הגעתי ללימודי הקולנוע לאחר ניסיון רב במקצוע ההוראה. הבנתי שכמורה, אני יכול להשפיע על מספר מצומצם של תלמידים מדיי שנה והרצון לצעוק בער בי. חשתי שסביבי קיימות אינספור נקודות חשוכות הדורשות תיקון. בחרתי לעסוק בקולנוע דוקומנטרי חברתי, כדי לנסות ולהאיר זרקור על אותן עוולות או טעויות, במטרה להביא לשינוי. תמים? אולי. אופטימי? תמיד.
צפו בטריילר לסרטו של אמיר הר-גיל "פואטרי צבן"
אני מאמין שתפקיד הקולנוע הדוקומנטרי החברתי הוא להציג את מה שמתחולל בחברה שלנו ולהביא את הצופה להרהור מחודש על חייו וסביבתו. לכן, תפקידו של היוצר הוא חשוב מנשוא.
להציף אל פני השטח נושאים שלא מצליחים לקבל ביטוי ומקום
באמצעותו, המציאות משתקפת דרך המצלמה - מראה את הדברים הטובים והפחות טובים ובעיקר, מצליחה להציף אל פני השטח את הנושאים שלא תמיד מצליחים לקבל ביטוי ומקום ראוי - מאפליה וקיפוח של אוכלוסיות מוחלשות עד לגיבורים שנאבקו למען חברה צודקת יותר.
השינוי, גם אם מינורי, הוא שינוי ענק עבור מי שזקוק לעזרה באותה עת.
אני משתדל ליצור סרטים שיכולים להביא לשינוי מדיניות ותפיסות חברתיות, כמו למשל בעקבות הסרט 'החיים על פי אווה', שעסק בעוני בישראל- אווה, גיבורת הסרט, נכנסה ללבם של הצופים וקיבלה מימון לשיעורים פרטיים במתמטיקה ולימודי תואר ראשון באוניברסיטה. לא פחות חשוב, 'משרד החינוך', הכניס את הסרט לתוכנית הלימודים, כך שצפו בו אלפים רבים של תלמידים, שדנו בנושא העוני מהמקום האישי והקולקטיבי של סביבתם.
בזכות הסרט "התור באיבן שדאד 2" , בו הוצגה ההתנהלות הקלוקלת של משרד הפנים במזרח ירושלים, המטפל בתושבים הפלשתינים הירושלמים, ניצלו חייו של אחד הגיבורים - פלשתיני שמטופל בדיאליזה, שבשל עיוות ביורוקרטי, חייו היו תלויים חוט השערה. כמו כן, יחד עם 'האגודה לזכויות האזרח', הוקרן הסרט בבית המשפט העליון כעדות למצב הנוראי של ההתנהלות שם. כתוצאה, הוחלט על היתר בניית מבנה חדש ואנושי יותר. יש דוגמאות נוספות. אבל לי זה לא מספיק, חייבים להמשיך.
הרצון לשנות נטמע גם בדילמה מה יעמוד במרכזו של סרטי החדש "פואטרי צבן". האם לעסוק בעבר? דרך היבט אוטוביוגרפי על חייו של יאיר צבן או סרט על כרונולוגיה של הידרדרות השמאל בישראל? אולי לבחור בעתיד וברוחות השינוי שמבעירות את השטח בשנה האחרונה?
רוח גבית וכוח לצאת ולנסות לשנות
את העבר לא נוכל לשנות ולכן, החלטתי להתמקד בעתיד, ליצור דיאלוג בין דור ההווה הצעיר, שיוצא למחאות לבין צבן, שסלל להם את הדרך בשלל הישגי העבר שלו. אני מעוניין שהצעירים שיצפו בסרט, יקבלו רוח גבית וכוח לצאת ולנסות לשנות. לא ישלימו עם דברים שדורשים תיקון, אלא ישקיעו אנרגיה וינסו לתקן בעצמם, כדי לטייב את החברה הישראלית.
אני מביט לאחור בגאווה. הרצון להבליט נקודות שונות, שדורשות חשיבה ושיפור במציאות הישראלית, לרוב צלח.
אני מאמין שטיפה ועוד טיפה הן אלה שהופכות לגשם. גם אם מול דעותיי קיימים כוחות גדולים וחזקים, הן כלכליים והן פוליטיים, מחובתי להמשיך לנסות להילחם על בריאת מציאות טובה ואני מקווה, שסרטים דוקו-חברתיים יגעו בכמה שיותר אנשים, שיעזרו לנסות לשפר את המציאות המתעצבת בישראל ויעזרו לעצב את החברה שלנו לטובה וצודקת יותר.
- 'פוארטי צבן', סרטו התיעודי החדש של אמיר הר-גיל יוקרן בסינמטק חיפה באופן מקוון בתאריכים 11-13 בינואר 2021 וב-12 לינואר בשעה 19:00 יתקיים מפגש זום עם יוצר הסרט, רונית שניר, מזכ"לית השומר הצעיר ויאיר צבן.להצטרפות לזום לחצו כאן
- הכותב פרופ' אמיר הר-גיל, הוא קולנוען בתחום קולנוע תיעודי חברתי ומרצה בכיר בחוגי תקשורת באוניברסיטת חיפה והמכללה האקדמית נתניה.
