עמותת 'נותנים תקווה' מסייעת לילדים מאושפזים ובני משפחותיהם בבית החולים ספרא לילדים בתל השומר. צוות העמותה שוהה בבית החולים בכל ימות השבוע מלווה את הילדים החולים ובני משפחותיהם, דואג לרווחתם ומקל עליהם בהתמודדות היומיומית הכרוכה באשפוז ממושך בבית החולים.
העמותה מתפעלת מרכז מוזיקה ייחודי מסוגו בתוך בית החולים לילדים ובו אולפן הקלטות מתקדם הכולל את מיטב הציוד האלקטרוני ומתופעל ע"י איש סאונד מקצועי. כמו כן מגוון רב של כלי נגינה במרכז משמשים את הילדים המאושפזים בין הטיפולים וגורמים לרגעי שמחה רבים.
צפו בפעילות מתנדבי עמותת"נותנים תקווה" בבית החולים ספרא לילדים בתל השומר:
צוות העמותה עושה כל שביכולתו במסירות רבה להגיע לכל ילד וילד, ללא הבדל דת, גזע ומין, לעטוף באהבה ולהעניק רגעי אושר, הרבה כוחות ותקווה לחיים.
לטובת המדור "מעורבים" המציג פעילים חברתיים מסוגים שונים, נפגשנו לשיחה עם שמואל משה (41), מייסד ויו"ר העמותה. משה מירוחם במקור וכיום מתגורר בבני ברק עם אשתו וארבעת ילדיו.
כתבות נוספות במדור "מעורבים":
ספר על הרגע הראשון שבו חשבת על המיזם. איך הגיע? בעקבות מה?
לפני כ-16 שנים החיים שלי השתנו. בתי שירה, שהייתה אז ילדה קטנה, התאשפזה בבית החולים לילדים ספרא בתל השומר. אשתי ואני בילינו שעות ארוכות ליד מיטתה ובית החולים הפך לחלק בלתי נפרד משגרת חיינו. הלכתי להתייעץ עם הרב שלי שאמר לי: 'עליך לסייע לאנשים במקום שהכי כאב לך'.
לאחר שהילדה שלי הבריאה, תודה לאל, הקמתי פינת קפה להורים עייפים בבית החולים, שבמהרה הפכה לעגלה עם שתייה חמה ודברי מתיקה שמטיילת בכל מחלקות בית החולים לילדים.
מתנדבי עמותת נותנים תקווהמתנדבי עמותת נותנים תקווה
מתנדבי עמותת נותנים תקווה
(עמותת "נותנים תקווה")
16 שנים מאוחר יותר, וכבר מדובר בעמותה גדולה שמסייעת לילדים מאושפזים ובני משפחותיהם בכלל תחומי החיים, בתרופות מחוץ לסל, בפעילויות ובציוד. העגלה עדיין מטיילת בכל בוקר וערב במחלקות בין ההורים והילדים, בנות השירות של העמותה מחלקות קפה, תה, שוקו ועוגיות, מקשיבות למשפחות, תומכות ומחייכות אליהן.
זהו מפעל החיים שלי, אותו אני מטפח באהבה רבה ופעיל בו באופן מלא.
כמה מתנדבים יש היום בעמותה? מהיכן הם בארץ? גילאים? משהו שמאפיין אותם?
בימים כתיקונם ישנם כ-600 מתנדבים שמגיעים בכל שבוע לבית החולים שכל מטרתם לשמח את הילדים ולתת תקווה. הרבה מהמתנדבים שלנו הם הורים לילדים שהיו מאושפזים, שעזרנו להפוך את ה'חוויה' פה בבית החולים לחיובית יותר עבורם, ולאחר שהשתחררו הם מבקשים לבוא ולהקל על הורים שנמצאים בתוך הסיטואציה.
בתקופת משבר הקורונה מצאתי את עצמי לפעמים גם לבד בתוך בית החולים, כי אסור היה להכניס אף אחד ובנות השירות של העמותה היו בבתיהן. אנשים נרתמים מרחוק ועושים מה שאפשר, ואני מעריך את זה מאוד, כי גם זה לא פשוט בתקופה הזו.
יש איזשהי מערכת שמרכזת את הפעילות? איך מגיעים למי שזקוק עזרה?
לעמותה יש כ-12 עובדים ועובדות. המשרדים שלנו בבני ברק, יש לנו טלפניות לגיוס תרומות, בנות שירות שנמצאות בבית החולים ומספר מנהלות. אנחנו פונים למשפחות והילדים בבית החולים ומזהים למי ניתן לסייע, זה קורה במיוחד במהלך הבוקר והערב כשהבנות מחלקות שתייה חמה – קפה בשעת משבר תמיד גורם לאנשים להיפתח ולספר את שעל לבם.

"להקשיב, להסתכל בעיניים, להציע עזרה ולתת מענה"

מתנדבי עמותת נותנים תקווהמתנדבי עמותת נותנים תקווה
מתנדבי עמותת נותנים תקווה
(צילום: רפי דלויה)
אנחנו שם כדי להקשיב, להסתכל בעיניים, להציע עזרה ולתת מענה. כך הקפה הופך לשיחה עמוקה יותר שמתגלגלת לעזרה, כתף תומכת וליווי צמוד. בנוסף, מכיוון שאנחנו מאוד מזוהים עם בית החולים ומלווים שם אנשים לאורך זמן, מרגישים בנוח לפנות אלינו במגוון נושאים באופן ישיר.
מה הדבר הנחוץ ביותר למטופלים? כיצד מספקים להם אותו?
חום ואהבה הם הדבר הנחוץ ביותר. צוות בית החולים ספרא נותן מענה רפואי מקצועי, אנחנו נותנים את החיבוק. לאנשים יש צורך לדבר, לחלוק ולשתף במה שעובר עליהם. בתקופה האחרונה אנחנו מרגישים את הצורך אפילו גובר, בשל המניעה בהכנסת מבקרים למחלקות.
אם בעבר היו באים לבקר האחים, הדודים והחברים, היום לכל מטופל יש מלווה אחד או שניים והם זקוקים לחיזוק, המטופלים והמלווים כאחד.
מהן התגובות שמקבלים מהילדים להם סייעתם? מהוריהם?
החיוך של הילדים זו האינדיקציה הכי טובה שאנחנו מצליחים במשימה שלנו. כשרואים ילדה שנמצאת כל היום במיטה בטיפולים, מגיעה למרכז המוזיקה של העמותה כדי לשיר ולרקוד, אנחנו מאושרים.
מתנדבי עמותת נותנים תקווהמתנדבי עמותת נותנים תקווה
מתנדבי עמותת נותנים תקווה
(עמותת "נותנים תקווה")
כשאנחנו נתקלים בהורה שניגש להגיד תודה לפני שעוזבים את בית החולים, אנחנו מאושרים. כשאנחנו נכנסים ללב של האנשים והופכים את התקופה שלהם בבית החולים לחיובית יותר, אנחנו מאושרים.
בקיץ האחרון היה גל חום קיצוני, ואחת הילדות שאנחנו מלווים לא יכלה לצאת מהבית כדי להגיע לבית החולים. לקחתי את "מיכל הקטנה" ברכב שלי ונסענו עד לביתה של איילה בת השש שבדימונה, כדי להפתיע אותה. השמחה של מפגש כה פשוט לכאורה, הייתה אדירה וממלאת בצורה שאי אפשר לתאר.
במקרה אחר, סייענו בהטסת ילד בן עשר להשתלת לב בגרמניה. הוריו היו כל-כך אסירי תודה, הם עדיין מצלצלים לאחל לי חג שמח בכל הזדמנות. המשפחות נשארות עם העמותה ואיתי בקשר גם שנים רבות אחרי שהשתחררו מבית החולים, אנחנו משפחה והרבה מהם גם מגיעים לאירועים שלנו.
מתנדבי עמותת נותנים תקווהמתנדבי עמותת נותנים תקווה
"לא הייתי רוצה להיות לא שר ולא ראש ממשלה, הפשטות של הנתינה יותר חשובה לי". שמואל משה
(עמותת "נותנים תקווה")
לו היית ראש הממשלה, או שר הרווחה, מה היית עושה שונה? האם יש מקום להתערבות ממשלתית במיזם כמו שלך?
דווקא לא הייתי רוצה להיות לא שר ולא ראש ממשלה, הפשטות של הנתינה יותר חשובה לי. המיידיות של המענה שלנו היא המשמעותית בהרבה מהמקרים. כשמשפחה נמצאת בבית החולים, בלחץ ובחוסר ודאות, דווקא הרגולציה או הביורוקרטיה בגופים כאלו ואחרים היא זו שמפריעה בדרך.
לאן אתה שואף הלאה?
כשמתחילים לתת, אין לזה גבול ותמיד יש מי שעוד יצטרך עזרה, קטנה כגדולה. משבר הקורונה גרם לאנשים רבים לקדש עוד יותר את הפשטות ולהגיד תודה על מה שיש, זה מה שמנחה אותי בכל יום, להצליח לעזור במהלכו לכמה שיותר אנשים.
אין לי חלום חד פעמי כמו לקחת את הילדים לדיסנילנד, אלא רצון עז להמשיך לקיים את העמותה ולא לאכזב אף ילד והורה, להצליח לעזור לכל מי שצריך אותנו.
מתנדבי עמותת נותנים תקווהמתנדבי עמותת נותנים תקווה
מתנדבי עמותת נותנים תקווה
(צילום: עומר ביטס)
הקורונה דחקה באופן אגרסיבי את כל המחלות והכאבים האחרים, פתאום הם פחות מפחידים כביכול, והילדים בבית החולים מרגישים סוג ב'.
אני עסוק בלגרום להם להבין שבעיננו הם הכי חשובים בעולם, תמיד היו ותמיד יהיו.
התוכניות שלי לעתיד הן לתת עוד יותר, להגיע לעוד משפחות, לרתום כוחות גדולים במשק כדי לעזור למי שצריך אותנו.
משהו נוסף שרוצה לספר?
בתחילת דצמבר, אצא למסע ריצה מים אל ים. אני מתכוון לשלוח סרטונים ולשתף את הילדים והמשפחות במסע, כי אני עושה את זה בשבילם.
מתנדבי עמותת נותנים תקווהמתנדבי עמותת נותנים תקווה
שמואל משה בריצת שטח
(עמותת "נותנים תקווה")
אני רוצה שיראו שיש מי שנלחם כדי להעלות מודעות ולהראות את אלה שנמצאים בבית החולים בימים אלו, בסגר.
אני מקווה במהלך המסע שלי לגייס תרומות עבור הילדים והסיוע להם – פעילויות, תרופות שאינן בסל ומזון עבור המשפחות.