לכם עצות על הבחירות שלכם.
  • בני המשפחה מרכלים איתכם על בני משפחה אחרים במטרה ליצור "מכנה משותף" או "חברות נגד אדם אחר", אבל בריתות כאלה נוטות שלא להחזיק מעמד והן מזויפות ושליליות.
  • בני המשפחה מצפים מכם לחיות בסגנון חיים שאתם לא מעוניינים בו.
3 כללי מפתח להתמודדות עם בני משפחה חסרי גבולות
  1. גם אם מדובר בהורים שאתם אוהבים מאוד, אם הם מפרים את הגבולות שלכם, דברו איתם פחות. במקום פעם ביום - פעם בשבוע.
  2. הגבילו את זמן השיחה. התקשרו אליהם כשאתם בדרך לתור כלשהו, כך שאתם יודעים מראש שתצטרכו לנתק את השיחה כעבור עשר דקות או רבע שעה.
  3. ענו והגיבו רק כשאתם מוכנים לכך ולא בתגובה מיידית לכל טלפון או להודעת טקסט.

גבולות בעבודה: סורי, אבל לא אוכל לקחת על עצמי פרויקט נוסף

אנשים רבים מאמינים בטעות שהם עובדים בסביבת עבודה רעילה, בעוד שבפועל הבעיה היא הצבת גבולות. אחת הבעיות הנפוצות של עובדים רבים היא הרצון שיחבבו אותם. הם רוצים שכולם יאהבו אותם ולכן משדרים לכולם שהם מוכנים לקחת על עצמם עוד ועוד משימות. כך הם לוקחים על עצמם עבודה של עובדים אחרים ובסופו של יום מרגישים מתוסכלים.
היחסים עם הבוס סבוכים אף יותר. מקום העבודה הוא מקום שקשה מאוד להציב בו גבולות בגלל יחסי המרות: יש מנהל ויש עובדים שכפופים לו. המבנה הזה יוצר מצב שכיח מאוד שבו עובדים מוצאים את עצמם עובדים שעות רבות מדי ומרגישים מותשים, עייפים ומתוסכלים מכך. הם מתקשים לסרב בגלל החשש מפיטורים, אבל מרגישים שנעשה להם עוול ושמעבידים אותם קשה מדי ומעבר לשעות שהם היו אמורים לעבוד. כדי להציב גבולות בצורה מוצלחת מול הבוס, בשיחה איתו אל תגידו: "אתה תמיד מעמיס עלי עוד משימות", כי אז הוא ירגיש מותקף והשיחה לא תתקדם למקומות רצויים. במקום זאת אמרו:
>> אני עובד הכי טוב עם דדליין. חשוב לי לדעת מה הכי דחוף, כך שאוכל לעשות את העבודה הכי דחופה, לפי הסדר.
>> חשוב לי להפריד בין שעות העבודה לזמן החופשי כי אני מרגיש שאני עובד טוב ויעיל יותר אחרי שאני מטעין את עצמי באנרגיה מחוץ לשעות העבודה.
>> חשוב לי שנקבע מהן שעות העבודה, כי אני רוצה להיות נוכח במאה אחוז בשעות העבודה ולא לעסוק בשום דבר אחר.
איך נשמעים גבולות נכונים בעבודה
  • אני לא אוכל לקחת על עצמי את הפרויקט הנוסף.
  • אני לא יכולה לעבוד אחרי השעה 17:00.
  • אני לא בודקת אימיילים של העבודה בזמן שאני בחופשה.
  • אני זקוקה לעזרה בביצוע העבודה הזאת.
  • אני לא רוצה לדבר על תחומים אישיים בעבודה, זה גורם לי אי־נוחות.
  • אפשר להמשיך את השיחה בהפסקת הצהריים, קשה לי להתרכז בשיחה תוך כדי עבודה.
  • תודה על ההזמנה אבל לא אוכל להגיע לאירוע.
  • לא אוכל לעזור לך בפרויקט שלך כי אני עסוק מאוד בפרויקט אחר.
6 כללי מפתח להצבת גבולות במקום העבודה
  1. חשבו על האירועים בעבודה שבהם נדרשת הצבת גבול. האם זה קורה פעם בשנה? האם זה קורה כל הזמן? האם אלה היחסים עם המנהל? האם עובדים אחרים מבקשים שתבצעו בשבילם עבודה?
  2. אפשרו לעצמכם לקבוע את הגבולות שלכם: כמה שעות אתם מוכנים לעבוד? מה הגבול שלכם ומתי אתם מרגישים מנוצלים ושחוקים?
  3. אם זה אפשרי, קבעו לעצמכם כלל שאת העבודה אתם מבצעים רק במקום העבודה או רק בזמן שעות העבודה.
  4. חשבו על הזמן שלכם בעבודה. היו כנים, האם אתם מקדישים אותו לעבודה? כדי להיות הוגנים, אם אתם מגבילים את שעות העבודה שלכם לעבודה בלבד, נסו לא לשוחח בטלפון עם בני משפחה ולא לבזבז זמן בשיחות עם עובדים אחרים, כך שהעבודה שאתם אמורים לבצע אכן תתבצע.
  5. אם אתם רוצים שיכבדו את הגבול שלכם לשעות עבודה מוגבלות, אל תבזבזו זמן בעבודה. נסו להגביל "אירועים חברתיים" ושיחות חברתיות בעבודה ולא לאפשר להם לגלוש יותר מדי.
  6. הרגילו את הסביבה הקרובה שלכם לכך שאתם לא עונים לשיחת טלפון במהלך שעות העבודה, ואם הם רוצים מכם משהו - שישלחו הודעה. ענו רק להודעות דחופות. שיחות משפחתיות קיימו אחרי שעות העבודה.

גבולות בחברות: טוב, אוכל להקשיב לך במשך חמש דקות

כולנו מכירים את המונח "חברות רעילה", ולא מעט מאיתנו גם יודעים על מה מדובר. יום אחד אתם מסתכלים על החבר/ה שלכם ושואלים את עצמכם: "למה אני בכלל חבר/ה של האדם הזה?". החברים האלה בדרך כלל - השלימו את החסר - גורמים לכם להרגיש רע עם עצמכם / מאכזבים אתכם / דורשים מכם יותר מדי / גורמים לכם להרגיש אשמה. לדברי גלובר־טאואב, יחסי חברוּת רעילים נוצרים בגלל גבולות לא בריאים. פעמים רבות חברות עם אנשים מסתיימת מכיוון שאחד מהצדדים מרוכז בעצמו, מתיש את הצד השני בשיחות אינסופיות על הבעיות שלו, עד שהחברות הופכת להיות מטלה שנופלת על צד אחד בלבד.
איך נראים יחסי חברות בריאים
  • אתם מרגישים, ויודעים, שהחבר שלכם רוצה לראות אתכם מתפתחים.
  • החברות תומכת באופן הדדי: אתם גם מקשיבים וגם מקשיבים לכם.
  • ההדדיות ניכרת גם במידת ההנאה מהיחסים: שני הצדדים נהנים מהחברות.
  • אתם יודעים איך לתמוך בחבר שלכם והוא בכם.
  • קביעת גבולות, כמו למשל חוסר זמן לדבר או להיפגש, איננה איום ליחסים.
  • החבר שלכם שמח בשמחתכם, ואין לכם בעיה לספר לו על ההצלחות שלכם. להפך - הוא סופר מפרגן.
  • אתם יכולים לדבר איתו על הרגשות שלכם.
סימנים ליחסי חברות חסרי גבולות
  • היחסים תחרותיים. נדמה שבשיחות כל אחד רוצה להראות שהוא "יותר" מהשני.
  • אתם מרגישים מתח נפשי ושהיחסים עם החבר גורמים לכם להוציא את "הרע" שבכם.
  • אתם מרגישים סחוטים מבחינה רגשית אחרי שיחה או פגישה עם החבר.
  • החבר שלכם מנסה להביך אתכם ליד אנשים אחרים.
  • החבר שלכם מספר פרטים אינטימיים עליכם לחבר אחר.
  • אתם לא יכולים להתגבר על אי־הסכמות, ולרוב שיחות כאלה נגררות למריבות.
4 כללי מפתח להתמודדות עם חבר שמתיש אתכם בשיחות אינסופיות
  1. נסו לשנות את הנושא כמה וכמה פעמים.
  2. נסו לומר לחבר את האמת, אבל תשאלו אם הוא באמת מעוניין להקשיב לדעתכם לפני שאתם אומרים מה אתם חושבים.
  3. היו אמפתיים, אבל באמת. אל תיגררו לאמירות שלמעשה מהוות זלזול בכאב של האחר כמו "זה לא נורא", "תעברו את זה", "זה שטויות".
  4. החליטו ביניכם ובין עצמכם כמה זמן אתם מסוגלים להקשיב לחבר (לדוגמה: חמש דקות ביום), ובמידת הצורך הפסיקו את השיחה ופנו לעיסוקים שלכם.

גבולות ברשתות החברתיות: זה הזמן ללחוץ על "חסימה"

בשנים האחרונות גם הרשתות החברתיות הפכו לזירה נוספת של אי הצבת גבולות. מבוגרים ובני נוער רבים מדווחים על תחושה של חרדה ודיכאון בגלל FOMO (פחד להחמיץ - Fear Of Missing Out) ותחושת תחרותיות חזקה שנובעת בדרך כלל מהרשתות החברתיות. לדברי גלובר־טאואב, חציית הגבולות העצמיים במקרה הזה ברורה מאוד: אם אתם כל הזמן עם הנייד ביד ולא יכולים לעזוב אותו גם בארוחת הערב, אתם בבעיה, וכדאי מאוד לטפל בה בהקדם במטרה לצמצם את הזמן שאתם ברשת החברתית ופחות מדי בחיים האמיתיים.
מעבר לזה, היא ממליצה להביא בחשבון את ההשלכות הבאות לפני שאתם מפרסמים פוסט ברשתות החברתיות:
  • תמיד יהיה מישהו שלא יאהב את מה שאתם כותבים.
  • אנשים מגיבים באופן תוקפני יותר אם הם יודעים שלא תגיבו בחזרה.
  • יש אנשים שאוהבים להתווכח. זו המטרה שלהם.
  • ברגע שהתחלתם לענות למישהו ברשת החברתית, הביאו בחשבון שאתם מסכימים לנהל עם אותו אדם ויכוח.
  • מה שאנשים ברשת אומרים עליכם מבוסס עליהם ולא עליכם.
  • אתם לא יכולים להשביע את הרצון של כולם כי הצרכים של כל אדם ואדם שונים.
  • זה שתסבירו את עצמכם שוב ושוב לא אומר שאנשים יבינו אתכם בסוף.
9 כללי מפתח להצבת גבולות ברשתות החברתיות
  1. אנשים רבים לא מודעים לזמן הממושך שהם מקדישים לרשתות החברתיות. הפעילו אפליקציית שעון או קבעו זמן מסוים ביום (למשל ב־08:00־09:00 בבוקר) שאותו אתם מקדישים לרשתות החברתיות.
  2. הפסיקו לעקוב אחרי אנשים שגורמים לכם להרגיש רע עם עצמכם, לא משנה מה הסיבה לכך.
  3. הפסיקו לעקוב אחרי אנשים "מושלמים" והעדיפו אנשים שמתארים חיים אמיתיים, על המאבקים והקשיים. אבל באמת, לא חשבונות "אותנטיים".
  4. התאימו את הפיד שלכם לרצונות ולצרכים שלכם. אם למשל, אתם רוצים לאכול פחות מוצרים מהחי או אוכל בריא יותר, התחילו לעקוב אחרי חשבונות שזו האג'נדה שלהם. או אם למשל אתם רוצים לצמצם בהוצאות, הפסיקו לעקוב אחרי משפיענים שמעודדים רכישת בגדים ופריטים אחרים.
  5. אל תהססו להפסיק להיות חברים של אנשים שהם לא באמת חברים שלכם. זה לגיטימי ולא מראה שאתם גסי רוח.
  6. אל תהססו לצמצם את רשימת האנשים שאתם עוקבים אחריהם בחצי. תעקבו רק אחרי מי שתורם לכם וגורם לכם הרגשה טובה.
  7. השתיקו חשבונות של בני משפחה או חברים שגורמים לכם להרגיש רע. הם לא יֵדעו על כך, ואין סיבה לדווח להם על כך.
  8. לפעמים כדאי, וצריך, להשתמש בכפתור "חסימה".
  9. זכרו: התפקיד שלכם הוא להגן על האנרגיה שלכם. יש אנשים שחושבים שהם יכולים לנהל לכם את הזמן, אבל הזמן שלכם וההחלטה איך לנצל אותו הם בידיים שלכם בלבד.
ספר הצבת גבולות
5 סיבות מצוינות להתחיל להציב גבולות
מחקרים מצאו כי להצבת גבולות במערכות היחסים השונות שלנו יש לא מעט יתרונות:
  1. אנשים שמציבים גבולות ישנים טוב יותר בלילה.
  2. אנשים שמציבים גבולות מרגישים שחוקים פחות בעבודה ובכלל.
  3. לאנשים שמציבים גבולות יש יחסים בריאים יותר, שנוטים להימשך זמן רב יותר, עם אנשים אחרים.
  4. אנשים שמציבים גבולות חשים פחות לחץ נפשי.
  5. אנשים שמציבים גבולות מדווחים על יותר הנאה מהחיים.
סינדרום גיבורי־העל: איך לדעת מתי לומר כן ומתי לסרב?
סינדרום גיבור/ת־העל שיכול/ה לעשות הכל גורם לאנשים רבים סבל רב. האמת היא שאף אחד לא יכול ולא צריך לעשות הכל. כשאתם מוצפים בבקשות ובדרישות, שאלו את עצמכם את השאלות הבאות לפני שאתם עונים: "כן" או "לא":
  • למה חשוב לי לעשות את זה? לעתים אנחנו עושים דברים מסוימים, כמו הפקת ארוחה או יום הולדת מיוחד, רק כי הם נחשבים כחלק מלהיות "הורים טובים", אבל הם לא באמת חשובים לנו או לילדינו.
  • האם אני עושה את זה רק כדי לרצות אחרים?
  • אילו ציפיות אני ממלא/ת בזה? של מי הציפיות האלה?
לכתבה זו התפרסמו 0 תגובות ב 0 דיונים
הוספת תגובה חדשה
אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר אתתנאי השימוש של Ynet לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.