סטיב קר עשה נפלאות עם החומר שעמד לרשותו, אבל מעולם לא הצליח לשמור על יציבות בקו הקדמי לצד הקו האחורי אולי הטוב בתולדות המשחק. בקיץ 2014, לרשותו של קר עמד קו קדמי שמארק ג'קסון ובוב מאיירס בנו בתמורה לוויתורים לא מובנים מאליהם, שנראו יותר כמו הימורים שהצליחו. הם עשו לימונדה מהלימונים שעמדו לרשותם. נפרדו מקו אחורי מלא כוכבים שלא הוכיחו את עצמם. עסקת מונטה אליס תמורת אנדרו בוגוט, למשל. אליס היה המנהיג "הבלתי מעורער" מהקו האחורי, כחלק מהצמד המוביל שלהם, עם דייויד לי כפורוורד-סנטר "באנקר" וכוכב עד הפציעה, אך סרח עודף יקר כביכול, כאשר דריימונד גרין "סידר" לו מנוחה ארוכה מהצפוי על הספסל שלהם, כמעין פוליסת ביטוח לברכיים של בוגוט.
ובכן, התבדינו. כי הלימון אליס לא הפך ללימונדה, בעוד הקו האחורי שכלל את סטף קרי וקליי תומפסון "שינה את תולדות הכדורסל". ובוגוט היה הימור שהצליח חלקית, אבל גם המחליפים, מאריס ספייטס ופסטוס אזלי, בנוסף להריסון בארנס, שלושתם "תוצרת בית", ליד לי ובוגוט, היוו קו קדמי פשוט מפחיד. דריימונד הוא בכלל תופעת טבע, פורוורד-סנטר נמוך ולא מאסיבי במיוחד, שמחפה על נחיתות בנתונים הגופניים בעזרת נחישות ודבקות במטרה, עבודת רגליים, חושים חדים, עיתוי ומיקום תחת הסל שגורמים לו להיראות כמו תמנון רב זרועות וגדול מעצמו בכמה אינצ'ים טובים.
אבל כל זה לא היה מספיק לעצור את לברון בגרסת 2015. מה עצר אותו? איגודאלה. עוד פורוורד צנוע מידות שקיבל עליו את הגזירה להיות שחקן ספסל ולא הכוכב הזוהר שהוא היה קודם לכן. וכך נוסדה השושלת. הסמול בול אולי זכה באור הזרקורים, אבל לקר היו עוד אופציות לשלוף מהשרוול כמו קוסם.
ההנהלה ההיא לא הייתה נקייה מטעויות. הם הבינו שהצעירים שלהם ראויים לקבל קידום משמעותי אחרי הזכייה הסנסציונית באליפות, ע"י קבוצה שלא עלתה שלב שנה קודם לכן וניצחה רק בסדרת פלייאוף אחת (ב-2013) בדור "ההוא", שהתבסס כאמור על מונטה ודייויד. נראה טבעי לוותר על לי כדי לפנות מקום תחת תקרת השכר, אבל זו הייתה טעות שעלתה ביוקר. גם שון ליווינגסטון ראוי להיות מוזכר. אחרי פציעה "מסיימת קריירה" הוא נע ונד בליגה ולא מצא בית, עד שג'קסון הביא אותו עם חוזה רב שנתי כאקורד הסיום לירושה שקר קיבל ממנו. ואף אחד מהם, מלבד אולי דריימונד ואיגודאלה, לא היה נמוך לעמדה בה שיחק.
אך כאשר בארנס, אזלי ובוגוט נפצעו בשלהי "העונה ההיסטורית", ודריימונד הושעה ממשחק 5 בפלייאוף 2016, קר מצא עצמו לפתע בלי קו קדמי, למעט ספייטס ואיגודאלה. והספלאש ברוס? ירו ולא פגעו. אני מניח שקר די התגעגע ללי באותו רגע. אולי אפשר היה לדחות את השחרור שלו בשנה או שנתיים, יהיו העלויות אשר יהיו. המסקנה היא שגם אם יש לך פרארי בעמדת הפול פוזישן, לא נוהגים בה בלי ביטוח! וגם שמאמן רוקי, לעולם לא יהיה נקי וחף מטעויות.
קר תיקן. בעונה הבאה הוא עשה את ההחתמות הבאות. הפאצ'וליה זזה בעמדת הסנטר וג'אווייל מגי עלה מהספסל. קצת יותר מתעודת ביטוח, דייויד ווסט השכיח את דייויד השני (לי) ששוחרר כאמור בטרם עת. אה כן, עוד "צוציק" אחד שאפשר להזכיר פה, קווין דוראנט. גדול יותר ממה שהוא רשום. מכל הבחינות. והם חזרו לקדמת הבמה והיו בלתי ניתנים לעצירה, אבל סוללת הגבוהים, בנוסף לדריימונד כמובן, אבל גם קוון לוני, שאולי חבל שלא נתנו לו קצת יותר זמן מסך בעונת הרוקי שלו, 2015-16, אבל הוא לא נראה כמו מי שהוא הפך להיות בשנה שעברה.
ומה קרה ב-2019? כל הקו הקדמי ההוא שוחרר אחרי הריפיט בקיץ 2018. ווסט פרש, פאצ'וליה ומגי שוחררו ללא תמורה ככלי אין חפץ בו. ועל מה הם הסתמכו "בצבע"? על דמרקוס קאזנס ולמשך 30 שניות תמימות גם על עוד סנטר צעיר ומבטיח, בוגוט. אותו אחד, עם אותן ברכי זכוכית, שהחזיקו כאמור, 30 שניות. תעמידו פנים שאתם מופתעים? הסמול בול לא עובד בלי תמיכה מהצבע, ודריימונד אחד, טוב ככל שיהיה, לא יצמח פתאום לגובה. וכך עוד עונה הלכה לפח וההנהלה שנחשבה לפלא, שיהקה, גיהקה, פיהקה או השתעלה. מסקנה: גם שלגיה (סטיב קר, למי שלא הבין) צריכה לצחצח שיניים בבוקר, אחרת זה מסריח.
כישרון הניהול נשאר בערך הנכס היחיד שעמד לרשותם בקיץ 2019. דוראנט למשל? נעלב מכך שאמרו עליו שהוא היה רק עוד שכיר חרב בקבוצה של קרי. גם דריימונד לא חסך את שבט לשונו מדוראנט, והפרידה הפכה להיות בלתי נמנעת. הם קיבלו תמורתו את דיאנג'לו ראסל, אבל כולם התחילו לשאול מה בדיוק הם יעשו איתו כאשר הספלאש יחזרו מהפציעות שלהם, וגם הוא לא אהב במיוחד את התשובות שנתן לעצמו. אז הם עשו דיל באמצע העונה והביאו תמורתו את אנדרו וויגינס, ובהחלט קיבלו לימון ועשו ממנו לימונדה.
עונות הנפל הביאו בחירות לוטרי נחשקות. ג"ס יכולים לבוא בטענות רק לעצמם על הבחירות שהם עשו. אלן סמאילאגיץ'? ג'יימס ווייזמן? ג'ונתן קומינגה? היה להם גבוה אחד בשנה שעברה, נמניה בייליצה (ווייזמן היה פצוע). ומה עושים בגולדן סטייט המכורים לסמול בול אחרי עוד עונת אליפות משום מקום? מוודאים שלא יישאר להם בדל של גבוה בסגל בשביל להתמודד עם קבוצה כמו הלייקרס, למשל, אבל מה הם היו עושים (גם) מול דנבר? או פיניקס? ווייזמן היה "בסדר". אין ספק שגארי פייטון איכותי ממנו, אבל ווייזמן היה הגבוה היחיד שלהם בצבע. הם הסתדרו בלעדיו בשנה שעברה? כן, אבל... היה בייליצה. השנה בפלייאוף שניהם כבר לא שם. ומלבד לוני, שגם הוא לא גבוה מספיק, יש להם מעט מאוד עם מה להילחם בצבע.
אין מנוס מהמסקנה שהם או חוזרים על טעויות העבר או הולכים לבנייה, בעוד הדור הנוכחי שלהם "לא מבין את הרמז" ופורש. וזה כבר מתחיל להזכיר לי את סוף השושלת של ג'ורדן בשיקגו. מישהו בהנהלה חושב שיש לו את מגע הקסם ולא מכיר במגבלות הכוח שלו. במונחי השושלת הנוכחית, הוויתור על ווייזמן ובייליצה הוא קטסטרופה, קפיצה מאיגרא רמא לבירא ד'עמיקתא. ואם הם באמת חשבו להתחרות עם הגבוהים הנוכחיים? כי אז זו קפיצה מהאגו לאיי קיו, או שהם בכלל לא בענף הנכון. כפי הנראה, גם קר היה צריך לדעת יותר טוב מתי לזוז מעמדת המאמן לקוביית הניהול.
סיכום: מאמין שהשושלת הזו נגמרה. וב-2019 הייתי בערך היחיד שלא הספיד אותם ואמר שהם עוד יחזרו. אז הם אכן חזרו ובגדול, אבל זהו, נגמר. מאחל לקרי ותומפסון שהם יבקשו טרייד וישתלבו בקונטנדר. ככינורות שניים הם עוד יכולים לתרום המון, כמו ריי אלן במיאמי למשל, אבל כרגע, בגולדן סטייט, הם סתם מתבזבזים.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? התחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
