זה לא את מי אני מרצה, זה מה אני רוצה. רובנו גדלנו בתוך עסקה לא כתובה: תהיה טוב = תהיה אהוב. למדנו שהערך שלנו נמדד בציון, בעזרה לאחר, בשתיקה כשלא נוח לנו. הפכנו לאנשים שמתעדפים את כולם חוץ מאת עצמם, מתוך פחד עמוק שאם לא נרצה- לא תהיה סיבה לאהוב אותנו. אבל ריצוי הוא לא טוב לב, הוא הישרדות. וכשאנחנו מרצים, אנחנו לא באמת נוכחים; אנחנו הופכים לצל של הצרכים של מישהו אחר. הגיע הזמן להפסיק "להופיע" כדי לקבל אישור, ולהבין שדאגה לעצמך היא לא אגואיזם, היא התנאי היחיד לחיים אותנטיים. הפרק הזה הוא ההזמנה שלך להפסיק לקנות אהבה בוויתורים על עצמך, ולהתחיל לתעדף את הבנאדם היחיד שנשאר איתך תמיד: את.