בפברואר 2019, בקליפורניה, נידונו בני הזוג לואיז ודיוויד טרפין ל-25 שנות מאסר בעוון התעללות ב-13 ילדיהם. בכתב האישום נטען שהילדים "הוחזקו כשבויים בבית המשפחה, הורעבו והוכו לאורך שנים". בני הזוג הצדיקו את ההתנהגות המתעללת באומרם כי "הגנו עליהם מפני החברה הנוראה והמושחתת". אכן, אחת מהשיטות לצידוק התעללות היא שכנוע הקורבנות שהיא מגינה עליהם מפני איום חיצוני חמור יותר.
קראתי לאחרונה את ספרו האוטוביוגרפי המעולה של נתן שרנסקי, "אף פעם לא לבד". הוא מספר שם כיצד השתמשה ברה"מ בהשחרת פניה של ארה"ב כטכניקה להצדקת פגיעתה החמורה בזכויות האדם של אזרחיה. ניסיון אישי זה הפך את שרנסקי לקולו העקבי של ההיגיון הפשוט בתקופות המשא ומתן לשלום עם שכנותינו הערביות: שרנסקי טען בעקשנות שאי אפשר לעשות שלום עם מדינות המפירות את זכויות האדם של אזרחיהן. משטר מתעלל, הסביר, יצטרך תמיד "אויב" חיצוני כדי להמשיך לשעבד את האוכלוסייה שלו. ממש כמו בני הזוג טרפין. ובמקרה של מדינות ערב, האויב הזה הוא ישראל.
אין בעולם מדינות רבות המתעללות באזרחיהן כמו שעושים כמה מן המשטרים הערביים סביבנו, ובהם גם אלה שבתחומנו ממש: שלטון חמאס ברצועת עזה, והרשות הפלסטינית. על פי מדד זכויות האדם הבינלאומי של "פרידום האוס", אנחנו מוקפים בכמה מן המדינות המתעללות ביותר בעולם.
גל הטרור נגדנו, בניצוחה של הרשות הפלסטינית, מאשר את מסקנתו של שרנסקי: "לא יהיה שלום באזורנו כל עוד ערבים טובים נשלטים בו בידי משטרים השוללים מהם זכויות אדם. כדי לשפר את מצבנו הביטחוני בזירות הפלסטינית, העזתית, הסורית והאיראנית, עלינו להיאבק למען החופש של האוכלוסיות הללו".
המוני ישראלים ממלאים כיום את הרחובות בגלל ויכוחים על גבולות הגזרה בין הממשלה לבית המשפט העליון, ורבים מהם חרדים למצב הדמוקרטיה – בשעה שסכנה חמורה לאין ערוך מרחפת על קיומה של המדינה היהודית הדמוקרטית: הטרור הגובר והאיום בטילים גרעיניים איראניים.
באותו יום נורא בחודש ניסן, כאשר ילדיי החליטו לתרום את איבריה של אימם, חשבתי כי זוהי רק מחווה נדיבה ואלטרואיסטית. אך כעבור שבועות אחדים, כאשר זכינו לפגוש את הצוות הרפואי ואת מושתלי האיברים - הניחומים ששאבנו מן העובדה שלוסי הצילה את חייהם של חמישה אנשים היו רבים מכל הנחמה ששאבנו מאלפי המנחמים בימי האבל עד אז.
הרב ליאו דיצילום: אלכס קולומויסקיכי כאשר אנחנו נותנים, אנחנו גם מקבלים. כך גם בעניין שלפנינו. כאשר אנחנו פועלים למען החופש של שכנינו הערבים, אנחנו מרוויחים אפשרות לשלום. אך לא רק בסיכוי לשלום עם שכנינו הערבים מדובר. הקמפיין לשחרור יהדות ברה"מ איחד יהודים מכל העולם, ימנים ושמאלנים, דתיים ושאינם דתיים. קמפיין דומה, לשחרור הערבים ממשטריהם הטוטליטריים, יכול היום לאחד את כולנו שוב.
אנו היהודים עסוקים מדי במלחמות פנימיות, בעוד הקורבנות האמיתיים של המשטרים שוללי החופש, גוועים מעוני, ממחלות וממלחמות. ישראל זקוקה היום לחזית מאוחדת נגד מדינות הטרור שבסביבתה. כשיהודים צועדים, כל העולם מתחיל לצעוד. הבה נהפוך את הזעקה "לעולם לא עוד" מסיסמה לאמת. מי בא לצעוד איתי?
- הרב ליאו די שכל את רעייתו לוסי ובנותיו מאיה ורינה בפיגוע בבקעת הירדן באפריל האחרון
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
פורסם לראשונה: 00:00, 01.09.23
