בשיתוף פורום בתי הדיור המוגן
עבור אילן גולדברג (77), גימלאי של רפאל עם שורשים עמוקים בתעשיית ההייטק הישראלית, תקופת הקורונה מאתגרת במיוחד. גולדברג, המתגורר בדיור המוגן "פרוטיאה בכפר", הבין שזה הזמן שלו למצוא פרויקט שיעסיק אותו במהלך התקופה, במטרה להוסיף לתפריט הפעילויות המוצע במקום - הכולל גילוף בעץ, שחייה ואמנויות, גם משהו מתחום העיסוק והעניין הפרטי שלו. הוא החליט לחזור להתעסק באהבה הישנה שלו: הוא בנה בחצר סטודיו מכניקה, בחדר בביתו מעבדה ובחלל נוסף מעל דירתו הוסב חדר למעבדת אלקטרוניקה.
"תולדה של הקורונה". מעבדת האלקטרוניקה של אילן
(אבי חי)

בסיור בין החללים השונים, גולדברג דואג לספק הסבר מפורט על הטכנולוגיות החדשות, המכונות שבנה ועל התוצרים שתלויים ברחבי הבית. כשאנחנו מגיעים למעבדת האלקטרוניקה, שבמרכזו ניצבת מכונה גדולה, אילן מצביע ומכריז בקול: "זו תולדה של הקורונה". מדובר במדפסת תלת-ממד, אותה בנה במהלך הסגר.
אילן גולדברגאילן גולדברג
אילן גולדברג
(צילום: יאיר שגיא)
תמונות חריטה, פסלים, מייצגים מכאניים ותמונות תלת-ממד – את כל אלה הוא הספיק להכין לאורך התקופה. הוא עובר ממוצר למוצר ומסביר לנו כיצד ניתן להכינו ובאיזו מכונה. כשאנחנו מעזים לומר שלא לכולם הנושא פשוט, הוא משיב: "אין הרבה חוכמה בהייטק. הטבע כבר נתן את החוכמה. אבל יש את הדיוק והמחשוב שמסוגל לעשות את זה בצורה יעילה וטובה".
והאם כולם יכולים ללמוד הייטק? "לא צריך להיות פרופסור גדול כדי ללמד שימוש בתוכנה. אני יכול ללמד ילדים, אז אני יכול ללמד גם מבוגרים, עם אחוז הצלחה גבוה. לא לזלזל במבוגרים. יש פה המון אנשים אינטליגנטים, הראש שלהם עובד והכל מצוין".
ובכל זאת, כשנושא הפער הדיגיטלי הקיים בגיל השלישי עולה שוב בשיחה, גולדברג לא מתבייש לומר: "לא היה אחד שרצה ללמוד ממני משהו ולא הצלחתי ללמד אותו".
ומה הסוד הגדול לפיתוח מוצר? "מוצר שאתה רוצה לעשות אותו, אתה קודם כל חייב להסביר אותו לעצמך", הוא אומר, ושולף חוברות בכתב ידו המכילות שרטוטים של המצאות שתכנן, ולצידן תמונות של התוצר הסופי.
אילן גולדברגאילן גולדברג
"יש פה הרבה דברים שבניתי עם הנכדים". אילן גולדברג
(צילום: יאיר שגיא)
למרות חדוות היצירה, גם הוא היה שמח אם היו מוצאים חיסון לקורונה. "אני נהנה ממה שאני עושה, אבל אני בעיקר נהנה לעשות את זה עם מישהו. יש פה הרבה דברים שבניתי עם הנכדים. אם הייתי לבד, יכול להיות שלא הייתי עושה את זה", הוא מודה, מפרט באילו המצאות היו מעורבים עשרת נכדיו ומספר בגאווה ששניים מהם גם החליטו ללכת בעקבותיו לאותו תחום מקצועי.
ואשתך, איך היא מקבלת את כל העיסוק הזה? "אשתי מכירה אותי מזמן. זה לא פוגע ביחסים, להפך. יש לה יד חופשית לשחק קלפים, קנסטה, ברידג'. שנינו משחקים. עם כל התחביבים הרבים שיש לנו בדיור המוגן אנחנו יודעים שבטוח לנו להיפגש".
כשהריאיון מסתיים, הוא מופתע. יש עוד כל כך הרבה טכנולוגיות שהוא עוד לא זכה לספר עליהן. במקום זאת, אנחנו מבקשים ממנו טיפ איך להעביר את התקופה. "הייתי מייעץ לאנשים להיות פחות בעבר", הוא אומר, "לא לשכוח מה עשית, אבל לא לחשוב על זה כל הזמן, לא לחיות את זה כל יום, אלא לחשוב מה אני עושה עכשיו".

בשיתוף פורום בתי הדיור המוגן