בשיתוף ארגון אור שלום
טלי חלף, מנכ"לית ארגון אור שלום ויוחנן צפריר רוז, בוגר אור שלום
(צילום: ירון שרון)
אתם יכולים להכיר אותם שנים ולא תדעו מה עברו. אך כשהם יפתחו בפניכם את ליבם ויספרו את סיפורם, תבינו שהם באמת גיבורים של החיים. 1,400 ילדים, בני נוער וצעירים מוצאים מדי שנה מבתיהם וממשפחותיהם הביולוגיות ועוברים למשפחות האומנה ומעונות משפחתיים שאותם מפעיל ארגון "אור שלום" מזה 40 שנה. 1,400 ילדים שללא ההתערבות והעזרה קרוב לוודאי שהיו מתדרדרים לפשע, הופכים קורבנות לאלימות וחיים במצב של חוסר תפקוד.
כשיוחנן מדבר על ילדותו בבית הראשון, הוא נזכר בה בערגה ממש. "הייתה לי ילדות מאוד מיוחדת. גדלתי במושב בשרון בשנות ה-90, הייתי משחק בשדות בחופשיות ומאכיל את חיות המשק – סוסים, כבשים ותרנגולות, מיד עם סיום הגן או הלימודים בבית הספר. זה היה כיף גדול. אבי ואמי במשפחת האומנה היו אנשים יחסית מבוגרים והייתי בממוצע בגיל של הנכדים שלהם".
אלא שאז הגיעה התפנית השנייה בחייו של יוחנן. "אב האומנה שלי, שהיה כאמור אדם מבוגר יחסית, חלה והפך לסיעודי. אימי הייתה צריכה לטפל בו בלי הפסקה, ונאלצתי לעבור למשפחת אומנה חדשה", הוא משחזר, "זה היה משבר גדול עבורי כי נאלצתי להתחיל חיים חדשים לגמרי, עם הורים ואחים חדשים. התחלת התקופה לוותה בהמון געגועים כי מאוד אהבתי את החיים במושב, אבל בסוף התרגלתי והבנתי שככה יש לי בעצם שתי משפחות, מה גם שהאחים בבית החדש היו בני גילי וזה הקל עליי אפילו יותר. בהמשך, המשפחה החדשה סייעה לי לסיים בגרויות, התגייסתי לצה"ל וגם עשיתי תואר בחינוך מיוחד במכללת תל חי. כיום אני עובד בתחום החינוך ונמצא בקשר עם שתי המשפחות שלי".
טלי חלף, מנכ"לית "אור שלום" מספרת: "אני חושבת שכל מי שמכיר אותי - מכיר את יוחנן. הוא הפך להיות חלק ממי שאני.
"פעם אמרתי לו שהוא ספר הלימוד שלי, לטוב ולרע. איך למדתי איך מטפלים בילדים, בילדים במשפחות אומנה, איך מנהלים את כל האופרציה הזאת. כתבנו ספר ביחד - 'עשה ואל תעשה'. כולל אל תעשה, גם מטעויות למדתי. עדיין מדי פעם בודקים החלטות שנעשו, דברים שנעשו, פצעים שעוד פתוחים. זה יוחנן בשבילי".
אבל הסיפור הזה לא שלם כמובן ללא הצד של אלו שנותנים, מחבקים, תומכים ואוהבים ללא תנאי, גם ברגעים הקשים – משפחות האומנה של "אור שלום". אחת מהן היא משפחת מנדל מאורנית, משפחה צבעונית במובן היפה של המילה. הסיפור המיוחד שלהם החל בשנות ה-80, כאשר רבקה וחנן מנדל מגדלים בביתם בנחת את שני ילדיהם הביולוגיים. "בעקבות כתבת חדשות בטלוויזיה בה סופר כי המדינה מחפשת משפחות לאימוץ ילדים החלטנו לאמץ את נורית, פעוטה בת שנתיים ממוצא אתיופי", מספרת רבקה, "לאחר שלוש שנים הרגשנו שזה לא מספיק ואימצנו גם את מיכל, גם היא ממוצא אתיופי, שהגיעה אלינו כשהיא בת עשרה ימים בלבד".
בהתחלה אימצתם ילדים. איך הפכתם למשפחת אומנה?
"עם השנים הילדים הביולוגיים שלנו, יעל ויוני, התבגרו ויצאו מהבית. היינו באמצע שנות ה־40 לחיינו, גילינו שנשארנו בבית רק עם מיכל ונורית הקטנות ורצינו להמשיך ולהעניק מעצמנו. החלטנו שאנחנו כבר לא צעירים ולא מתאימים לאימוץ, ולכן בחרנו במסלול של משפחת אומנה".
וכך, השניים הפכו לימים למשפחת האומנה של דימה וסאשה, שני ילדים ממוצא רוסי. "דימה היה בן תשע כשהגיע אלינו וסאשה בן שש. שניהם באו ממשפחות חסרות מסוגלות הורית", נזכרת רבקה, "ההתחלה הייתה לא פשוטה כי כל אחד מהם הגיע עם סיפור חיים מורכב. לסאשה, לדוגמה, יש גדם באחת הידיים, תוצאה של חשיפתה של אימו לקרינה באסון צ'רונביל. במסגרת האומנה השאיפה היא שההורים הביולוגיים יגדלו אותם בשלב כלשהו, ולכן תמיד הדגשנו בפניהם שאנחנו לא ההורים ביולוגיים, מה שגרר קשיים לא מעטים, במיוחד בגיל ההתבגרות".
מה קורה איתם היום?
"שניהם בני 31. דימה עשה שירות צבאי מלא, סיים תואר בכלכלה ומנהל עסקים וכיום הוא יועץ משכנתאות מאוד מוצלח. סאשה נלחם להתגייס לצבא למרות המוגבלות הפיזית שלו, הצליח בכך והפך למאמן כושר קרבי, תחום בו עסק גם אחרי הצבא. כיום הוא נשוי ועובד כיועץ פנסיוני".
מה התחושות שיש לך היום כשאת רואה את כל הילדים שלך, הביולוגיים ואלו שלא?
"זה נותן לי סיפוק רב לראות שהם הצליחו והסתדרו בחיים. מבחינתי יש לנו שישה ילדים – וכולם שווים אחד לשני."
אור שלום הוא ארגון ללא מטרות רווח המטפל בילדים ונוער בסיכון שהוצאו מבתיהם על ידי רשויות הרווחה ומטופלים במסגרות חוץ ביתיות עקב חוסר תפקוד הורי, הזנחה קשה, התעללות נפשית, פיזית ומינית. מעל 40 שנים, אור שלום שם לו למטרה להעניק לילדים אלו את כל מה שנמנע מהם – הגנה מידית, בית חם, יד מחבקת, משפחה עוטפת וכל מה שילד זקוק לו לצורך התפתחות תקינה וסיכוי אמיתי להווה ולעתיד טובים יותר .
כיום מפעיל הארגון כ-21 מעונות משפחתיים, הפרוסים מהרצליה ועד אילת, ומציעים טיפול ממוקד, המותאם לצרכים הספציפיים של הילדים, כמו: מעונות המתמחים בטיפול בנערות במצוקה, מעונות ייעודיים לנערות חרדיות בירושלים ומענה טיפולי למספר אחים. כל מעון כזה מעניק בית חם ואוהב לשמונה עד שניים עשר ילדים, בגילאים שמונה עד שמונה עשרה, שמסלול החיים שלהם אמנם שונה, אבל גם הם, כמו כולם, רק צריכים שמישהו יאמין בהם.
לתרומות: *8936
להצטרפות למשפחות אומנה: https://orr-shalom.org.il/
בשיתוף ארגון אור שלום
פורסם לראשונה: 11:56, 23.09.20
