היום, יום ירושלים, כ"ח באייר, מציינת מדינת ישראל, במקביל ליום ירושלים, גם את יום הזיכרון לבני קהילת יהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל. כ-4,000 מבני העדה נספו בדרכים ובמחנות בניסיונם לברוח מאתיופיה ולעלות לישראל דרך סודן, במבצעים חשאיים בין השנים 1980-1984.
למעלה מעשרים אלף מיהודי אתיופיה עזבו את בתיהם ורכושם ויצאו למסע סודי, לא חוקי וטראומטי מאוד, לעבר ישראל כחלק מחלום רב-דורי להגיע ל"ירוסלם" שבארץ האבות. בעזיבתם בחיפזון נאלצו ללכת ברגל דרך ארוכה ולא מוכרת רצופת קשיים רעב, תנאי מזג אוויר קשים, מחלות ומגיפות והתקפות חוזרות ונשנות מצד פורעי חוק שהתנכלו להם בדרך, שדדו אותם באלימות ואנסו את נשותיהם. בתום המסע הרגלי הם הגיעו למחנות זמניים בסודן שבהם שהו בין שנה לשנתיים, גם אז בתנאים קשים ובפחד שמא יגלו את זהותם היהודית. רבים מהם נפטרו ובשל החובה להצניע את זהותם היהודית בכל מחיר, לא זכו לקבורה נאותה.
לאחר מספר דיונים בנושא והחלטה לקיים טקס ממלכתי לזכר הנספים ביום ירושלים, רק ב-2007 נחנכה בהר הרצל אנדרטה רשמית לזכרם של יהודי אתיופיה שנספו בדרכם לארץ ישראל.
בשאיפה לייצר בקרב נוער ממוצא אתיופי, תחושות של חיבור ערכי לשורשים, ד"ר ווביט וורקו מנגיסטו, מפקחת במחלקה לקידום נוער במשרד החינוך, יחד עם אבי טלל וצוות היגוי מיוחד, הגתה לפני 15 שנה, את התוכנית "מסע אל הזהות", במסגרתה בני נוער ישראלים יוצאי אתיופיה יצאו למסע שורשים באתיופיה.
באמצעות התוכנית מחברים המאתרים של משרדי החינוך והרווחה, את בני הנוער בראש ובראשונה לעצמם, במטרה לאפשר להם לקחת אחריות על חייהם ובהמשך להרגיש חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית ולרצות לקחת בה חלק משמעותי בהווה ובעתיד.
לפני מספר ימים הסתיים "מסע אל הזהות" חדש אותו הגתה הד"ר עם פרוץ משבר הקורונה, כשהובן כי השנה מסע לאתיופיה לא יוכל להתקיים.
"למרות הסגרים, הפעילות של נוער בסיכון נמשכה כרגיל כל הזמן לשמחתי בכל תקופת הקורונה", מספרת ד"ר מנגיסטו. "המלווים והצוות עשו עבודה מופלאה בתקופה הזו, ואני התחלתי לחשוב מה אפשר לעשות כדי ליצור הזדהות וגם חוויה מרגשת לבני הנוער במסגרת ההגבלות", היא מסבירה.
"הבנתי שלקראת יום ציון הנספים אני רוצה להוציא לפועל מסע מסוג אחר שיסתיים באנדרטה בהר הרצל, ויוכל להמחיש לבני ובנות הנוער את הקשיים במסע, אפילו שזה לא אותו הדבר, כדי לייצר אצלם הזדהות".
צפו בריאיון באולפן עם מולוקן ליג'לם, אגבו וורקו ובנצאלם בלילין שמספרים על סיפורי העליה שלהם:
סיפורי העליה המרגשים של יהודי אתיופיה - ריאיון באולפן עם מולוקן ליג'לם, אגבו וורקו ובנצאלם בלילין
(צילום: ירון ברנר)
במשך חודשים ארוכים היא עמלה יחד עם המשרד על יצירת מסלול ותכניות הדרכה שהועברו במסגרות השונות, ולבסוף למסע השבוע יצאו 50 בני ובנות נוער בגילאי 15-17 מנתניה, כפר יונה, הרצליה, פתח תקווה, תל אביב-יפו, רחובות וירושלים.
יחד עם עוד 20 מלווים ואנשי צוות, בני הנוער התייצבו במבשרת ציון בשעה 15:00 בצהריים לטקס יציאה למסע שתוכנן בקפידה במטרה ליצור קשיים אותנטיים של מסע בדרכים לא סלולות, עליות, התמודדות עם מזג אוויר, חושך והקושי שבסחיבת ציוד על הגב, תוך שמירה מלאה והקפדה דקדקנית על בטיחותם של המשתתפים במסע ועל שלומם.
"תוך כדי המסע קיימנו ארבע עצירות מודרכות שבהן התקיימו מעגלי שיח והדרכות שעסקו בדרך לירושלים, בסיפורים מהכפרים באתיופיה ובזהות יהודית", מתארת מנגיסטו.
"כבר בירידה מהאוטובוסים במקום המפגש במבשרת, אספנו להם את הפלאפונים שנשארו אצל המדריכים עד לסיום הטקס המסכם ביום למחרת. זו כבר הייתה התחלה של התמודדות עם קושי - שינוי הרגלים ויכולת להיות לגמרי בחוויה", היא מוסיפה.
"לאורך הדרך היו שירים וסיפורים, הילדים דיברו אחד עם השני, הכירו בני נוער גם ממקומות אחרים בארץ, וכמובן עסקו בנושאים שנידונו במעגלי השיח בדרך. לפני היציאה למסע התקיימו ארבעה מפגשי הכנה שהועברו על ידי המדריכים. אם לפני המסע לאתיופיה בני הנוער עוברים הכנה של שנה במקרה הזה ההדרכה הייתה קצרה יותר אך לא פחות מקיפה ורצינית וזה בא לידי ביטוי במסע עצמו - בכל פעם כשהם חוו קושי הם לבד אמרו 'אם אנחנו חווים קושי אחרי כמה שעות, מה עבר על אלה שהיו צריכים ללכת ככה חודשים?' זו הייתה המטרה בעצם והיא הושגה במלואה". מתארת הד"ר מנגיסטו בהתרגשות.
"לפני המסע עשינו סיור מקדים והכנה של הצוות וגם לי, שעברתי את המסע מאתיופיה בסודן בעצמי כילדה בת 10, המסע הציף זיכרונות ורגשות", היא משתפת. "כשהגענו להר הרצל החלטתי לקיים את הטקס לפני ארוחת הבוקר כדי שבמהלכו הם יהיו עדיין עם החוויה והרגשות – מה שהוכיח את עצמו מאוד".
"בני הנוער העבירו את הטקס בסיפורים ושירים שהכינו לפני המסע ושמעו עדות של תמר דסטה שספרה את הסיפור האישי המרגש שלה על החוויות מהעלייה מאתיופיה והמסע שלה לכאן".
לטקס הגיעו גם מנהלת המשרד של ד"ר מנגיסטו יפעת קלימרו ונציגים נוספים. אבי טלל ששותף לדרך, וגם הגברת אלין גוטלמן אשתו של ג'ורג' גוטלמן, שתרמו את המטוסים להעלאת יהודי אתיופיה. במעמד הטקס המרגש הוענקו לכל המשתתפים תעודות הוקרה בטקס וד"ר מנגיסטו נאמה: "אני רוצה לומר תודה לקב"ה שחזרנו בשלום הביתה בריאים ושלמים עם הרבה חווית ותובנות להמשך התפתחות אישית, עם המון גאווה באבות אבותינו ובהורים שלנו שיצאו בעקבות החלום להגיע לירוסלם. אבותינו חלמו, הורינו הגשימו ואנחנו זוכרים".
"חוויה שלא אשכח"
בני נוער שלקחו חלק במסע שיתפו: "לא ידעתי שאבא שלי עשה את המסע דרך סודן ובזכות המסע שלי הוא סיפר לי חוויות וממש ריגש אותי", אמר א' (השמות המלאים שמורים במערכת).
"חברים שאלו אותי איך היה בטיול" מספר פ', "הסברתי להם שזה לא טיול, זה מסע ולמדתי הרבה על הקהילה שלי ששילמה מחיר כבד כדי להיות כאן בישראל".
ל' הוסיף: "לי זאת הייתה חוויה שלא אשכח. היו חבר'ה טובים, מדריכים מעניינים והרגשתי ממש חיבור לקהילה שלי. חבר שלי שלא יצא למסע, הפסיד בגדול".
ונ', חברם, סיכם: "תודה רבה על מסע מטורף. מסע ששינה אותנו, וגורם לנו להתחשב באחרים ובסביבה יותר".
בימים הקרובים צפויים בני הנוער שלקחו חלק במסע להעביר הרצאות בכיתות ולקחת חלק בהעברת סיפור המסע של יהודי אתיופיה בטקסים ובאירועים נוספים.
