בשיתוף מפעל הפיס

(צילום: ירון שרון)

כדי לספור את כמות התארים של פרופ' רבקה כרמי צריך יותר משתי ידיים. למי שהייתה נשיאת אוניברסיטת בן-גוריון 13 שנה, קידמה את תחום הגנטיקה באוכלוסייה הבדואית בנגב ופועלת ימים כלילות עבור עולם הרפואה וקידום הנשים, וכיום דירקטורית באינפיניטי מדיקל IMED, נוסף עכשיו תואר אחד נוסף ומרגש – זוכת פרס מפעל הפיס לאמנויות ולמדעים ע"ש לנדאו, שהוענק לה על מפעל חייה בתחום הרפואה.
כבר כשהייתה נערה, היא ידעה שתהיה חוקרת בתחום הגנטיקה. "בעצם ידעתי את זה בגיל 14", היא מספרת, "נורא מצא חן בעיניי הנושא של תא האדם, חלוקה, איך אדם מתפתח משני תאים, שמתחברים לכלל ישות כל כך מורכבת. אני רציתי להיות חוקרת ולכן התחלתי ללמוד ביולוגיה. לא למדתי רפואה בהתחלה. אבל אז עברתי ללימודי רפואה והתחום של גנטיקה היה תמיד מגדלור, שלכיוונו הלכתי גם בתקופת הלימודים, גם בתקופת ההתמחות ובוודאי כאשר התחלתי לבנות את עולם המחקר שלי".

רבקה כרמירבקה כרמי
פרופ' רבקה כרמי
(צילום: ירון שרון)

היא גאה בפרס שבו זכתה. "את פרס לנדאו הכרתי שנים רבות. אני אפילו המלצתי לאורך השנים על מספר מועמדים שזכו בו", מספרת כרמי, "לגלות פתאום שאני זוכה בפרס – ובעיקר כשמדובר בפעם הראשונה שיש פרס מפעל חיים בתחום הרפואה – מאוד ריגש אותי. קיבלתי פרסים בעבר, אבל הם לא היו על כל מפעל החיים שלי".
פרופ' כרמי יסדה את המכון הגנטי במרכז הרפואי סורוקה, ואחר כך כיהנה כדיקאן בפקולטה למדעי הבריאות באוניברסיטת בן-גוריון וכנשיאת האוניברסיטה. במקביל מילאה שורה ארוכה של תפקידים ציבוריים ואקדמיים. בכל אחד מתפקידים אלה הטביעה את חותמה באופן יוצא דופן. כמנהלת המכון הגנטי היא התמקדה בחקר הביטויים הקליניים והבסיס המולקולרי של מחלות גנטיות, בדגש על האוכלוסייה הבדואית, אשר כמעט לא נחקרה עד אז. היא זיהתה במסגרת התפקיד 12 גנים חדשים ושלוש תסמונות גנטיות חדשות – כולל תסמונת שנקראת על שמה, הקימה תוכנית סקר למניעת מחלות תורשתיות באוכלוסייה הבדואית, ויזמה חוק, היחיד מסוגו בעולם, להנגשת בדיקות גנטיות טרום-לידתיות באוכלוסיות בסיכון גבוה למחלות תורשתיות קשות. בנוסף, פרופ’ כרמי השתתפה בפרויקטים מגוונים לקידום השכלת נשים בקהילה הבדואית.
"הועדה ממליצה על הענקת פרס מפעל הפיס ע"ש חיים לנדאו על מפעל חיים לפרופ' רבקה כרמי על חלוציות יוצאת דופן בקידום הרפואה ומערכת הבריאות בנגב, שם קשרה את חייה המקצועיים", נכתב בנימוקי ועדת הפרס, "פעילותה בתחומי הקליניקה, הרפואה והמחקר הציבו העמידו אותה בשורה הראשונה בין עמיתיה בישראל וגם מחוצה לה. היא האישה הראשונה שכיהנה כדיקאן הפקולטה לרפואה וכנשיאת אוניברסיטה בישראל והיא מהווה מודל חיקוי לרופאות ולאקדמאיות צעירות רבות ומגדלור לנשים מוכשרות רבות בישראל".
מתי את מספיקה לישון?
"כמעט כל החיים שלי עבדתי 24/7. בתקופה שבה הייתי רופאה על אמת ועבדתי בטיפול נמרץ פגים ותינוקות זה היה לפעמים 36 שעות רצופות של תורנויות. עם השנים, כשהגעתי לתפקידי ניהול במקביל לעבודה הרפואית שלי ולמחקר, זה היה באמת מסביב לשעון. עבודה קשה והשקעה אף פעם לא הפחידו אותי. אם את עושה משהו שאת אוהבת אותו, והוא מדליק אותך כל בוקר מחדש, הזמן עובר ואת בכלל לא מרגישה איך. עם זאת, זה נכון שהייתי צריכה לעשות ויתורים מסוימים".
לפני כשנתיים עזבה כרמי את באר-שבע ואת אוניברסיטת בן-גוריון. "לקחתי חצי שנה משוללת מחויבויות והשלמתי את כל החסרים שהיו לי בתחום הקריאה, התרבות", היא אומרת ומציגה את הספרייה המרשימה בסלון ביתה, "אחרי חצי שנה הרגשתי שאני מלאה ומוכנה להמשיך במשימה. כיום אני יו"ר המועצה הציבורית של נט"ל (המסייע לנפגעי טראומה על רקע לאומי). אני גם עוסקת בעולם הרפואה בהיבטים יותר לאומיים – למשל נושא הבריאות כמנוע צמיחה כלכלי למדינת ישראל; בחינוך וחדשנות בבתי ספר לרפואה; בעולם של המחקר הביו-רפואי; מעורבת בסטארט-אפים שונים בתחום הבריאות, ויש עוד כל מיני דברים שאני עושה".
רבקה כרמירבקה כרמי
"מגדלור לנשים מוכשרות"
(צילום: ירון שרון)

מה יהיה ההישג הבא מבחינתך?
"שלי? עתידי כבר מאחוריי. היום זה סובב סביב הערך שאני יכולה להביא לחברה ולמדינת ישראל, שאותה אני אוהבת אהבה עזה. יש כל מיני דברים שאני עוסקת בהם ואני חושבת שמביאים ערך".
כרמי מאמינה בכל ליבה שלנשים יש דברים ייחודיים להביא למערכת. לתפישתה, השילוב של היכולות הגבריות והיכולות הנשיות הוא האפקטיבי ביותר, ולכן חייבים יותר נשים בעמדות של קבלת ההחלטות. "לצערי הרב אנחנו עדיין לא רואים נשים בכמות שמייצגת את מספרן באוכלוסייה הכללית בעמדות של קבלת החלטות בכלל ובאקדמיה בפרט", היא אומרת בלהט, "עיקר הבעיה היא שהמערכת נבנתה על ידי גברים. בגלל שגברים שלטו בתחום האקדמיה כל כך הרבה שנים, כל העולם הזה נבנה על פי הדפוסים – גם של החשיבה, גם של ההתנהלות, גם של המעמד – של הגבר. קיימים הרבה מאוד מחסומים שהם פועל יוצא מהעובדה שהאופן שבו אישה מתנהלת והאופן שבו אישה מנהלת את חייה שונים מאלה של הגבר. העובדה היא שהיום יש 50% נשים בכל התארים באוניברסיטה בעוד שבסגל האקדמי יש מעט נשים. במובן הזה, הדוגמה האישית של נשים ש'עשו את זה' וגם פעילות בקידום נשים היא מאוד חשובה. זאת חובה של כל אישה שהגיעה למעמד בו שהיא יכולה לקבל החלטות ולשנות דברים".
מה המסר שלך לנערות צעירות?
"הטיפ שלי, אפילו אם הוא קלישאתי - הוא אל תוותרי על החלום. קודם כל תגבשי לעצמך חלום ותחשבי לאן את רוצה לשאוף ולהגיע. לא תמיד את יודעת להעריך את היכולות שלך. נכון שזה ייקח זמן ומאמץ אבל צריך לבנות איזשהו עתיד. בנות צעירות שואלות אותי: 'אבל אני לא יודעת על מה לחלום', ואני לא מסכימה עם זה. אני בטוחה שאם מקדישים מספיק מחשבה מגלים משהו שגורם שמחה, שיש תשוקה אליו. זה לא אומר שזה צריך להיות גרנדיוזי, אבל זה חייב להתחיל בחלום ושאיפות. חשוב לי לעזור היום לנשים צעירות ולהיות מנטורית כדי שיוכלו להגיע למקומות שאני בזמני לא יכולתי להגיע אליהם".
הכתבה פורסמה ב"ידיעות אחרונות"
בשיתוף מפעל הפיס