זה לא עוד משבר חולף, ולא עוד עונה קשה שאפשר לכסות בקלישאות על דרך, תהליך ובניית עתיד. אלה מילים ריקות שמספרים לעצמנו כבר שנים. זה מרגיש כמו סוף של משהו. מועדון שמתרוקן לאט, משחק אחרי משחק, החלטה אחרי החלטה, ואף אחד לא עוצר.
בני יהודה של היום היא קבוצה בלי זהות ובלי יד מכוונת. המאמן הלך, המנהל המקצועי הלך, ומה שנשאר זה רק השם. בני יהודה. מותג בלי תוכן. אין דרך, אין קו, אין אפילו קול אחד שיגיד לאן הולכים. רק טבלה אחת, קרה ואכזרית, שמסתכלת מלמטה ומזכירה שליגה א כבר לא איום תיאורטי אלא אופציה ריאלית לגמרי.
יש משהו כמעט אכזרי בזה שבני יהודה חזרה לשחק בשכונה, למקום שממנו הכול התחיל, ובדיוק שם היא נראית הכי אבודה. פעם זה היה מבצר. שכונה עם שיניים. מקום שקבוצות פחדו להגיע אליו. היום זו שכונה בלי רעש, בלי פחד ובלי יתרון ביתיות. היריבות באות, לוקחות נקודות והולכות, כאילו מדובר בעוד תחנת אוטובוס בדרום תל אביב.
הפיטורים האחרונים של דגו לא היו זעזוע. הם היו הודאה בכישלון. כשגם המאמן וגם המנהל המקצועי הולכים, זה לא שינוי כיוון. זו אמירה ברורה: טעינו בהכול. הבעיה האמיתית היא שלא רואים מי מתקן. אין דמות, אין בעל בית אחראי, ואין מישהו שמחזיק את ההגה כשכולם קופצים מהאוטובוס ומשאירים את האוהדים בפנים.
ועל הדשא זה נראה בהתאם. קבוצה רכה, מבולבלת, בלי אופי. כזו שסופגת, מורידה את הראש וממשיכה לשחק כאילו זה הגורל. אין כעס, אין טירוף, אין את בני יהודה ההיא ששרדה רק כי אין מצב שאנחנו יורדים. היום יש מצב. ועוד איך יש. והכי גרוע, זה כבר לא מרגיש שמישהו באמת נלחם בזה.
והנה החלק שאולי הכי קשה לבלוע: גם אנחנו, האוהדים, מתחילים להתרגל. עייפים. ממורמרים. מצקצקים בפייסבוק וממשיכים הלאה. ההנהלה שותקת, השחקנים נראים כמו מי שמחכים לסיום העונה יותר מאשר לניצחון הבא, והאזעקה לא נשמעת. אין תחושת חירום. וזה הסימן הכי מפחיד שיש.
אם זה יימשך כך, לא תהיה נפילה דרמטית ולא רגע שייזכר. לא שריקת סיום טראגית ולא דמעות ביציע. רק מועדון שמתפרק מבפנים, בלי הנהגה, בלי כיוון ובלי נשמה. בני יהודה לא תתרסק. היא פשוט תכבה. בשקט. בנוחות.
אחד אחד כולם ילכו. מאמנים, מנהלים, שחקנים ואוהדים.
ובסוף, כשיישאר מגרש דהוי בשכונה ושלט ריק, יישאר רק משפט אחד.
האחרון שייצא שיכבה את האור.
כי מועדון שלא נלחם על עצמו, לא צריך יריבה שתפיל אותו.
הוא עושה את זה לבד.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? איך זה עובד? פשוט מאוד:
כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ Word לכתובת: kick@ynet.co.il, בצירוף שם מלא
אורך הטקסט הרצוי: 250–800 מילים
אין לצרף תמונות, טבלאות או גרפים
אם הטקסט מתייחס לאירוע עתידי – שלחו אותו מספר ימים מראש
