בשיתוף רנואר
ירדן ויזל התפרסמה בתוכנית המרוץ למיליון באמצע העשור הקודם, אך מאז היא בנתה לעצמה אימפריה. לצד הנחייה וסדרת מוצרי טיפוח לשיער בבעלותה, היא גם צברה לא פחות מ-360 אלף עוקבים באינסטגרם ולא מתביישת בתואר משפיענית. "זו הייתה שנה, האמת יותר משנה, מאתגרת ומורכבת", היא אומרת בריאיון לפרויקט "אחריה: הגיבורות של המדינה", שמתקיים זו השנייה השנייה ביוזמת קבוצת "ידיעות אחרונות" וקבוצת התקשורת RGE.
"ממש יום אחרי המלחמה נכנסתי להיריון, הייתי בטיפולי פוריות, אז אני ממש יכולה לדעת את היום שהתעברתי, בעלי היה במילואים המון זמן, והסיפורים והזוועות, זה ממש שנה שלמדתי פרופורציות מה הן", משתפת ויזל במסגרת הפרויקט "אחריה", שבו נבחרו 11 נשים מעוררות השראה, לכל אחת מהן סיפור אישי וגם עשייה יוצאת דופן. במסגרת הפרויקט צולמו ראיונות עם כל אחת מהמשתתפות, לצד סשן צילומים בליווי רשת האופנה "רנואר".
צפו בריאיון המלא:
"יש אימהות שלא יכולות לחבק את הבן שלהן, זה גומר אותי"
(צילום: ירון שרון וירון ברנר | בימוי ועריכה: אסף קוזין)
וכשהיא בהיריון בתשעת חודשי המלחמה הראשונים - ובעלה פלג בחזית היא סיגלה לעצמה "כלים לתקווה, לאופטימיות", שלה היא הייתה זקוקה עוד לפני 7 באוקטובר. ירדן גם "יצאה מהארון" כששיתפה במהלך ההיריון שנכנסה אליו אחרי טיפולי פוריות ממושכים - וכעת היא מסבירה מדוע היה לה חשוב לשים את הנושא הזה בקדמת הבמה. "יש המון, המון, המון נשים שחוות קושי בכניסה להיריון ויש להן מסע. המסע הזה הוא מאוד מאוד מאתגר", היא אומרת.
לדבריה, "מה שאני הרגשתי זה בעיקר בדידות. אומנם הייתי לצד בעלי, שהוא החבר הכי טוב שלי, ולא הייתי עוברת לא יום, כנראה ש-20 דקות בטיפולים לא הייתי עוברת בלי פלג, אבל עדיין הרגשתי מאוד לבד. את מרגישה כישלון. ואני חושבת שזו הסיבה העיקרית שהחלטתי לספר, וזו הסיבה שצילמתי את הכול".
את המסע שלה לכניסה להיריון היא תיעדה במשך כמעט שנתיים. כל זריקה, כל בדיקת דם, כל בדיקת אולטרסאונד. "הכול צילמתי, ממש הכול, כל בכי. יש לי תיקייה בטלפון, באמת, אלפי סרטונים, זה פשוט מטורף. ואמרתי לעצמי 'יום אחד אני אראה לחברות שלי למה הייתי כל כך כבויה. יום אחד אני אסביר לאמא למה התפרצתי עליה ככה'".
ויזל, בתפקידה כמשפיענית, גם רוצה להעביר מסר מחזק לנשים שעוברות מסע דומה לשלה: "כל כך הרבה נשים עוברות את זה וכל כך הרבה נשים לא מדברות על זה, אז נוצר איזשהו ואקום, מרגישות בתוך איזשהו סיר לחץ. אני רוצה היום גם, ברוך השם, לתת תקווה ולהגיד שזה בסוף נגמר, זה יכול לקחת זמן, אבל באמת יש אור".
כשהגיעה הבדיקה היא חיכתה שבעלה פלג יחזור לאפטר מהמילואים, לא האמינה שהיא באמת נכנסה להיריון, אך רצתה לקבל את הבשורה יחד איתו. ואז הגיעה התשובה החיובית: "הוא אומר לי 'אבל מה זה אומר?' הוא לא, הוא לא הבין. אז אמרתי לו 'תקשיב, סיימנו עם הטיפולים'. אני אפילו לא אמרתי לו אני בהיריון, אמרתי לו סיימנו עם הטיפולים".
בנה עידו כבר בן כמעט 9 חודשים, וכעת כאמא שמתעוררת כל בוקר כשלצדה התינוק שילדה, קשה לה לתפוס שיש אימהות בישראל שלא יכולות לחבק את הבן שלהן, לבדוק לשלומו - ולכן היא גם לוקחת חלק פעיל במאבק להשבת החטופים. "אני היום בלילה, אני חוזרת לילד שלי, אני יודעת איפה הוא. אבל מה עם אביתר דוד? מה עם גיא גלבוע דלל, מה עם אלון אהל? יש כל כך הרבה חטופים שעדיין שם. יש אימהות שלא יכולות עכשיו לעשות את הדבר הכי הכי בסיסי בעולם, לחבק, לדעת שהילד שלהן בסדר, זה גומר אותי", היא אומרת בדמעות.
"אנשים לפעמים רואים את המאבק של משפחות החטופים כמשהו פוליטי. הסיכה, אין בה שום דבר פוליטי, יש חטופים שצריכים לחזור הביתה. לשים סממן שקשור למאבק להחזרת החטופים, זה לא פוליטי - וזה חשוב. אני רק מתפללת שכולם יחזרו הביתה. זו תפילה היחידה שלי, הם יחזרו וכולנו נעזור להם להשתקם ולצאת מזה, אבל רק שיחזרו הביתה. אי-אפשר שהם יהיו שם עוד יום אחד. צריכים להחזיר אותם בכל מחיר. בכל מחיר", היא קובעת בנחרצות, בזמן שהפסקת האש בעזה קרסה.
מי הגיבורה שלך?
"וואו, הגיבורה שלי היא שיר סיגל, היא הבת של קית' ואביבה סיגל. היא וואו, היא הגיבורה שלי מכל כך הרבה בחינות, היא פשוט לקחה את המאבק של שני ההורים שלה, איזה תעצומות נפש צריך כדי לצאת ולהילחם עליהם, ובמקרה של שיר גם ממש לפתוח מצלמה ולתעד יום-יום. לחשוב, זה ממש עבודה, זה ממש עבודה ברמה הפרקטית, היא ממש כל שיח שהיה לי איתה וכל אינטראקציה, היא פשוט הכניסה לי תקווה".
לדבריה, החיבור עם שיר היה מיוחד. "יש לה אנרגיות חיוביות שאני לא יודעת, ישבתי איתה וממש אני ממש בכיתי והיא חיזקה אותי, היא אמרה לי 'תקשיבי, אבא שלי חוזר הביתה, הכול טוב'. היא הייתה אצלי, כשהוא לא היה כאן, ואז נפגשנו אחרי, והיא הייתה אצלי, וישבנו על אותה ספה, ואמרתי לה, 'יו, שיר, את פה, והוא כאן'".
כעת היא שמה לה למטרה לדאוג ששיר לא תהיה האחרונה שתזכה לסגירת המעגל הכל-כך נדרשת הזו. "היא אמרה לי 'כולם יחזרו, אנחנו לא נעצור'. ואמרתי לה, 'את צודקת, אנחנו לא נעצור'. בזמן שאנחנו כאן יושבים, אחים שלנו על אמת, נמצאים במנהרה, והיום אנחנו גם יודעים באיזה תנאים הם נמצאים, ואני לא מצליחה להבין איך אפשר לא לעשות כלום. זה הדבר שהכי מעציב אותי".
ביום שלישי הקרוב, 25 במרץ, יתקיים ערב גאלה חגיגי, במהלכו יוענק לגיבורות בפרויקט "אחריה" אות הוקרה מיוחד.
פורסם לראשונה: 14:05, 23.03.25
