חולצת חיינו נקרעת / בלילות הלכה ותפחה הילת או עילת הסבירות והופיעה כבר בחלומותיי. אפילו בהופעה היא זימזמה לי בין רעשי התופים של מאיר ישראל כמו הטנטון שחזר אליי השבוע. אגב, לא בטוח שלא בגלל זה, כי הטנטון חוזר כשאתה לא רגוע.
זה היה כאילו לקום בוקר כשעננת אי־סבירות מרחפת על פני כדור הארץ. היו סרטים כאלה לא סבירים על חייזרים שכבשו את העולם. ואני הנחתי ברמת סבירות גבוהה שעוד הרבה אנשים מילמלו השבוע את צמד המילים עילת הסבירות. סביר להניח גם שרבים מהאנשים שגרים ברבי־הקומות, עסקו בין השאר גם בעילת הקייטנות והילדים, או עילת הבריאות, ועילות האושר ויוקר המחיה. סורי, אלה החיים.
אז הקרע הלך וגדל. אפשר היה לשמוע את חולצת חיינו נקרעת לנגד עינינו. הסבתא שלי עפה מלמעלה כמו וונדרסבתוש וצרחה ביידיש־מרוקאית היי, דיד יו לוז יור מיינדז? האם איבדתם את השכל? לא חבל עלינו? ואחר כך עפה לה ברמת הסבירות אל העולם ממנו באה.
מדוזות / גל חום בשם קלאון תקף את הארץ בעודנו עושים דרכנו להופעה באמפי גלבוע הקסום שלא רחוק ממנו נורו שתי רקטות מג'נין. אתם מבינים? הכל היה חסר סבירות איכשהו.
אבל מה זה בכלל סביר בעולמנו?
שאלה טובה וונדרסבתוש. אצלי זה מה שעמד תמיד במבחן ההיגיון.
אבל מה זה היגיון? זו השאלה השייקספירית.
וכדי לאשש את זה, הנה סיפור שאני סוחב שנים. זה היה בשנות ה־80 כשהים התמלא מדוזות שעקצו את כל מי ששחה בים שלנו, וזה שרף ודקר וצבט. ועדיין, למרות שזה לא היה סביר, הוקמה תנועה למען המדוזות.
"אין מצב שהייתה תנועה כזו בעד משהו שעקץ אותך וגרם לך כאב", אמר מי שסיפרתי לו את הסיפור.
"יש לנו נטייה לא סבירה בהחלט לאמץ את כל מי ומה שמאמלל אותנו", עניתי. ובמידת סבירות גבוהה המדוזות תחזורנה.
חופשה בסיני / הטור הזה נכתב ביום שלישי כשהחלו ההפגנות הגדולות. לא יודע איך זה נגמר. אבל הכל היה כבר די לא סביר. עצבני אש. ותוסיפו על זה שמרגי עוזב ת'ארץ, שנועה (המתוקשרת יותר מאקלים כדור הארץ) נפרדה מהחבר שלה ושאני התגעגעתי לעובדת הקבלן שלנו במשרד, שהכניסה סבירות במצב חוסר הסבירות שלנו (כן, היה כיף להחליק על הריצפז שפיזרה על הרצפה בדרך לשירותים).
ומה אם בכלל היינו חיים בתאילנדיה?
האם לפי מידת הסבירות לא הייתה סכנת נפשות אורבת לנו מאוהלי חיזבאללה, או אפילו ליד הבית ברמת החייל? וכשבתי אמרה: הייתי חמש דקות לפני פיגוע הדריסה במקום, הצטמררתי.
אחר כך כשירדה עם כל משפחתה לחצי האי סיני השבוע כדי לנפוש נותרתי דואג להם. זה סביר, לא? דאגת אב.
טעות לא סבירה בדרך / מישהו איבד את מידת הסבירות לראות את ארצנו מתחרקקת (חורקת שיניים) 119 שנה אחרי מותו של הרצל נביא הארץ החדשה.
ובמבחן הסבירות האישית - הייתכן שטעינו במשהו? מה לא עשינו בסדר? עד כמה הרחקנו לכת מעצמנו ומהווייז שהוביל אותנו הרחק מאמפי קיסריה, שאלתי את הנוסעת הקטנה איתי להופעה בחמישי שעבר.
"משהו לא סביר הטעה אותנו בדרך", אמרה בבהלה.
"אולי היו אלה חייזרים?" הצעתי.
"לא סביר שיש חייזרים באזורי חדרה וקיסריה", אמרה.
"אולי יש תנינים בנחל חדרה", הערתי ופרצנו בצחוק לא סביר.
"מזל שארנב חולף בין הכיסאות בהופעה", אמרתי.
"ראית ארנב בהופעה?" שאלה בתימהון.
"מודה שזה באמת לא סביר. אבל רק אני ראיתי", עניתי.
חופשה סבירה / זה השתלט עליי. נהיה לי לא סביר שאלטון ג'ון פרש סופית. מצד שני שמחתי שמיק (ג׳אגר) התארס, למרות שלא סביר שיזמין אותי לחתונה. ובעוד הארי ומייגן אולי מתגרשים, ההפגנות גברו ועלו כגלים.
היא לא נשמה כבר ואצלי הטנטון גבר. "אולי ניקח חופשה", אמרה, "ניקח אוויר סביר ונחזור".
"לאן תסעו?" נשאלתי.
"מחפשים מקום סביר".
"מה למשל?"
"גיאורגיה".
"ולמה שם?"
"כי רוב הישראלים שהיו בה עזבו בתום המשחקים של אליפות הצעירים".
"אתם מחפשים מקום דמוקרטי?"
"עד כמה שאפשר".
"ומה עם נופש בארץ?"
"מלא ישראלים בישראל. ואל תבין אותי לא טוב, אני בעד הישראלים. לא הוצאתי אפילו דרכון רומני למרות שיכולתי".
סבירק'ה וחבירק'ה / הנה לכם סיפור עממי.
סבירק'ה וחבירק'ה (סביר וחבר) הלכו לים. לפתע נתקלו באבן, נפלו ונפצעו. אז מי נשאר?
זה סיפור ישן. אבל יש לו המשך. איך אמא עברה במקום ולקחה את סבירק'ה וחבירק'ה על הקורקינט שלה לקופת חולים של אדיר מילר שרץ כל השבוע בפרסומת לקופה, בעוד פבלו ותורן ניצלו את הווספה הכחולה שנתן להם הבנק (בחינם) ונסעו בכיף להופעה. איזו הופעה? סביר להניח שלפאר טסי, אושר כהן, אבורומי, מצליחֵי הזמן החדש.
"מגלומניית פארקים השתלטה על מופיעי הארץ", אמרתי למישהו.
"בינינו, אתה מאלה שהמציאו את זה, לא? אתה והמגבת שלך", ענה.
"סביר להניח", הסמקתי ונזכרתי באינטימיות של צוותא. טוב, היה קשה להתמודד כבר מול המציאויות החדשות המהירות והלא־סבירות למי שהורגל בעולם של פעם.
הקנס / קראתי שהאריכו לפופוביץ' בן גילי (גיל הסופר־פארם והכדורים) את החוזה לאמן את סן אנטוניו בכדורסל. אז ליבי התרחב פופו. אנחנו לא מכירים אבל לראות אותך במלוא אונך בגילנו, הפך לסביר ומרגש.
אחר כך ספרתי לפי עילת הספירה הסבירה, 89 שנה לפטירת ביאליק שלמרות הזמן שחלף הוא עדיין פה, כי לא הכל נעלם כסיב מהיר וסביר בבזק.
אבל נניח שהמשורר הלאומי היה יוצא לטייל ברחוב ביאליק, מתיישב על ספסל עם הרגליים למעלה עד השמיים ומפריע לתנועת העננים, אחר כך רואה ציפור וכותב אליה את שלום רב שובך ואז פקח עירייה היה רואה אותו, לא מזהה ונותן לו קנס תוקפני על ישיבה לא סבירה באמצע העיר, ואולי אפילו היה מביא מכת"זית. זה סביר?
ילד חוף רונדלים / המדינה הייתה כמחאה אינסופית ביום שלישי אחרי מנת החקיקה הראשונה. היא רצה להפגין. הסוסים דהרו. ניסינו לנשום קצת. החולצה נקרעה עוד יותר. רק שלא נשיר עכשיו יחד על פי השורה של אריק "שביר, מתפורר בקלות" את "סביר מתפורר בקלות" מילמלתי.
גל החום קלאון הלך והתקרב, הטלוויזיה עבדה אצלי כל הזמן כמו משוררת פרסומות אינסופית.
ולפתע אאוט אוף דה בלו, נזכרתי בצדוק סביר, מראשוני החקיינים הנהדרים שהיו פה בארץ, וכשראיתי אותו מופיע כשהייתי ילד חוף, מדוזות ורונדלים קטן, התפקעתי מצחוק של ילדים.
חליתם? נפצעתם? מכירים את המשפט הזה? האם סביר להתפלל שאמא תבוא לחבוש את פצעי הארץ הפצועה? חשבתי.
"אני בארבע בנתב"ג", סימס לי.
"אתה מפגין?"
"לא, אני טס לחופשה ברומא", ציחקק במבוכה אמוג'ית כמו מצפון מוטרד.
הלו מי זה? / שמעו משהו. כל פעם כשהיא איבדה את הטלפון איפשהו בבית היא ביקשה שאצלצל אליה. ככה היא הייתה מוצאת אותו. וזה עבד. אבל היא אף פעם לא ענתה באמת לצלצול שלי. וזה היה סביר כנראה יותר מלו הייתה עונה ואומרת; כן, מי זה? אה, זה אתה? סביר. איתך אני לא לבד לפחות בסיטואציה הלא סבירה הקורעת אותנו”.
