בשיתוף סינמטק ירושלים ומפעל הפיס
הישראלים אוהבים לאכול. והכי כיף זה לאכול בחוץ, ברחוב - כמה שיותר מתובל, טעים ועדיף עם טחינה נוזלת. בתקופה האחרונה, כשעם ישראל היה בסגר, התחלנו להתמחות באפייה ובבישול ביתי, אך לעולם לא איבדנו את החלום לעמוד בתור לפלאפל הכי טעים בעיר.
(צילום: אביגיל עוזי)
מה ההיסטוריה של מאכלי הרחוב בישראל? האם ניסים גרמה המציא את הפלאפל? ואיך תוכלו לחפור בהיסטוריה של ישראל בלחיצת כפתור?

פלאפל, שווארמה, סביח וכל השאר - ההיסטוריה של מאכלי הרחוב בישראל

מאכלי הרחוב הוותיקים והנפוצים ביותר בעשרות השנים האחרונות הם פלאפל ושווארמה, שמציעים תחליף לארוחה מלאה. בפיתה בלאפה או בצלחת (למי שלא נאה לו ללכלך את הבגדים בטחינה ועמבה), ועם סלטים חופשי בצד.
(צילום: אביגיל עוזי)
עוד כוכב שממשיך ללהוט ברחובות ישראל כבר שנים רבות הוא הסביח, וגם למעורב הירושלמי יש מקום של כבוד בתפריט מאכלי הרחוב - בכל זאת, הוא זכה לשם מקומי למהדרין. עוד מאכלים שיכולים להיכנס תחת הגדרת 'מאכלי רחוב' בישראל שהיו פופולאריים במשך השנים – בורקסים, מאפים ופיתות דרוזיות עם לאבנה (או שוקולד, תלוי בשעה ביום).
(צילום: אביגיל עוזי)
בעבר היו מוכרים בפינות רחוב קלחי תירס חם מדוכנים ניידים, הכוללים דוד מים רותחים. הקלח המומלח היה מוגש בתוך עלה תירס נאה וירוק. באירועים, ירידים ופארקי שעשועים אפשר לנשנש נקניקיות בלחמנייה, צמר גפן מתור ופופקורן.
בשנות ה-70 נכנסה הפיצה האיטלקית בתור מאכל רחוב פופולארי בישראל. ככל שהתקדמו השנים, נכנסו מאכלי רחוב מתרבויות שונות על פני הגלובוס - טורטיות מקסיקניות, נודלס אסייתי בקופסת קרטון, פיש אנד צ'יפס ואפילו סושי טו-גו.
אגב, למרות הגאווה הישראלית, את הפלאפל לא זכינו להמציא בעצמנו - הוא הומצא ככל הנראה על ידי הקופטים במצרים במאה ה-3 עד ה-7 לספירה בתור תחליף למנת בשר בחגים מסוימים. אבל יש לנו במה להתגאות בכל זאת – הישראלים הם אלו שהכניסו את קציצות הפלאפל לתוך פיתה, מנהג שהחל ככל הנראה בישראל הקטנה אי שם בשנות ה-50, ואשר הפך את הפלאפל לאוכל הרחוב המושלם.

הצצה לאוכל הרחוב של שנות ה-70: זהירות, קבב לפניכם

הוידיאו המקסים שמצאנו עבורכם, ישירות מארכיון הסרטים הישראלי שעבר דיגיטציה וזמין כעת באופן מקוון, מתאר את השיגעון החדש של תל אביב בשנות השבעים - סטייקיות, סטייקיות ועוד סטייקיות, עד האופק.
(באדיבות: אולפני הרצליה. מתוך ארכיון הסרטים)

הקורונה טרפה את השווארמה, אבל הרחוב חוזר לחיים

ומה היום? הישראלים אהבו ועדיין אוהבים לאכול. מה עושים בעידן קורונה וסגרים? הסגר הראשון שהוטל בישראל הוביל לסגירה גורפת של המסעדות ודוכני הרחוב, עם אפשרות למשלוחים. חלק מהעסקים של אוכל הרחוב אכן החלו להציע משלוחים, אך הבעיה הגדולה היא שאוכל רחוב נועד לאכילה... ברחוב. כשהוא מגיע במשלוח סגור הביתה זה מאוד נחמד, אבל לא אותו דבר.
(צילום: אביגיל עוזי)
אחרי הסגר השני, ובעקבות לחצים רבים של גורמים מענף המסעדנות, העסקים הורשו להוציא טייק אווי ולא רק משלוחים, מה שהציל את דוכני אוכל הרחוב, והחזיר את הלקוחות.
(צילום: אביגיל עוזי)
נכון להיום, כשחנויות הרחוב פתוחות, דוכני אוכל הרחוב חוזרים לחיים ומאכילים מיליוני ישראלים שמנסים לשמור על שפיות (ועל ההנחיות של משרד הבריאות). את השולחנות הקטנים של עסקי אוכל הרחוב החליפו תורים ארוכים (במרחק 2 מטר) ואכילה על ספסלים ובכיכרות (רק לא לשכוח להחזיר את המסכה כשמסיימים).
(צילום: אביגיל עוזי)


(צילום: אביגיל עוזי)

(צילום: אביגיל עוזי)

(צילום: אביגיל עוזי)

מאיפה הווידיאו הנוסטלגי? מארכיון הסרטים הישראלי, עכשיו בגרסה הדיגיטלית

את הווידיאו הסנטימנטלי שלפנו ישירות מארכיון הסרטים הישראלי של סינמטק ירושלים, המופקד מאז 1960 על שמירה ושימור של יצירות ישראליות מקוריות - תיעודיות ועלילתיות.
כדי להתמודד עם פגעי הזמן וההתכלות של חומר הגלם, הוחלט בסינמטק ירושלים לייצר ארכיון דיגיטלי אודיו-וידואלי ולהשיק אתר ייעודי המציע צפייה באוספי הקולנוע הישראלי לדורותיו, במתכונת VOD מתקדמת.
תהליך הדיגיטציה הוא פרויקט בהיקף אדיר, אשר מומן ברובו על ידי מפעל הפיס. העברת החומרים מהסלולים הישנים והמתפוררים לקבצים דיגיטליים באיכות 4K דורשת פעולות בעלות גבוהה מאוד, לרבות רכישת ציוד ייחודי מהמתקדמים בעולם בסכומים של מיליוני שקלים ואף הקמה של מעבדת שימור מקצועית בתוך ארכיון הסרטים הישראלי.

"שמרנו על זיכרון חברתי קולקטיבי של כל עם ישראל"

״המועצה לתרבות של מפעל הפיס פועלת לחיזוק ותמיכה של כל תחומי האמנויות והיא תמכה בפרויקט הארכיון מתחילתו לפני כחמש שנים״, מספרת דולין מלניק, ראש אגף תרבות במפעל הפיס. ״ביומיום המועצה תומכת כמובן גם באמנים עצמאיים והפקות אבל אנחנו שמים דגש גם על תמיכה במה שאני מכנה ׳תשתית של תרבות׳. תהליך הדיגיטציה של ארכיון הסרטים הישראלי הוא מבחינתי תשתית לשימור של חומרים נדירים מהעבר שהיו בסכנת השמדה. בעצם שמרנו כאן על זיכרון חברתי קולקטיבי של כל עם ישראל״.
״הרעיון לפרויקט נולד כאשר הטלוויזיה הממלכתית, מה שנקרא אז הערוץ הראשון, יצאה ממקומה בשכונת רוממה ואז התגלה גודלו של הארכיון המטורף שנשמר שם״, מספר אביגדור יצחקי, יושב ראש מפעל הפיס. אחד הדברים שהיו הכי חשובים ליצחקי בקידום הפרויקט הוא הנגשת התכנים לאוכלוסיות מגוונות בישראל והעברת סרטים שחלק היו במצב של לפני הרס מוחלט, לפורמט הדיגיטלי המתקדם ביותר.
בשיתוף סינמטק ירושלים ומפעל הפיס