בעיצומו של טיול מים אל ים (שעליו עוד ארחיב בהמשך בכתבה נפרדת), הגשם ותחזית מזג האוויר הסוערת לימים הבאים הבהירו שכבר לא נוכל להמשיך אל הכינרת כמתוכנן. היה זה יום שבת, לפני הצהריים, וטרמפ מחניון הפיתול שלמרגלות הר מירון הוביל אותנו אל הכפר חורפיש שבגליל העליון – שם חשבנו להעביר כמה שעות, עד שהתחבורה הציבורית תתחדש ונוכל לשוב למרכז.
"חורפיש זה כפר עתיק מאוד, בן 1,100 שנה בערך", מספר תושב הכפר ע'סאן חדאד, שהסיע אותנו לשם. "יש פה הרבה מה לראות, האווירה נהדרת, ואנחנו מקבלים כל אורח בזרועות פתוחות".
רוב תושבי חורפיש הם דרוזים, אך יש בו גם אוכלוסייה נוצרית גדולה המשתייכת לזרם הקתולי-מזרחי, כמו משפחתו של ע'סאן. ביום-יום עוסק ע'סאן בחקלאות ומגדל בצל לזרעים בשדות ליד הכפר פסוטה, אך לפני כשש שנים הוא ואשתו אילהם החלו להציע אירוח ביתי – ליחידים וגם לקבוצות. "הייתה תקופה שהפסקנו לעבוד, וברשות לפיתוח הגליל הציעו לנו להיכנס לתחום האירוח הביתי, אז התחלנו עם ארוחות בוקר", הוא נזכר.
על הבישולים עצמם אחראית אילהם – אך את חומרי הגלם מהצומח קוטף ע'סאן בגינה הגדולה שהוא מטפח מאחורי הבית. "חוץ מזה אני רק טועם", הוא צוחק. "החלטנו שהעסק שלנו יישאר קטן ולא נקבל הרבה אורחים – קבוצה אחת או שתיים ביום, לא יותר, ולא ביחד. רצינו שאנשים יגיעו אלינו לבית כדי לאכול אוכל טוב, בריא וטעים – אבל לא רצינו להפוך למסעדה", מסביר ע'סאן.
לשולחן שהזוג חדאד פתחו הם הגישו עלי גפן ממולאים, קישואים ממולאים בבשר, פרגית ממולאת בבשר טלה ואורז, פריקה עם שקדים, טחינה ביתית – וסלט עולש מפתיע ומרענן במיוחד. "זאת לא מסעדה. אתה לא תמצא באף מסעדה את המאכלים האלה שאשתי מכינה", מציין ע'סאן.
לע'סאן ואילהם ארבעה ילדים ושישה נכדים, ומלבד האוכל המעולה יש להם גם שלל סיפורים מרתקים על החיים בחורפיש ועל החיים כנוצרים במדינת ישראל. למשפחה גם תחביב מיוחד של טיולים בעקבות מערות קבורה נוצריות עתיקות – וע'סאן ישמח גם לסייע עם מידע וטיפים לטיול באזורים ואתרים פחות מוכרים בגליל. "אני אוהב את זה", הוא מבהיר.
לתיאום אירוח ביתי: ע'סאן חדאד, טלפון – 050-9146347.
את חורפיש חוצה כביש 89, ולאורכו מתפרס המרכז העסקי של הכפר. בצידו הצפוני של הכביש, שלט של משרד התיירות מפנה אל "הגרעין הישן" של הכפר – ומומלץ מאוד לסייר בסמטאותיו הציוריות ולבקר בחנויות המיוחדות. בין אתרי הגרעין הישן: מוזיאון אלאמיר למורשת הדרוזית, "בית סבא" שנבנה במאה ה-19, בית רוקמות התחרה, בית הקשתות העתיק ובית הבד אבו עפיף.
הגיבורים המקומיים של חורפיש
בלב הגרעין הישן נחבאת לה כנסייה קטנה בת 900 שנה – הנקראת על שמה של הקדושה מרים בווארדי. בווארדי נולדה בשנת 1846, וסיפור חייה קשה ועצוב: היא התייתמה מהוריה בגיל 3, והיא ואחיה היחיד נמסרו לקרובי משפחה שונים ולא נפגשו שוב מעולם. בהיותה בת 8 עקרה המשפחה לאלכסנדריה, ובהמשך סירבה להינשא משום שביקשה להקדיש את חייה לדת. משרת המשפחה לשעבר הציע לה להתאסלם, אך משסירבה גם להצעה זו הוא שיסף את גרונה והשליך אותה פצועה ומדממת ברחוב. כששבה להכרתה מצאה את עצמה במערה כשאחות לבושה בכחול מטפלת בה – ולימים היא סיפרה כי הייתה זו מרים הבתולה, אימו של ישו, שהצילה אותה. בגיל 19 הצטרפה לקהילת נזירות במרסיי, ובהמשך שבה לארץ ישראל כדי לייסד את המנזר הכרמליתי בבית לחם ובהמשך גם בנצרת.
למרות שהיא מוכרת בעיקר בכינוי "מרים מאעבלין" – בחורפיש מאמינים כי היא ילידת הכפר, וכי משפחתה התגוררה בבית הצמוד לכנסייה. האמן שצייר את האיקונה המרכזית שמעטרת את הכנסייה אף נושא את שם המשפחה בווארדי. "זו אחת הכנסיות העתיקות ביותר בצפון", מספר ע'סאן חדאד, שהוביל את שיפוץ ושיקום הכנסייה – ויש לתאם איתו את הביקור במקום.
בסמוך לגרעין הישן נמצא גם אתר ההנצחה לאלוף-משנה נביה מרעי ז"ל, בן חורפיש שנהרג מירי של פלסטיני ברצועת עזה בספטמבר 1996, בהיותו סגן מפקד אוגדת עזה, במהלך עימותים שהיו חלק ממהומות מנהרת הכותל. הביקור במקום כולל צפייה בסרט תיעודו על אודות חייו והקריירה הצבאית שלו. גיבור מקומי נוסף מחורפיש הוא סגן-אלוף מחמוד חיר א-דין ז"ל, שהציל את חבריו כשנהרג בפעולה מבצעית חשאית ב-2018 בעזה, ובמשך ארבע שנים נודע רק כ"סא"ל מ'" מאחר שהצנזורה הצבאית לא התירה לפרסם את שמו ותמונתו בשל תפקידו הרגיש – שאפילו בני משפחתו לא היו מודעים אליו.
מעל הגרעין הישן של הכפר, על פסגת הר זבול, עומד המתחם המקודש נבי סבלאן – המקום השני בחשיבותו וקדושתו לעדה הדרוזית, אחרי קבר נבי שועייב בקרני חיטין.
סבלאן היה נביא דרוזי, ומסופר עליו שהגיע לאזור בעת שאנשי חברון המוסלמים רדפו אחריו, לאחר שבא ממצרים וניסה להפיץ בקרבם את הדת הדרוזית. במנוסתו הוא חצה את נחל כזיב, ובשעה שגם רודפיו ניסו לחצות את הנחל החל גשם חזק והנחל עלה על גדותיו וחסם את דרכם. מאז נקרא קטע זה של נחל כזיב בערבית "ואדי חאביס" – מהמילה "חבס" שמשמעותה מחסום. מהאתר הממוקם ברום של 814 מטר נפרש הנוף עד לבנון בצפון ועד הים התיכון במערב, ובולט במיוחד הר אדיר שמתנשא מעל חורפיש מצידו השני של הכפר.
חומוס, כנאפה ו"הקפה הטוב בעולם"
מי שעדיין רעב, יוכל למצוא לאורך הרחוב הראשי של הכפר שלל מסעדות, ובראשן מאפיות הסמבוסק – אחת המנות המסורתיות של חורפיש. בין שתי המאפיות המפורסמות נמצאת החומוסייה "חומוס ג'ובראן" שקיימת כבר כמעט 20 שנה.
למרות שחומוס נחשב בדרך כלל לארוחת צהריים כבדה – החומוסייה של ג'ובראן פתוחה רק עד השעה 17:00, והחומוס אצלו דווקא מומלץ כארוחת בוקר בשל טעמיו העדינים והמקרם האוורירי והקליל, והוא מוגש כמעט ללא תבלינים. מנת הדגל במקום היא חומוס עם בשר טלה טחון – שגם הוא זוכה לתיבול מינימלי בלבד.
במרחק של דקות הליכה בודדות מהחומוסייה נמצאת "קונדיטוריה נסים", שאליה הגענו בעקבות המלצה של ע'סאן שאמר שנמצא שם את "הכנאפה הכי טעים בגליל". הקונדיטוריה מתהדרת בתואר "מזרחית-מערבית", ולצד העיצוב המורדני והמרשים שלה, הדלפק עמוס במיני בקלאווה, כנאפה, קטאייף וקינוחים נוספים. "בואו תטעמו עוואמי", קיבלה את פנינו המוכרת במקום והגישה לנו משהו שנראה כמו סופגנייה קטנה. "זה קינוח מיוחד שאנחנו מכינים עכשיו לכבוד הרמדאן".
ביציאה מהקונדיטוריה, משך את עינינו מהעבר השני של הכביש שלט שעליו נכתב: "עצור! בואו לטעום את הקפה הכי טוב בעולם" – ונכנסנו בעקבותיו אל החנות "Eastpresso" שמוכרת פולי ואבקות קפה, הן מתוצרת מקומית והן של חברות בינלאומיות מובילות. "יש לנו המון לקוחות מתל אביב ואנחנו עושים לשם משלוחים", סיפר לנו בעל החנות, שהופתע מאוד לשמוע שהגענו מתל אביב לחורפיש: "בדרך כלל תל אביבים לא אוהבים לצאת מהעיר".
