בשיתוף מפעל הפיס
אחת התופעות הבולטות של משבר הקורונה בשנה האחרונה היא הנהירה הגדולה לאקדמיה, והעלייה החדה במספר הנרשמים למוסדות ההשכלה הגבוהה. אבל מה שקורה אחרי ההרשמה, זה כבר סיפור אחר לגמרי. הסטטיסטיקה מצביעה על כך שכ-25% מהסטודנטים ינשרו כבר בשנה הראשונה ללימודיהם, בין אם בגלל סיבות כלכליות ובין אם בגלל הלימודים האינטנסיביים. כאשר מדובר בסטודנטים מהפריפריה הגיאוגרפית והחברתית, אחוזי הנשירה גבוהים יותר, ומשמעם - גידול הפערים ואי השוויון.
4 צפייה בגלריה
כובע של סטודנט הנחבש בעת טקס הסיום על רקע שמיים תכולים
כובע של סטודנט הנחבש בעת טקס הסיום על רקע שמיים תכולים
(צילום: shutterstock)
"שנה א' היא קשה וטראומטית", פוסקת ענבר חסון (28) משדרות, סטודנטית שנה שנייה בחוג להנדסת תוכנה במכללה האקדמית להנדסה סמי שמעון. "ידעתי שהלימודים יהיו אינטנסיביים, אבל שום דבר לא באמת מכין אותך לזה. הכי קשה היה לי לנהל נכון את הזמן, ולעשות כמה דברים במקביל".
גם סימון דורושקוביץ (27) מאשקלון, סטודנט שנה שלישית להנדסת חשמל בטכניון, שרד את שנה א' כדי לספר. "השנה הראשונה היא הכי קריטית. הגעתי אליה אחרי שסיימתי מכינה בהצטיינות. באתי חזק ורענן מתמטית, אבל בסמסטר הראשון נפלתי. לא ציפיתי לזה. אתה לבד, לאף אחד לא באמת אכפת מהעניינים שלך. אף אחד לא אומר לך מה ואיך ללמוד. אתה צריך להישאר בקצב ולנסות להבין".
עבור סימון וענבר, לימודים אקדמיים מעולם לא היו מובנים מאליהם. היה ברור להם שללא מלגה לא יוכלו להרשות לעצמם לרכוש השכלה. אבל סיוע כלכלי זה לא מספיק, הם מדגישים. לא כל אחד יכול להתמודד עם לימודי ההנדסה התובעניים. ללא ליווי והדרכה, הם מסבירים, הם היו יכולים בקלות רבה להצטרף לסטטיסטיקת הנשירה.
את הליווי וההדרכה האקדמיים הם קיבלו במסגרת "עתידים לתעשייה", אחת המלגות היוקרתיות והמבוקשות בארץ. "פניתי לרכזת של התוכנית בטכניון והיא ממש עזרה לי ועודדה אותי", מספר סימון על ההתאוששות מהנפילה בסמסטר הראשון. "נפגשתי עם עוד יועצת של התוכנית, שעזרה לי לגבש אסטרטגיה. לקחתי נשימה והצלחתי לקום ולהמשיך הלאה. את הסמסטר הראשון סיימתי על הקשקש, עם ממוצע 66, אבל הפקתי לקחים ומסקנות. הצלחתי להתאוורר ולחזור בכוחות מחודשים. מאז כל סמסטר אני עם ממוצע 80".
4 צפייה בגלריה
(צילום: shutterstock)
התוכנית, המיועדת לסטודנטים להנדסה והנדסאות, כוללת לא רק שכר לימוד מלא ודמי קיום חודשיים, אלא גם מעטפת של ליווי אישי, סיוע לימודי והשמה בתעסוקה במהלך הלימודים. נעמי ראם תרשיש, מנהלת התוכנית מספרת כי אחוז הנשירה בקרב מלגאי התוכנית עומד על 7% בלבד. נתון מרשים במיוחד בהתחשב באינטנסיביות של לימודי ההנדסה, ובדרישות התוכנית לשמור על ממוצע ציונים 75 ומעלה.
כ-1,400 מגישים את מועמדותם למלגה מידי שנה, רק 180 מתקבלים לתוכנית, "מה שמאפשר לנו לבחור את האנשים המתאימים ביותר ולייצר מנעד יפה - 50% נשים שלומדות הנדסה, 19% יוצאי אתיופיה, 7% מהעדה הדרוזית ו-5% מהחברה החרדית", לדברי ראם תרשיש.
"המטרה המרכזית היא להעניק הזדמנות שווה לצעירים בפריפריה הגאוגרפית והחברתית, ולאפשר להם לפתח מצוינות בתחומי התעשייה", אומר ארז גרניט, מנהל תחום המלגות והמענקים במפעל הפיס, התומכת בתוכנית. "מפעל הפיס משקיע בתוכנית מאמצים ומשאבים רבים במטרה לסייע לסטודנטים, להעניק להם הזדמנות שווה, ובכך לצמצם את הפערים בחברה הישראלית. כחלק מהמלגה, המשתתפים בתכנית תורמים לקהילה בכל שנת לימוד עד להשמה בתעשייה בתחילת שנה ג' או ד' אז הם מתנסים מקצועית בחברות טכנולוגיות על מנת לרכוש ניסיון מעשי בתעשייה לקראת השמה קבועה.
"בשנה"ל תשפ"א נעניק מלגות ל-290 סטודנטים הלוקחים חלק בתוכנית. כמו כן, נעניק לכל סטודנט מלגה ע"ס עשרת אלפים שקלים. המשתתפים מקבלים גם מחשב נייד, סיוע לימודי, סיוע אישי וליווי פרטני של רכז השמה בתעשייה תוך כדי הלימודים".

לזהות את הפוטנציאל

הרקע הסוציו אקונומי ונסיבות חייהם של צעירים כמו ענבר וסימון, הופכים במקרים רבים את ההשכלה הגבוהה לבלתי מושגת. ללא מלגה מלאה וסיוע אקדמי, לא הייתה לשניים אפשרות לסלול לעצמם עתיד וקריירה מבטיחים בתעשייה.
ענבר, ילידת דרום אפריקה, עלתה עם הוריה לארץ כשהייתה פעוטה. כבר מגיל צעיר יצאה לעבוד כדי לכלכל את עצמה. הדאגה הכלכלית לצד אסונות שפקדו את המשפחה, הקשו על ענבר להתמיד בלימודים. עם הרבה כוחות ומוטיבציה, היא סיימה את התיכון עם בגרות מלאה במגמה ביולוגית ("אבל זה לא היה מספיק כדי להתקבל לאוניברסיטה"). לאחר מכן, היא התגייסה ליחידה 8200.
4 צפייה בגלריה
ענבר חסון
ענבר חסון
ענבר חסון
אחרי שהשתחררה, למדה במכינה לקראת לימודי הנדסה באוניברסיטת בן גוריון, אך אסון משפחתי נוסף הסיט אותה מהמסלול, וכתוצאה מכך, היא לא התקבלה ללימודים. "פה החלטתי לעצור. הייתי בטוחה שאני כבר לא הולכת ללמוד. תמיד האמנתי בעצמי וביכולות שלי, אבל חשבתי שאני לא אוכל להגשים את הייעוד שלי לקבל השכלה", מספרת ענבר.
אחרי שנתיים, כשכבר השלימה עם העובדה שכנראה לא תזכה לרכוש השכלה, היא החליטה לנסות שוב ולא לוותר, "אמרתי לעצמי שזה עכשיו או אף פעם. עבדתי בכל מיני תחומים והצלחתי להתקדם, אבל תואר נותן לך להתחיל מנקודה גבוהה יותר".
גם מסלול חייו של סימון לא הכין אותו ללימודים בטכניון. הוא נולד וגדל באשקלון לאם חד הורית, שעלתה מברית המועצות בתחילת שנות ה-90. גם הוא יצא מגיל צעיר לעבוד כדי להיות עצמאי ולכלכל את עצמו. וגם הוא בעבודה קשה ומאומצת, סיים את התיכון וקיבל תעודת בגרות, "אבל לא עם ציונים להתקבל איתם לטכניון".
שירות צבאי הוא עשה בחיל המודיעין, שם הוא מספר, נפקחו לו העיניים. "קלטתי שהסביבה שחייתי בה עד היום היא לא בדיוק הסטנדרט הנורמלי. פגשתי אנשים איכותיים, התחלתי לעבוד עם מהנדסים וטכנולוגים. התלהבתי מאוד מהעיסוק שלי. לאט-לאט ראיתי את העבודה של המהנדס, והבנתי שאני רוצה וצריך ללכת ללמוד".
סימון וענבר החליטו להירשם ללימודי הנדסה, במקביל הם הגישו מועמדות לתוכנית של "עתידים לתעשייה", והתקבלו. המלגה, הם מספרים, נותנת להם לא רק שקט כלכלי, אלא גם כלים להתקדם מקצועית תוך כדי הלימודים. סימון החל לעבוד בשנה שעברה בחברת השבבים קוואלקום בצוות האמולציה, וענבר החלה לעבוד ממש לפני שבועיים בחברת התוכנה מטריקס.
"התוכנית מעודדת אותנו לצאת לעבוד כבר בשנה השנייה. המטרה היא לצאת ולהרוויח ניסיון", מסביר סימון. "הם עושים איתנו עבודה מטורפת. מעבירים לנו תכנים וסדנאות איך להתראיין נכון, איך לכתוב קורות חיים, שפת גוף. מה שהכי עזר לי בפן התעסוקתי היה סדנת הלינקדאין, בזכותה מצאתי את העבודה שלי".
4 צפייה בגלריה
סימון דורושקוביץ
סימון דורושקוביץ
סימון דורושקוביץ
גם עבור ענבר, סדנת הלינקדאין הייתה חוויה מאירת עיניים. "זה אחד הדברים החשובים ביותר בהייטק - להקים פרופיל, להתחבר למשרות ולשווק את עצמך. בהדרכה של 4 שעות למדתי איך להשתפר. הלכתי פעמיים לסדנה הזו".
קריירה זה לא הכול בחיים, והמלגאים בתוכנית נדרשים גם להתנדב במסגרת לבחירתם עד שיימצאו עבודה. סימון התנדב בשנה הראשונה בפרויקט, שמסייע לעסקים קטנים בפריפריה להקים אתר אינטרנט או עמוד נחיתה. ענבר בחרה להתנדב בכלבייה בשדרות.
"התוכנית נתנה לי להרגיש שאין דבר כזה 'לא יכולה'", מסכמת ענבר את החוויה שלה בתוכנית. "זו לא רק הנתינה הכספית, אלא תחושת הביטחון. יש תוכנית שלמה מאחוריי שתומכת ודוחפת. אני מרגישה חזקה מול התלמידים האחרים, כי אני יודעת שיש תוכנית שמאמינה בי שאצליח. הדרישות שלהם גרמו לי להיות דרוכה. אין סיכוי שאני לא משקיעה. אני לא בטוחה שהייתי מצליחה לשרוד בלימודים ללא מסגרת. אני כל כך שמחה שזיהו את הפוטנציאל שלי".
בשיתוף מפעל הפיס
פורסם לראשונה: 08:00, 24.03.21