"בתחילת ההיריון כל מה שרציתי זה פחמימות. להיכנס למאפיות ולהישאר לגור שם. טוב שהחגיגה נגמרה בתפריט מאוזן". אנה ארונוב

אנה ארונוב: "מדהים איך עוד לפני שהוא נולד אני הופכת לאמא"

רגע לפני הלידה (מזל טוב!) אנה ארונוב מספרת על השנה האחרונה בחייה, שיחד עם ציפייה מרגשת לילד ראשון הביאה איתה גם התמודדות כאובה עם האובדן של אביה שנפטר מקורונה ועם סוכרת היריון מאתגרת שהיא הצליחה לאזן - רק בעזרת תזונה

פורסם: 04.06.21 , 01:46
"הייתי צריכה לשחרר בהיריון, אין לך ברירה". ארונוב מצטלמת לשער מנטה
( צילום: טל שמעוני)
ממש כמו מושא ההערצה שלה - האמנית האייקונית פרידה קאלו - גם השחקנית, הרקדנית והמגישה אנה ארונוב לא נותנת לסלעי המציאות למשוך אותה למטה, אלא מנהלת באדיקות רבה את הרגשות שלה ואת התפריט הקפדני שעליה להיצמד אליו בעקבות סוכרת ההיריון שעמה היא מתמודדת בימים אלה.
אנחנו נפגשות בדירה היפהפייה שלה ושל בן זוגה אייל אלגבי, המקושטת בפרחים, בנרות ובדיוקנאות של קאלו. "חיבוק של אייל, זה מה שמרגיע אותי יותר מהכל. כשהוא פה ואני בתוך הזרועות שלו, אני יודעת שהכל יהיה בסדר, לא משנה מה אני עוברת", היא אומרת ומביטה אל הבית שבנו להם יחד ושבקרוב יצטרף אליו גם בנם הבכור.
עדכון חם: בשעה טובה אנה ילדה היום (יש שישי)

ואת החיבוק הזה צריכה ארונוב בימים אלה יותר מכל, לאחר שאיבדה את אביה שנפטר מקורונה. יחפה, חפה מאיפור, יפהפייה בחולצה בגוני אדמה, עגילי זהב מחושקים, שיער אסוף ובטן מתפקעת משפע של חודש תשיעי, ארונוב ישובה אסופה ויציבה, גם כשהיא מדברת על האובדן החותך. "לוקח זמן להבין שלא אראה את אבא יותר לעולם. איך זה הגיוני? הוא הרי בכל מקום בחיים שלי, הכי תומך, הכי שותף לכל בחירה. לחשוב שאלד את הילד שלי ואבא שלי לא יהיה הסבא המושלם שיכול היה להיות? לא חשבתי שזה יקרה. היה לי ברור שאבא שלי יהיה הכי פעיל בגידול הילד שלי. אני עוד לא לגמרי מבינה".
דבר אחד היא כן מבינה. שאנחנו לא בוחרים את האסונות שקורים לנו, אבל אנחנו יכולים לבחור איך להגיב אליהם. והיא בוחרת שלא לתת לעצב ולכעס להשתלט. "אני יודעת שהילד שלי בבטן מרגיש אותי וחי את האנרגיה שלי, ולכן אני בוחרת במודע להיות שמחה. מתאמצת עבורו וגם עבור עצמי", היא אומרת וקמה מהספה הבהירה כדי למזוג לעצמה מים, פעולה שתחזור עליה במהלך הריאיון, וגם תעיר לי שעדיין לא שתיתי.

5 צפייה בגלריה
אנה ארונוב
אנה ארונוב
"בשנים האחרונות הבחירה שלי היא להאמין בטוב, וגם הספורט מאוד עוזר". אנה ארונוב
(צילום: אור דנון, סגנון: תם רוזיליו)

בוכה הרבה, אבל בוחרת לחייך

לארונוב יש מודעות עצומה לא רק לתחושות שלה אלא גם ל־Well Being הכולל שלה, וכשאני משקפת לה שמהתנהלותה המודעת היא גוזרת את מצבה הרגשי, היא מסכימה אבל מוסיפה: "לצד זה אני גם בוכה הרבה, וזה בסדר לבכות, זה חלק מהדרך, ואני מרשה לעצמי, אבל אני גם שומרת על עצמי כי יש לי בבטן משהו שהוא משמעותי וחשוב יותר ממני. ברור לי שאם לא הייתי בהיריון, הייתי חווה את האובדן אחרת לגמרי, יותר כואבת. אני קצת דוחה את זה. מדהים איך עוד לפני שהוא נולד אני הופכת לאמא".
בדיוק כפי ששינית את התפריט כדי לשמור עליו.
"חד־משמעית, וזה גורם לי לחשוב שהלוואי שהיינו מתייחסות לעצמנו כל הזמן כמו שאנחנו שומרות על עצמנו בהיריון. אנחנו שומרות על עצמנו עבור הילד שלנו, שהוא הכי חשוב בעולם, ולמענו אנחנו אוכלות אחרת, לא שותות אלכוהול ומקשיבות לגוף שלנו, אבל היה טוב אם היינו מתייחסות לעצמנו כאילו שאנחנו התינוק הקטן של עצמנו".
"זה בסדר לבכות, זה חלק מהדרך. אבל אני גם שומרת על עצמי כי יש לי בבטן משהו שהוא משמעותי וחשוב יותר ממני. אם לא הייתי בהיריון, הייתי חווה את האובדן אחרת לגמרי. אני קצת דוחה את זה"
לפני ההיריון היא הקפידה על אורח חיים בריא וספורטיבי ("ריצה בחמש בבוקר 4־5 פעמים בשבוע, וברור לי שזה הדבר הראשון שאחזור אליו אחרי הלידה"), על אכילה מאוזנת ("גם בלי ההיריון פסטה זה הגילטי פלז'ר שלי אבל רק פעם בכמה חודשים") ובאופן כללי הגיעה לנקודה בחיים שבה "אני עושה רק את מה שנעים וטוב לי, מקיפה את עצמי באנשים שממלאים אותי ואת עצמם באנרגיה חיובית ולא נותנת מקום לרוע ולעצב, לא בפן האישי ולא במקצועי".
וזה גם עוזר בהתמודדות עם האובדן?
"בהחלט, כי לצד העצב והבכי והחוסר הנוראי החיים ממשיכים והם טובים. אני בטוחה שאבא שלי, שכל כך אהב לחיות, היה מעדיף שאיהנה ולא אעצור את חיי. ברור שכשאני חושבת להתקשר אליו ומבינה שאין למי, אני עצובה, אבל רגע אחרי זה יש ילד שבועט לי בבטן, ואני בוחרת לחייך".
הימים שבהם אביה שכב בבית החולים והיא הייתה מנועה מלבקר אותו בגלל הריונה היו קשים מנשוא. "אני אוהבת לפתור דברים, לקחת שליטה. גם ידעתי שיש לי כוח להרים אותו נפשית, אבל במקום זה עשיתי מה שיכולתי. תמכתי באמא ואחותי שהיו לצדו יום ולילה, הכנתי לכולם אוכל והבאתי לבית החולים".
מאיפה החוסן? את נורא חזקה.
"כל הזמן אומרים לי את זה. מה זה חזקה? למה? כי אני ממשיכה לתפקד? אני מסתכלת על הסיטואציה ונותנת את המקסימום שאני יכולה במסגרת הנסיבות".
בכל זאת, את לא נותנת לעצמך להישבר ולהתקרבן. מאיפה זה?
"בשנים האחרונות הבחירה שלי היא להאמין בטוב, וגם הספורט מאוד עוזר. הריצה, שנכנסה לחיים שלי בגיל 30 בערך, לימדה אותי ליהנות לא רק מהכושר ומזה שאני עושה למען עצמי, אלא גם מזריחות שאני רואה בפארק הירקון בחמש בבוקר, מזה שכבר בשבע וחצי אני עם אנדורפינים מטורפים. ריצה זה מנוע מדהים לחיים".

אוהבת שליטה, אבל לומדת להרפות

בכלל, דומה כי הדת של ארונוב היא היכולת להיות מודעת לרגע הנוכחי ולהעריך את הדברים הקטנים של החיים. "לרדת לים ולראות שקיעה ולהגיד 'איזה כיף לי', או להגיד לאייל 'איזה כיף שיש לנו כזה בית יפה, ושיש לנו כזאת אהבה'. צריך לזכור ולזהות ולראות את הטוב שבתוך החיים שלנו, וככה נבנית אנרגיה של רצון להיות בטוב. אז כן, אני לא מושלמת ויש לי משברים, בעיקר עכשיו, ופעם בכמה זמן אני מרחמת על עצמי, כי אני צריכה לדקור את עצמי ולמדוד סוכר, ושואלת את אייל בבכי 'למה, למה', אבל אני יודעת גם לצאת מזה מיד".
ואיך אייל בהקשר הזה?
"כמוני. אנחנו דומים בזה, וכאן הכוח של החיבור שלנו. גם הוא אוהב שטוב ושמח. שנינו נהנתנים של החיים, לא רק של מסעדות ויין וטיולים, אלא של היומיום. אנחנו אוהבים למשל לרקוד בבית".
לימדת אותו לרקוד?
"לא. אבל הוא זורם איתי על שטויות. אנחנו מצלמים טיקטוקים ביחד, והוא איתי בפאן. נפגשנו בנקודה שבה שנינו כבר עברנו מערכות יחסים. אנחנו יודעים מה אנחנו רוצים ומקפידים לא לכעוס אלא להגיד מה אנחנו מרגישים באותו הרגע, בלי דרמות ובלי להתמרמר".
"הריצה, שנכנסה לחיים שלי בגיל שלושים בערך, לימדה אותי ליהנות לא רק מהכושר, אלא גם מזריחות בפארק הירקון בחמש בבוקר. ריצה זה מנוע מדהים לחיים"
אתם לא מספיק זמן ביחד בשביל להתמרמר.
"אנחנו שלוש שנים ביחד, וברור שאנחנו עדיין רומנטיים וכיף לנו בלי ילדים, אבל הבסיס שבנינו הוא איתן, ולכן גם כשיגיע הילד נתמודד. אומרים לנו, 'חכו, לא תישנו בלילה, לא יהיה לכם זמן לעצמכם'. אז כן, אנחנו יודעים שהולך להיות לא פשוט. אנחנו גם לא אומרים שזה קטן עלינו. אנחנו רק יודעים שזה יהיה קושי זמני ושזה הילד שלנו שחיכינו לו המון זמן. זה באמת פרי אהבה שנמצא אצלי בבטן".
אז אין דרמות.
"אין דרמות ואני גם לא מאמינה בדרמות יותר. הגעתי למקום בחיים שבו אני לא צריכה את הדרמות. יש משהו שמפריע לי? אני אומרת. רק שעכשיו זה עם דמעות, כי אני סתם הורמונלית".
נשמע שאת מצליחה להסתדר עם זה.
"כן, זו גם תקופה חמודה וכיפית נורא, כי אני קצת יותר פגיעה ויותר לומדת לבקש עזרה".
בדרך כלל את לא מבקשת עזרה?
"מה פתאום. אני הרי יכולה הכל, ועושה הכל לבד. ופתאום חלק מהדברים, פיזית, אני לא יכולה לעשות, ואני כן מרגישה שזה בסדר להרפות ולהיות קצת יותר חלשה כשאייל עוזר לי בדברים שאני מבקשת, כמו לשרוך לי את השרוכים או לעשות קניות בסופר כי כבר כבד לי. וזו גם הכנה מהממת עבורי ללמוד לסמוך על אייל, לדעת שיש פרטנר להיעזר בו".
והוא אוהב את הפוזיציה הזאת?
"ממש מצפה לזה. הפחד שלו זה שלא אבקש ממנו עזרה, שאשתלט כל כולי על הדבר הזה", מצביעה על פרי הבטן. פרי האהבה שלהם.
תנסי שלא להשתלט.
"אני יודעת ואני במודעות, ולכן אני לומדת כבר עכשיו להוריד מעצמי משימות לטובת השיתוף".

5 צפייה בגלריה
אנה ארונוב
אנה ארונוב
"מתגעגעת לביצים רכות, לסשימי, לדג מלוח ולסלמון מעושן. זה הרבה יותר חסר לי מקרואסון"
(צילום: אור דנון, סגנון: תם רוזיליו)

אייל מודע לשיחות שלך עם עצמך?
"בטח, והוא כל הזמן אומר לי, 'את זוכרת שאת לא אם חד־הורית ושלילד יש אבא שרוצה להיות פה, ושהוא גם פעיל ולא מפחד מכלום".
אוטוטו את בחדר לידה, אבל איך היה להיות בהיריון במהלך הקורונה?
"אני לא יודעת איך זה להיות בהיריון לא בקורונה. אבל בחצי השנה הראשונה היה מלחיץ כי עוד לא הגיעו החיסונים, ועדיין הייתה תחלואה מטורפת והיה מפחיד לצאת מהבית. היו חודשים ארוכים שבהם הכנסתי את עצמי לבידוד מרצון".
התבאסת.
"את מדמיינת כל חייך היריון ראשון ואיך תתלבשי יפה עם הבטן הקטנה והחמודה ותלכי למסעדות ותפגשי חברות ואייל ואני נעשה תמונות מהממות עם הבטן במלדיביים. בפועל ישבתי פה ופחדתי לצאת מהבית, ולא הגעתי לימי צילום אלא אם כולם עשו יום לפני כן בדיקת קורונה - זה היה התנאי שלי".

שומרת על תפריט מאוזן, אבל "מרמה" לפעמים

אולי בגלל היכולת המופלאה שלה לקבל את המציאות כפי שהיא ארונוב גם מצליחה להתייחס לסוכרת ההיריון שמלווה אותה כאל עניין שפועל לטובתה. "נכון שלא הייתי מוכנה לזה, לדקור את עצמי חמש פעמים ביום, לאכול אחרת, ותהיתי איך נפל עלי הדבר הזה", היא מודה, "אבל כשהתרגלתי לתפריט, הבנתי שהשד לא כזה נורא. אני מניחה שיש נשים שמזריקות ואצלן זה יותר מסובך, אבל אני איזנתי את עצמי בעזרת אוכל. אני קפדנית מאוד לטובת הילד שלי, ופתאום קלטתי כמה בזכות זה אני אוכלת בריא ומסודר – בוקר, צהריים, ערב ורק נשנושים בריאים ולא פחמימות ריקות וסוכרים. אנשים נלחמים שנים כדי להתקרב לתפריט שאני אוכלת. מתוך המצוקה יצא משהו טוב".
שאפו על הגישה, אבל יש גם קטעים לא קלים.
"נכון. הספונטניות נעלמת והכל צריך להיות מתוכנן. אין לנשנש ככה סתם, אין בואי נזמין משהו. אני עסוקה במה שאני מבשלת ומתי אני אוכלת, ולפעמים זה מציק, אבל בריאות? זה הכי בריאותי. בתחילת ההיריון, עוד לפני שעשיתי את העמסת הסוכר, כל מה שרציתי זה פחמימות. להיכנס למאפיות ולהישאר לגור שם. טוב שהחגיגה נגמרה בתפריט מאוזן".
ובכל זאת, איזו עוגה סגרת עם אייל שהוא מביא לך מיד אחרי הלידה?
"פרג", היא מחייכת כממתיקת סוד. וחוץ מזה, היא גם מרמה לפעמים את המאזן, באישורו של הרופא שלה, כמובן. "בגלל שאני מאוזנת על 100, הרופא שמלווה אותי אישר לי צ'יטים מדי פעם. אז פעם ב... אני מרשה לעצמי, וזה הסוד".
זה הסוד גם בחיים.
"בול. זה הסוד בחיים. 85% מהזמן להיות מאוזן ובשאר להרשות לעצמנו. אז אם בא לי קינוח, אוכל 2־3 כפות, וכשבא לי פסטה, אקח כמה ביסים. חוץ מזה היום יש תחליפים להכל. נפתח בפניי עולם - פסטות שהן מקמח חומוס, מקמח עדשים. עשיתי השבוע בולונז מושלם ומושקע מפסטת עדשים".
"אני קפדנית מאוד לטובת הילד שלי, ופתאום קלטתי כמה בזכות זה אני אוכלת בריא ומסודר – בוקר, צהריים, ערב ורק נשנושים בריאים ולא פחמימות ריקות וסוכרים. אנשים נלחמים שנים כדי להתקרב לתפריט שאני אוכלת. מתוך המצוקה יצא משהו טוב"
את מבשלת, לא אייל?
"כולם חושבים שהתחתנתי עם שף. אומרים לי 'הסתדרת'. אבל אייל לא נמצא במטבח של המסעדה, הוא מנהל מסעדות. הוא יודע לערוך יפה שולחן, יודע לנהל סמול טוק עם האורחים. לפעמים גם יש לו מוזה והוא מבשל, אבל אם נאכל רק כשיש לו מוזה, זו תהיה בעיה".
ומה את מבשלת?
"אוכל של בית - בשר, תבשילים, מרקים, דגים, סלטים, פסטות, קציצות, ממולאים".
אבל עכשיו, כאמור, היא לגמרי בתפריט סוכרת מוקפד, והיא לא נוגעת באורז, תפוחי אדמה, פסטות, וגם לא בלחם לבן או כל סוג של פחמימה ריקה. ולא, היא ממש לא מתגעגעת ואומרת ש"סוכר הוא סם, אבל כן יש לי חולשה לשוקולד מריר 85%, שאותו אהבתי גם לפני ההיריון וזה הגילטי פלז'ר שלי, וגם גיליתי ממרח נהדר של אגוזי נמר, אגוזי לוז וקשיו. יש דברים שאאמץ גם אחרי ההיריון. מצאתי גריסיני של פליאו מקמח שקדים, או אורז בר שאני מכינה עם עדשים וקינואה. אני גם מכינה כוסמת עם חמאה, ומרשה לעצמי עכשיו גם גבינות שמנות, ואוכלת בשר ודגים, והמון תפוחים ירוקים. אייל צוחק עלי שעוד רגע אני מקבלת צורה של תפוח ירוק".
וכשאני שואלת לאיזה מזון היא הכי מתגעגעת היא מפתיעה: "לביצים רכות, לסשימי, לדג מלוח ולסלמון מעושן. זה הרבה יותר חסר לי מקרואסון".
בואי נדבר על הלידה.
"בראש אני יולדת בלידה טבעית, עם מוזיקה מהממת, חוויה מדהימה. זה הוויז'ן. אייל ואני עוברים הכנה ללידה טבעית, וכל מפגש עוזר לי להבין יותר לקראת מה אני הולכת. אני נרדמת עם מדיטציה של משפטים חיוביים שמכינה את התת־מודע לחוויה מדהימה. אני מאוד מאמינה בזה, אבל עם כוכבית: כי אם ברגע האמת חס וחלילה יהיה שינוי כזה או אחר, הכל מבורך. ואם ארגיש שאני צריכה אפידורל, אבקש ולא אשפוט את עצמי. לא בא לי להתבאס ולהגיד, 'תכננתי ככה, אבל זה לא קרה'. זה הרי בין המקרים הספורים בחיים שבהם התוצאה חשובה יותר מהדרך".

5 צפייה בגלריה
אנה ארונוב
אנה ארונוב
בימים אלה מנחה אנה ארונוב את תוכנית הריאליטי "זוג מנצח VIP" ברשת 13 לצד האקס המיתולוגי שלה איתי תורג'מן. בנוסף, היא הפרזנטורית של מותג בגדי ההיריון אבישג ארבל ומככבת בקמפיין קיץ 2021 של החברה
(צילום: יח"צ)

פינג פונג עם אנה

  • מה מלחיץ אותך? "להישאר לא רלוונטית".
  • מה מביא לך בוסט אנרגטי? "הבעיטות של הילד שלי. אין תחושה כיפית יותר".
  • מה מנחם אותך? "אוכל".
  • מה מרגיז אותך? "הצורך של הסביבה להשליך עלי את כל החרדות והפחדים שלהם במהלך ההיריון".
  • מה מצחיק אותך? "בעלי".

איך היא הצליחה לאזן את סוכרת ההיריון? תפריט יומי לדוגמה + מתכון

בוקר
2 ביצים + 2 פרוסות לחם קל או מלא + גבינה + ירקות: עגבניות ומלפפונים ("מה שטוב זה שאני יכולה לאכול גבינות שמנות מאוד ואני מנצלת את זה")
כעבור שעתיים פרי/שקדים/אגוזים ("אני בודקת קודם את רמת הסוכר בדם, רואה שהיא בסדר ורק אז אני יכולה לנשנש אחד מאלה")
צהריים (סביב 14:00)
דג, חזה עוף או בשר + עד 3 כפות כוסמת או אורז מלא + סלט ירקות ("התוספת קטנה והיא לא תפוחי אדמה ולא אורז")
כעבור שעתיים פרי או קרקר מלא + ממרח אגוזים ("מצאתי ממרחים וגם גריסיני מקמח שקדים שמותר לי")
ערב
סלט גדול מהרבה ירקות + טונה או קינואה או פרוסת לחם מלא עם קוטג'
לילה
קרקר + ממרח או פרוסת לחם עם גבינה ("אני חייבת לאכול ארוחת לילה כי אחרת זה מעלה לי את הסוכר בבוקר, אז בערך בחצות אני עוברת במטבח אחרי שכבר ישנתי שלוש שעות")

אנה מבשלת: סלט פסטה מעדשים
מה צריך:
  • 1 חבילה (250 גרם) פסטה מעדשים כתומות או מחומוס
  • 100 גרם גבינת פטה מפוררת גס
  • 5 עגבניות שרי חצויות
  • חופן עגבניות מיובשות קצוצות
  • 1/2 כוס עלי בזיליקום
  • 2 שיני שום קצוצות דק
  • 3 כפות שמן זית
  • 1 כף רוטב בלסמי
  • 50 גרם צנוברים
  • מלח ופלפל
מה עושים:
  1. מבשלים את הפסטה לפי הוראות היצרן. שוטפים במים, מסננים ומצננים היטב.
  2. מערבבים את הפסטה עם שאר החומרים, מתבלים ומערבבים. מגישים קר.
חליפה: ברנדה /// חולצה: אדידס /// חלק תחתון: אבישג ארבל /// איפור: מישל אדרי ל"סולו" /// שיער: אבישי מסטי
לכתבה זו התפרסמו 0 תגובות ב 0 דיונים
הוספת תגובה חדשה
אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר אתתנאי השימוש של Ynet לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.