תומאס באך הוא הבוס של המשחקים האולימפיים. במונחים דתיים הוא האפיפיור. הוא אמור להיות הסמל של האחדות, היושר, ההגינות, הרוח הטובה, הספורטיביות, התחרותיות, המורשת בת העשורים, היכולת הפיזית לעמוד בכאב והיכולת המנטלית לשרוד את התחרות.
החלום של תומאס באך, מאז שהחליט להיות עסקן ספורט, היה להיות נשיא הוועד האולימפי. הוא לא בדיוק עשה את זה בגלל כל סמלי המשחקים האולימפיים כפי שהוזכרו בפתיח, אלא מסיבה הרבה יותר פרוזאית. באך, פוליטיקאי הספורט הבכיר ביותר בגרמניה, הוא שיכור כוח. הוא תמיד רצה להיות עסקן הספורט הכי חשוב על הפלנטה.
4 צפייה בגלריה
באך ופוטין בטקס הפתיחה באולימפיאדת החורף של סושי
(צילום: Pascal Le Segretain/Getty Images)
לפי ספר חדש שיצא כעת בגרמניה, "האוליגרכים של פוטין: איך תומאס באך והוועד האולימפי הבינלאומי בגדו במשחקים האולימפיים", מתבררת עכשיו הסיבה מדוע בפברואר 2011, שנתיים וחצי לפני הבחירות לנשיאות, כשהאליפות העולם בסקי אלפיני התקיימה בגרמניה, ושתי ערים גרמניות נאבקות על אירוח משחקי אולימפיאדת החורף ב-2018, פניו של באך נעדרו מבין המכובדים. הוא טס לבקש תמיכה במועמדות שלו. ברוסיה. אצל ולדימיר פוטין. עכשיו, הקשר שנבנה בין השניים לאורך השנים, קיבל תפנית מפתיעה.
סמראנש – האב הרוחני
באך לא העניק את משחקי החורף האולימפיים ב-2014 לסוצ'י, רוסיה, העיר על שפת הים השחור שבה ממוקם בית הנופש של פוטין. ההחלטה התקבלה הרבה לפני שהפך לנשיא. אבל הוא היה בתפקיד כשהמשחקים התרחשו; הוא היה שם בשערוריית הסמים; הוא היה שם כשמתנגדי פוטין נשלחו לכלא סיבירי במהלך המשחקים; והוא היה שם כשרוסיה, שלושה ימים לפני סיום המשחקים, פלשה לחצי האי קרים. מה הוא כן עשה? הוא אסר על המתחרים האוקראינים לחבוש סיכה לאות הזדהות עם קורבנות הכיבוש הרוסי.
אחד הטלפונים הראשונים שבאך קיבל לחדרו לאחר שנבחר כנשיא היה מפוטין. מאז באך דואג לשליט הרוסי. סקנדל שימוש בחומרים אסורים של מתחרים אולימפיים בעזרת השירותים החשאיים הרוסיים? עוד פלישה רוסית לאוקראינה? באך מחרים עסקנים, מחרים את הדגל ואת ההמנון, מחרים נבחרות רוסיות, אבל אתלטים רוסיים תמיד מקבלים אישור להשתתף במשחקים. באך הוא המנצח הגדול של פסטיבל התעמולה הספורטיבי של פוטין.
4 צפייה בגלריה
סימני שאלה שהולכים אחורה עד ימי המלחמה הקרה. אנטוניו סמראנש בהכנות לאולימפיאדת סידני
(צילום: Adam Pretty/ALLSPORT)
באך הוא בן טיפוחיו של חואן אנטוניו סמראנש, מי שהיה נשיא הוועד האולימפי העולמי בין 1980 ל-2001. סמראנש הוביל את המשחקים האולימפיים להצלחה מסחרית ענקית, אבל לחובתו גם נרשמו שערוריות ופרשיות שחיתות. ז'אק רוז'ה הבלגי החליף את סמראנש, וכשזה סיים את כהונתו, באך נאבק על הנשיאות מול הבנקאי הפורטו ריקני ריצ'רד קאריון. לבאך יש תמיכה רחבה, ויש לו מספיק נציגים בכל יבשת שימליצו על בחירתו. הרבה מהאנשים שהמליצו על בחירתו בעבר מצאו את עצמם נאבקים נגד האשמות קשות על שחיתות מול המערכת המשפטית. חלקם ישבו בכלא על שחיתות, רמאות, זיוף כרטיסים והסתרה של שימוש מאורגן בחומרים אסורים בקרב ספורטאים. איכשהו באך הצליח לא להסתבך. אחת התכונות הנדרשות ביותר כדי להיבחר כנשיא הוועד האולימפי העולמי היא להיות טפלון.
אבל כדי לוודא את הבחירה שלו, אי שם ב-2013, באך היה צריך את רוסיה. באותה תקופה ולדימיר פוטין לא היה הנשיא. הוא היה בתקופת צינון בתפקיד ראש הממשלה. אבל הוא המלך של המשחקים האולימפיים. לרוסים יש מאות אנשים בתפקידי כוח באיגודים של ענפים אולימפיים, הם מארחים תחרויות רבות, יש להם אינספור חסויות, ספונסרים ואוליגרכים שיעשו עם הכסף שלהם מה שפוטין יגיד להם. באך היה חייב להשיג את ברכת הדרך של פוטין.
הפרסומת החדשה של מנ' סיטי היא משהו מיוחד
(ONE)
פגישת בזק במוסקבה
באך עזב את אליפות העולם בסקי אלפיני ליום אחד ולפי עדויות של חבריו הוא טס במטוס פרטי להיפגש עם פוטין, וחזר לאחר יממה ואמר לחברים: "פוטין תומך בי באופן אקטיבי. אני הולך להיות הנשיא הבא". אף אחד לא שואל, אבל זה היה באוויר: פוטין לא נותן כלום בחינם. לא ברור אלו הבטחות הוא קיבל מבאך.
צריך לשים את הדברים בקונטקסט. עבור ברית המועצות ספורט תמיד היה מכשיר תעמולה חשוב ביותר. לק.ג.ב הייתה מחלקה שלמה שעסקה רק בספורט, מינוי עסקנים בכירים, שוחד וסחיטה של אחרים. לקראת המשחקים האולימפיים ב-1980 במוסקבה, הסובייטים הגיעו להישג השיא שלהם בנושא: הם הצליחו למנות את סמאראנש, אביו העסקני של באך, כנשיא הוועד האולימפי הבינלאומי.
סמראנש היה שגריר ספרד במוסקבה מאז 1977. לפי האגדה הוא נתפס מבריח חפצי אמנות בדואר דיפלומטי. סוכנים חשאיים כיבדו אותו בביקור ואולטימטום: או שאתה משתף איתנו פעולה, או שאנחנו חושפים אותך. כשסמראנש נבחר לנשיא הוועד האולימפי בעזרת תמיכה גורפת מהגוש הסובייטי, הוא התחבר להורסט דסלר, הבוס של אדידס ומי שנחשב כאיש שהמציא את השחיתות בספורט המודרני. דסלר חיבר בין סמראנש לבאך. באותו זמן, ולדימיר פוטין היה סוכן של הק.ג.ב במזרח גרמניה. הוא אחד מהאחראים להקלטות שבהן נשמע דסלר משחד אנשים על ימין ועל שמאל.
אחרי התפרקות ברית המועצות ונפילת מסך הברזל, ברית המועצות התרחקה מעט מהאורביט הספורטיבי, אבל כשפוטין נבחר לנשיאות היא חזרה, ובענק: האולימפיאדה והגביע העולמי בכדורגל הם רק היהלומים שבכתר של עשרות אירוחים נוספים של תחרויות ספורט. אחרי שפוטין החזיר את רוסיה למקום שהיא רגילה אליו, הוא רצה גם נשיא ועד אולימפי משלו.
התיקייה של באך בארכיון הק.ג.ב
רוב הסימנים מצביעים על כך שפוטין הצליח, אבל עכשיו, אחרי שרוסיה החליפה סימום אתלטים מסיבי בפלישה עוינת והרג של אלפי אזרחים אוקראינים, הוועד האולימפי לא יכול לשתוק. הקרמלין לא ממש מרוצה מהסנקציות שהפעיל באך על רוסיה ועל ספורטאיה. פוטין צריך את האולימפיאדה הקרובה בפריז, הוא צריך לראות שם את הדגל הרוסי, הוא זקוק להצלחות ספורטיביות שיעזרו לטשטש את הציבור הרוסי ממראות המלחמה. באך יודע בדיוק מה זה אומר לעשות שריר לפוטין. זה אומר חלומות זוועה ונדודי שינה.
כצעד ראשון, פוטין לקח שיעור מהעבר. הרוסים ארגנו את האולימפיאדה האלטרנטיבית ב-1984 לאחר שהגוש החרים את המשחקים בלוס אנג'לס. כעת, כמה חודשים לאחר האולימפיאדה בפריז, פוטין הכריז על משחקי המיני אולימפיאדה שייערכו ברוסיה תחת הסלוגן הציני "המשחקים הידידותיים למדינות ידידותיות". פוטין מלווה את הרעיון הזה במתקפה דיפלומטית אינטנסיבית. מדובר לא רק במתקפה פרונטלית נגד הוועד האולימפי, פוטין מציע פרסים כספיים לזוכים במדליות, אלא כדחיפה של ספורט עולמי כחלק מהמאבק הגאו פוליטי העולמי. מדינות שתומכות בפוטין ובפלישה שלו לאוקראינה, רואות פה הזדמנות לשבור את המונופול של הוועד האולימפי, ולשנות את תבנית נוף המשחקים האולימפיים.
הוועד האולימפי, אחרי שנים שבהן דחף את הספורט האולימפי לתוך הקלחת המטונפת של הפוליטיקה (המשחקים בסוצ'י ובסין הן שתי דוגמאות בולטות), הגיב למהלך של פוטין בתגובה המדהימה לפיה "היינו מאוד רוצים לא לערבב ספורט בפוליטיקה".
באך והוועד האולימפי טוענים שכוחות רוסיים פתחו במסע השמצה ודיסאינפורמציה נגדם. אם באך לא יעשה מה שפוטין אומר לו, פוטין כבר ידאג שמישהו יחטט בתיקיה שלו בארכיונים של הק.ג.ב. מי שהולך לישון עם פוטין, צריך לבדוק באמצע הלילה אם הוא עדיין חי, ומי שקנה את המלוכה שלו בחצר האחורית של הקרמלין, אינו ראוי למלוכה הזו.
