אחיי החרדים, עוד מעט המדינה תסער. זה יקרה בעוד כמה שבועות: אתם תבקשו להעביר את חוק הגיוס, ומרבית הישראלים לא יקבלו זאת. פשוט לא יהיו מסוגלים להכיל יותר את אי־הצדק הזה. את חוסר השוויון. ודווקא כמי שמוכן להישבע בנקיטת חפץ שאין בו גרם של שנאת חרדים, חשבתי שכדאי לכם להבין את גודל האירוע. כי מה שהיה הוא לא מה שיהיה.
ראשית, הבהרה: מרבית הישראלים הם אנשים פרגמטיים ואוהבי יהדות. לא הייתה להם בעיה להסדר מוגבל של מספר הגיוני של תלמידי ישיבה, מה שמכונה "עילויים", שלא ילכו לצבא. זאת ועוד: גם אם המספר היה גדל, והיה ברור כי לא רק העילויים נכנסים למסלול הזה, מרבית הישראלים היו מעלימים עין. הם לא ששים אלי קרב. באמת שלא. אבל שלא תתבלבלו לרגע: הם יודעים היטב, כפי שגם אתם יודעים, שאין שום תקדים עולמי או יהודי למה שנהיה כאן: ציבור ענק שמשתמט כמעט כולו מחובות שמוטלות על אחרים. ציבור ענק שכאשר המדינה יוצאת למלחמה פשוט לא נוטל בה חלק, מאפשר לצעירים אחרים להסתכן עבורם, ציבור שמונע מצעיריו השכלה רלוונטית ומסליל אותם לחיים של בטלה מעבודה.
אדם צריך לפרנס את משפחתו. כך היה תמיד וכך יהיה. זה הדבר היהודי לעשות. זו לא רק חובה, זו גם זכות. המחשבה שאדם ילמד תורה במקום לפרנס ואיכשהו יסתדר, פשוט לא עובדת יותר, כי לישראלים רבים יש תחושה הולכת וגוברת שההסדר הזה הוא על גבם. שהם אלה שמשלמים. ולא, הם לא נגד יהדות ולא נגד חרדים. הם מכירים במפעלי החסד החרדיים, ושמחים על כל שינוי לטובה שיש במגמה של הליכת חרדים לצבא או לעבודה, אבל האמת צריכה להיאמר: זה קורה לאט מדי. ומאוחר מדי. מרבית הישראלים מרגישים שהעסק לא מחזיק יותר. שהמדינה לא תוכל להתקיים לאורך זמן כשחלק כל כך גדול ממנה איננו חלק מהמשחק. ואני יודע שזה לא תמיד נשמע לכם אמין, אבל בי נשבעתי: הם ברובם באמת דואגים לכם. חבריי החילונים מאמינים בכל לב שלטובת ילדיכם בלבד צריך, לצד לימודי היהדות שהם צורכים, לאפשר להם גם לימודי ליבה. שהרי חייב אדם ללמד את בנו אמנות.
הבינו, אחיי החרדים: משהו קרה במדינה. מרגע שהוקמה ממשלה כל כך חרדית וחרד"לית, הרבה דברים לא הוגנים שקרו בעבר והישראלים מהמחנה הליברלי העלימו מהם עין, כבר לא יכולים להישאר ככה, מתחת השולחן. מרגע שהכוח בידיכם, מרגע שאתם השלטון, אומרים לעצמם ישראלים רבים: אז עכשיו הם יישבו בקבינט ובממשלה ששולחת את הילדים שלנו להילחם, בעוד הילדים שלהם יישבו בבני־ברק? אתם מחליטים, אתם מחוקקים, אתם מנווטים - והם מה? ישלחו את ילדיהם לרוץ בשוחות כדי להגן עליכם? הבנים של דרעי והנכדים של גולדקנופף לא ילבשו מדים יום אחד, והם יצטרכו להיפרד מילדיהם לשלוש שנים של שירות? זה אולי עבד פעם, כשגם הם הרגישו חלק, כשהם הרגישו שסופרים אותם, אבל זה לא יכול לעבוד היום. השד הזה יצא מהבקבוק.
נסו להתחבר באמת למה שעובר על מי ששומע על “חוק יסוד: לימוד התורה”. אני אבא לשני חיילים, ויש פרשנים מהמגזר החרדי שאני ממש אוהב לשמוע - וכשהם מנסים לתווך את הנרטיב החרדי, אני ממש נמנע מלשאול את עצמי האם ילדיהם עושים או יעשו צבא. אני ממש מפחד שהאנשים האלה, הרהוטים, שמסבירים באופן קוהרנטי ויפה את ערך לימוד התורה (גם אני חושב שזה ערך חשוב), יאפשרו לילדיהם להשתמט ממה שילדיי עושים בעמל כה רב עבור המדינה הזו, במסירות אין קץ. כמו התניה כזו זה חולף לי בראש כל פעם, אני רואה אותם ומתרשם, כי אני אוהב את מה שהם אומרים, ואת המתינות והתדר המאחד שלהם, אבל אז חושב על אחיין שלי מסיירת גולני, שמסתכן כעת עם חבריו בפאתי שכם, ותוהה אם הם גם יכירו את החשש הזה לילד, או שהם יפטרו את ילדיהם מהמשימה הלאומית הזו, משל היו בני אצולה.
אני פוגש המון חיילים. כל הזמן. מופיע בבסיסים שלהם, מזמין אותם להופעות. לוחמים עזי נפש. ואני חושב על הרעיון המטורלל לקבוע “חוק יסוד: לימוד תורה”. על הרעיון הנוראי כל כך לקבוע בחוק יסוד שצעירים שלא ירו במטווח, שלא סחבו משקל על גופם במשך לילה שלם של גשם, שלא עמדו עם אפוד ונשק שמונה שעות בעמדת שמירה בשמש הקופחת, שלא הוקפצו בשבת כדי לטפל בעניין ביטחוני בהגנת הסייבר – שווים בזכויותיהם לאלה שזוחלים אל מעבר לגבול. כמה אי־צדק יש בזה. כמה חוסר מוסר. האם אתם מסוגלים להבין שכאשר גפני אומר שחצי ישרתו וחצי ילמדו, הוא ממש נכנס עם סיכה מתחת לעורנו? לאלה שהיו בטירונות ובאימון ובקו בלבנון, לאלה שנשארו שבת לבד במחנה רוויה או בשיזפון, לאלה שפרסו זחל בחורף ותיקנו אותו מול חשש מסאגר שיעוף לנו על הראש, לאלה שסחבו אלונקה באמצע הלילה וטיפסו להר תבור, לאלה שנכנסו ללב ג'נין כדי לשלוף משם מחבל שמתכנן פיגוע בעיר גדולה; לחיילים מכפיר והתותחנים והטייסים ולוחמי הסייבר, לכל מי שנתן את השנים היפות כל כך שלו להגנת המולדת, לכל מי שמתייצב לשבועות רבים מדי שנה למילואים, וכן, גם לכל מי שנפצע בצבא או חלילה משפחתו איבדה בקרב. כל אלה לא יסכימו לעגן את אי־הצדק הזה. לא יסכימו להמשיך להעלים עין. עוולות מוסריים שהחברה הישראלית הצליחה להדחיק, יצופו כעת במלוא עוזם בגלל הקואליציה הזו, שהיא קיצונית מדי ודורסנית מדי ועושה הכל מהמקפצה.
את שורות הסיום אני מבקש להקדיש לחרדים שמתגייסים לצבא. אותם אלה שהולכים לגדוד נצח יהודה או אפילו לשלב ב' (הגיוס המקוצר, לגילים מבוגרים יותר), אלה שמשלמים מחיר לא פשוט בחברה שבה הם חיים, לפעמים הופכים למוקצים ממש בקהילתם או במשפחתם - כדי לשאת נשק ולהשתתף במערכה על הגנת המולדת. אני משוחח עם רבים מכם ומכיר מקרוב את הדברים עימם אתם מתמודדים בגלל ההחלטה האמיצה שלכם, ורוצה שתדעו שאתם אנשים גדולים, גיבורים באמת. ואני אוהב כל אחד ואחד מכם. שבת שלום.
