בשולי הדברים / יש כמה מקומות באנגליה שבהם לא הייתי מעודי ומאוד הייתי רוצה להיות. כמובן ליברפול האגדית עם פני ליין של החיפושיות, מנצ'סטר בגלל מנצ'סטר סיטי בכדורגל, וברייטון עיר הקיט בגלל ברייטון ביץ' החוף היפה שלה. למי דיווחתי עד כה על חלומותיי? אף לא לאיש, כולל לא לבית המשפט המאולתר במלון הכי לא ממוזג בעיר.
ועכשיו לטור שיעסוק בעיקר בשולי הדברים. למשל איך היינו צוות חזק וידידותי לסביבה, אני ונעמי הנכדושית בת ה־12, כשנסענו להופעה בקיסריה במוצ"ש האחרון. ואיך היה לילה חשוך בתום הופעה כשחזרנו.
"למה אתה בכלל מקשיב לזה?" שאלה כשראתה שאני מחפש תחנות רדיו כאסחניות.
"את צודקת, אני מכור קצת לדיונים ברוע", עניתי. כן, הייתי חייב להפסיק עם זה ולהתרכז בטוב ובידידותי.
וגם להתרכז בדרך. וכשמשאית מנומסת עצרה לי במעין "תְּפַדַּל, תעבור ראשון" ליד חדרה סיטי, בירכתי אותה בתודה מנומסת ובהרמת יד.
"סבוש אתה נורא ידידותי לסביבה", החמיאה לי בת ה־12 הנבונה.
ואכן, כמי ששם לב שלאחרונה השתררו יחסי נימוס ידידותיים בין מכוניות הולכי רגל ורוכבי אופניים, הצטרפתי למיזם. האם ייתכן שמשהו משתנה פה אמא'לה מאז דפקו מכות לאנשים בכבישים?
האם העולם יכול להשתנות בכלל?
ראיתם את הרוסי הזה פריגוז'ין? שרק לא יבוא לי בחושך.
"סבוש אל תעזוב לי את היד", אמרה נעמי כשעמדה לרדת. ואני חשבתי כמה בכל גיל אתה זקוק לקצת עזרה מידידים. אחר כך נזכרתי בשיר וית' אה ליטל הלפ פרום מיי פריינדס של החיפושיות.
התרגום / "לפני שאת יורדת תקשיבי לשיר שאתרגם לך אותו בחופשיות", הצעתי לנעמי.
מה תעשה כשאשיר מחוץ לטון / האם תברח ממני סופית? / בוא קרב את אוזניך אליי בִּמְקוֹם / כשאשיר ואשתדל לא לזייף שנית. / מה תעשה כשהאהבה תיעלם? / האם מדאיג אותך להיות לבד? / מה אתה מרגיש בסוף היום כשאתה מהמהם / האם אתה עצוב בלי אף אחד?
לא, אני מנסה לקבל קצת עזרה מידידיי,
אז אני מנסה לקבל קצת עזרה מידידיי.
רעיון העזרה / זוכרים עולם שבו החיפושיות ולא ברונו מארס הוציאו שלאגרים מטורפים לאוויר? היינו נערי העשרה בדיוק כמו נעמי. לפעמים אבודים מחפשי דרך. לא פעם רבנו עם הורים ומורים על מקומנו אבל עם מעט עזרה מידידים התמלאנו אופטימיות. אבל כדי לקבל עזרה מידידים צריך היה ללמוד לסמוך ולהיות פתוח לעזרה הזאת.
אני מכיר כאלה שעד היום קבלת עזרה מחלישה להם את האגו והם ולא מסכימים להיעזר. מכיר מצד שני נצלני עזרה שייקחו ממך הכל. וגם קורבניסטים מקצועיים שכמה שתנסה להעניק להם עזרה ידידותית הם יישארו הקורבן הנצחי.
הופעה בדליה / הנה בשולי הדברים סיפור משנות האלפיים.
זה היה כשחבר שלי נזי קדור, אב שכול שבנו הגיבור ענאן הצנחן נהרג בפיגוע בבית ליד, ביקש ממני להופיע בדאלית אל־כרמל. וכשהוא התעקש על ההופעה הזו לא יכולתי לסרב לידידי משכבר הימים.
ובאמת בשישי אחד בהיכל הספורט המקומי שהיה מפוצץ מפה לפה הגעתי עם להקתי המבורכת והרגשתי אלביס. תאמינו לי שיצא לי להופיע במדיסון סקוור גארדן בניו־יורק או 250 פעם בקיסריה במהלך השנים, אבל פה בדליה נאספו מאות ידידים ונוצרה הופעת פצצה בלתי נשכחת וחיבור דרוזי־יהודי לא על רקע מלחמתי, אלא מוזיקלי.
בתום ההופעה ישבתי עם חלק מצעירי ומצעירות המקום לשיחה ידידותית על מקומם בחברה הישראלית. צעירים גאים שחלקם חשו פחות מיודדים על ידינו. שנים אחר כך הדלקתי משואה עם השייח' טריף החכם והמרגש, ושנים אחר כך (משמע עכשיו) נהיה עכשיו עם כל המשתמע. הלב, הלב זה מה שחסר כרגע בידידות הזאת.
במכונית עם איילת זורר / "אפשר שאלה ידידותית?" שאל מישהו שאלה מקדימה שתמיד מכניסה אותי ללחץ. "תגיד, הבחורה שעולה לרכב הפרסומי בפרסומת שבה נוהגת איילת זורר היא בתה, או שמישהו שיכפל אותה בתרגיל הונאה של בינה מלאכותית? כי היא נראית שתי טיפות איילת. וזה מטריד נוכח העובדה שיש לה לפי הפרסומים בן".
"לא יודע", התפתלתי, אחזתי בכוס הקפה הידידותי שלי ושאלתי את עצמי, האם אפשר לייצר שתי כוסות קפה זהות או שני בעלי רגש אהבה זהים מבינה מלאכותית. לפחות לגבי האהבה זה היה פותר המון בעיות. לא?
הופעה אחרונה באי / בחברת די־ג'יי־אם רקורדס שבה היה חתום (וגם אני הקטן) כינו אותו המנהלים אולד אלטון למרות שהיה בקושי בן 24. הוא כבש באותם ימים את אנגליה ואירופה עם יור סונג, אחד משירי האהבה האולטימטיביים.
לונדון אחזה בשולי הטוקסידו שלו כשניגן פסנתר, אולי לא וירטואוזי אבל מאוד ממשי. בכל מקום שמעו את אלטון ג'ון מבטיח לבנות לה בית שבו יגורו יחד.
אז כיוון שבתור פרח זמרים פרובינציאלי הוחתמתי גם אני באותה חברה, נעמדתי לא פעם ליד המעלית בבניין שלה ברחוב אוקספורד והתפללתי לאלוהי המעליות: שרק ייכנס למעלית האלטון הזקן הזה (חשבתי שהוא בן 40) ואסע איתו ולו לקומה אחת.
"הוא בכלל בסביבה?" שאלתי כאילו באקראי את דיק ג'יימס מנהלו ומנהלי.
"אולי יעבור פה אחה"צ", ענה.
שוב נעמדתי ליד המעלית. היא עצרה ויצא ממנה אחד עם בלורית קרוקודילית כזאת.
"זה הוא?" שאלתי מישהו שעמד לידי במעלית. "אתה לא מתבייש? זה קליף ריצ'רד".
אז קרוקודייל רוק מעולם לא הגיע למעלית. לימים הבנתי שהוא מעדיף (כמוני) לעלות ברגל. השבוע עשה במסגרת הופעות הפרישה שלו את ההופעה האחרונה באנגליה. סיר "ילו בריק רואוד" פרש, ומי לא נעצב?
למה באמפי גלבוע? / "סבוש תפתח לך כבר טיקטוק", התחננה בפניי נעמי נכדתי. "זה מאוד ידידותי בימים אלה להיות חבר במועדון הטיק והטוק", הסבירה.
"אני מעדיף ידידות אמיתית", עניתי, ואחרי ששתי רקטות נורו לכוון הגלבוע מג'נין סיפרתי לה שאנחנו עומדים להופיע באופן ידידותי באמפי גלבוע בעוד שבועיים בערך. אמפי גלבוע שפעם נקרא מיקהל משקיף מהבמה אל מעיינות עין חרוד, בואכה עמק יזרעאל. ואת האמפי הזה, שעם השנים נעלם ממפת ההופעות, מנסים לשווק עכשיו מחדש ולכן הסכמתי להופיע בו.
רק שאלה אמא:
האם עשיתם טיקטוק כשנולדתי בבית חולים העמק בעפולה מרחק יריקה מאמפי גלבוע? האם צילמתם את עצמכם מטקטקים את השיר “טל מלמטה ולבנה מעל מבית אלפא עד נהלל”? או שסתם שמחתם בפשטות מרוב אושר?
פריינדשיפ / הוא היה קונה לי בכל ביקור שלו בלונדון את הבושם גריי פלאנל. בושם המרגלים הבריטים, כך כינינו אותו בגלל הבקבוק הירקרק והריח הקשוח שלו.
היה נוסע לאיזה חור בעיר האנגלית, נכנס לחנות קטנה שרק בה ניפקו את הבושם היבשושי אבל יקר הערך לי ולו.
"צלם לי את המקום", ביקשתי פעם. אז הוא צילם וזה נראה לי יותר בית מסחר לקנאביס ולתותים מאשר לבשמים.
"הבאתי לך את הגריי פלאנל", היה מסמס וליבי קפץ מאושר.
כי בשולי הדברים זה היה בסך הכל אקט של פריינדשיפ (ידידות וחברות).
ג'ון וג'ו קוקר / הורדתי את נעמי בפתח ביתה וחיכיתי לראות שנכנסה. יש תנים מסוכנים בלילה. ולהם אין ערכים.
אחר כך נסעתי לביתי והקשבתי גם ליור סונג של אלטון הזקן (בן ה־76 כבר) וגם לביצוע המהמם של ג'ו קוקר זז"ל (זכר זמר לברכה) לשיר: עם מעט עזרה מידידיי.
בדרך לשינה עשיתי לי קפה ידידותי שחור וחזק מדי, ובגלל זה כנראה ישנתי באותו לילה רק ארבע שעות. בבוקר שמתי את הגריי פלאנל והלכתי לחפש לי ידידים מפעם, לפני עידן הטיקטוק. ×
"סבוש תפתח לך כבר טיקטוק", התחננה בפניי נעמי. "זה מאוד ידידותי בימים אלה להיות חבר במועדון הטיק והטוק", הסבירה. "אני מעדיף ידידות אמיתית", עניתי
