אירועי השבת השחורה ב-7 באוקטובר, והמלחמה בעזה שבאה בעקבותיהם, פגעו קשה בענפי חקלאות רבים בישראל, ובין היתר גם בחוות הקנאביס, המספקות חומרי גלם לתעשיית הקנאביס הרפואי. המחסור בידיים עובדות במרחבי הגידול של קנאביס הופך לאיום על איכות חייהם של חולים רבים, בהם חולי סרטן, שיש להם אישור חוקי לשימוש ומרשם לתרופות המופקות מהצמח.
כדי להתמודד עם קשיי התקופה ביקשו כמה חוות לגידול קנאביס בדרום ובצפון הארץ לגייס מתנדבים, מבין האזרחים הרבים שמציפים בימים אלה את השדות והמטעים, ומאפשרים לחקלאים ולמשקים לתפקד גם בהיעדרם של העובדים הקבועים. רק מה, לא כל אחד יכול להתנדב לעבוד עם קנאביס, ואולי משום כך קיבלנו בהבנה את הוראת המשטרה שאסרה עלינו לציין את מיקומן המדויק או לצלם בתוך שטחי החוות. זו לא סתם פראנויה, החוק היבש מגדיר את הקנאביס סם מסוכן, והוא מופיע בפקודת הסמים. מכאן נובע החשש של רשויות החוק, שארגוני פשיעה יקבלו גישה לצמחים או לתרופה, בניסיון ליצור רווח כלכלי.
הגענו להציל את פרחי הקנאביס
מאז החלה הלחימה משה, פנסיונר מהרצליה, ולאה אשתו, מתנדבים מדי שבוע בענף חקלאות אחר. משה מצא במקרה הודעה שביקשה לאתר מתנדבים לעבודת קטיף בחוות קנאביס רפואי באזור גדרה והחליט לנסות. "אחרי שעבדנו יום ארוך בשדה, בקטיף של כרישה, הבנו שזו עבודה שלא כל כך מתאימה לנו ולגילנו כמשימת התנדבות, בעיקר כי צריך להתכופף כל הזמן. זו הייתה עבודה קשה ששברה לנו את הגב. חיפשנו משהו אחר, שאפשר לעשות בעמידה או בישיבה. בחוות הקנאביס הרפואי הבטיחו לנו מצד אחד התנדבות חקלאית, ומצד שני עבודה בישיבה ובמיזוג אוויר - אז החלטנו ללכת על זה".
לאה אשתו משתלבת בשיחה: "ביקשו שנשלח צילום של תעודת הזהות ועשו בדיקה מול המשטרה. קיבלנו אישור רשמי ובאנו להתנדב. העובדים הקבועים בחווה שבה התנדבנו מתגוררים בשדרות, אבל פונו מביתם עם בני משפחותיהם לאילת. אנחנו הגענו להציל את פרחי הקנאביס. לבשנו חלוק לבן, כיסוי ראש וכפפות, ואחד המנהלים לימד אותנו איך מפרידים בין הגבעול לפרח, כדי להפיק את המקסימום מהצמח. עסקנו בזה מהבוקר עד הצהריים".
אולי יש בין הקוראים מי שמאמין שמדובר בהתנדבות מהאגדות - בגלל המזגן, הכיסאות, הריח הטרי והממסטל ואולי גם הפנטזיה לדחוף פרח או שניים לכיס, לשימוש אישי - אבל המציאות שונה לגמרי. כל חווה כזו היא מתקן מאובטח, הכולל מערכת מצלמות, גדרות, אזורים ללא גישה, ופרוטוקול אבטחה משטרתי
אחרי הפסקת הצהריים קיבל הזוג החרוץ משימה חדשה: "הושיבו אותנו סביב שולחן ולימדו אותנו איך מפרידים בין הפרחים לעלים. משתמשים במספריים זעירים כדי לגזום את העלים סביב התפרחת, ובשביל זה צריך ראייה טובה. חוץ מהריח החזק של הצמח לא היה בזה שום דבר מסעיר. מבחינתנו זאת הייתה רק עוד עבודה חקלאית".
אולי יש בין הקוראים מי שמאמין שמדובר בהתנדבות מהאגדות - בגלל המזגן, הכיסאות, הריח הטרי והממסטל ואולי גם הפנטזיה לדחוף פרח או שניים לכיס, לשימוש אישי מאוחר יותר - אבל המציאות שונה לגמרי. כל חווה כזו היא מתקן מאובטח, הכולל מערכת מצלמות, גדרות, אזורים רבים ללא גישה, ופרוטוקול אבטחה משטרתי.
משה משתף בפולקלור שחולקים העובדים סביב השולחן המלא בפרחי מריחואנה ירוקים: "כל הפעילות שלנו נעשתה בתוך כלא מבוצר. חוות הקנאביס שבה התנדבנו מאוד מוגנת - אבל המתנדבים לא מפסיקים להריץ בדיחות על הפיתוי לדחוף כמה פרחים לכיסים ולהביא הביתה. גם הבת שלי צחקה עלינו. אבל אני לא מעשן ואין לי כל כוונה להתחיל".
"האנרגיה טובה, הרגשנו שאנחנו חלק מקבוצת אנשים שרק רוצים לתת. זו לא אוכלוסייה שבאה לנסות לגנוב קנאביס, אלא להתנדב מכל הלב. שמחנו לעזור לחקלאים שלנו"
מעולם לא ניסית?
"פעם אחת ויחידה, כשהייתי בן עשרים ומשהו בקופי-שופ באמסטרדם. ישבנו עם חברים וחזרתי למלון עם כאב ראש".
גם אבישי, פנסיונר בן 76, שביקש להתנדב בעבודה חקלאית, מצא את עצמו קוסס פרחי קנאביס ריחניים בחווה סודית ומאובטחת בדרום. "החוויה של קטיף קנאביס יוצאת מהכלל, ולא רק בגלל שהתנדבנו כדי להבטיח אספקה של תרופה אקזוטית לחולים. בתחילת המלחמה התנדבנו לכל משימה - העברנו דאודורנטים ובקבוקי שמפו לחיילים, עשינו הסעות ושינועים. פתאום סיפרו לנו שצריכים מתנדבים לעבודה בחוות קנאביס. למרות הנסיעה הארוכה, החלטנו, אשתו ואני, ללכת על זה. זה תחום חדש בישראל שלא מוכר לי, ויש מזגן והעבודה בישיבה. שלחנו תעודות זהות, קיבלנו אישור, התחלנו להתנדב והאווירה נפלאה. האנרגיה טובה, הרגשנו שאנחנו חלק מקבוצת אנשים שרק רוצים לתת. זו לא אוכלוסייה שבאה לנסות לגנוב קנאביס, אלא להתנדב מכל הלב. שמחנו לעזור לחקלאים שלנו".
יצא לך להכיר את הקנאביס והשפעותיו?
"לא. הייתי מעשן כבד, אבל מעולם לא יצא לי לנסות את זה. בחווה הייתה אווירה מצוינת, המתנדבים היו אנשים טובים, כולם צעירים מאיתנו. בגלל שלבשנו כפפות, כובעי ניילון וחלוקים לבנים - זה הגן עלינו מהשפעת החומרים, כי השרף של הצמח נדבק לאצבעות ולגוף, ויש לו ריח מאוד חזק. ייתכן שהרגשתי את ההשפעה באופן פסיבי, כי אתה צמוד לשולחן שעליו ריכוז מסיבי של פרחים טריים עם ריח חזק. אז אם ביום רגיל אני הולך לישון בחצות, אחרי ההתנדבות הלכתי לישון בשמונה בערב, הייתי מפורק. הריח נשאר לי באף שבוע שלם", אבישי צוחק.
4 צפייה בגלריה
המשטרה אסרה עלינו לצלם בתוך החוות. אסף קמר באתר גידול קנאביס
(צילום ארכיון: ניצן דרור)
שלי גולדשמידט בלוגרית הטיולים, חובבת הטבילה במעיינות הקפואים מקבוצת אל תבואו יהיה כיף, מקפידה להתנדב לפחות אחת בשבוע בענף חקלאות כלשהו. "אחרי שקטפתי במשך יום שלם תפוזים, וזה לא היה קל, הציעו לי בחוות קנאביס שסובלת ממחסור בעובדים, ולגלגל ג'וינטים למען חולי סרטן", סיפרה. "מייד ארגנתי חברים ששמחו להתנדב בחדר עם מזגן וכיסא. שלחנו תעודות זהות לאישור המשטרה, וקיבלנו אישור". אבל מתברר שגלגול ג'וינטים לחולי סרטן הוא משימה מבוקשת מאוד בין המתנדבים בתקופת המלחמה, ועל כל כיסא בכל חווה מתמודדים מתנדבים רבים. "בסופו של דבר לא קיבלתי חדר עם מזגן וכיסא, וחזרתי לקטוף תפוזים,, סיפרה גולדשמידט. "ערב לפני הנסיעה לחוות הקנאביס הודיעו לנו שזה מבוטל בגלל עומס במתנדבים. חבל, הייתי מגללגלת להם דברים יפים".
