מעבדת חקר שפות סימנים באוניברסיטת חיפה, מפרסמת בימים אלה ביוטיוב סרטון על בסיס ספר ילדים העוסק במגיפת הקורונה. הסרטון מתורגם לשפת הסימנים עבור ילדים חירשים, ובמקביל יש בו קריינות, כך שחירשים ושומעים יכולים לצפות בו ביחד. הסרטון עונה לצורך של הנגשת המגיפה לאנשים שאינם שומעים, בעיקר ילדים.
צפו בסרטון:
"יש בעיה חמורה במדינת ישראל בתקשורת בין מערכת הבריאות לבין כל קהילת החירשים בכלל, ובהעברת מידע בנוגע למגפת הקורונה בפרט", אומרת פרופ' וונדי סנדלר, ראש המעבדה.

אין לילדים גישה למידע שיסביר את ההתנהגות המוזרה

"הבעיה חמורה ביותר אצל ילדים חירשים. רובם נולדים למשפחות שומעות, שאינן שולטות בשפת הסימנים, ובמקרים רבים אין לילדים גישה למידע שיכול להסביר את כל ההתנהגות המוזרה שמתרחשת סביבם. הילדים חווים את אותן החוויות כמו כולנו, אבל איך אפשר להסביר להם מה קורה ולמה אנו מתנהגים אחרת בתקופה הזאת? הספר מסביר לילדים מהו נגיף, איך הוא עובר מאדם לאדם, למה יש סגר/בידוד, למה צריך לשמור במיוחד על סבא וסבתא וכמובן, איך נוכל לנצח את הנגיף".
2 צפייה בגלריה
פרופ' וונדי סנדלר, ראש המעבדה לחקר שפות סימנים באוניברסיטת חיפה
פרופ' וונדי סנדלר, ראש המעבדה לחקר שפות סימנים באוניברסיטת חיפה
מתוך הסרטון
הזדמנות לקרב את שתי הקהילות
פרופ' סנדלר וצוותה נרתמו מיד למשימה בהתנדבות מלאה, בעיקר בגלל פידבקים שהגיעו מהשטח על הקושי בהנגשת המידע. ספר הקורונה הישראלי הוא הראשון בעולם שהופק בשפת סימנים.
2 צפייה בגלריה
פרופ' וונדי סנדלר, ראש המעבדה לחקר שפות סימנים באוניברסיטת חיפה
פרופ' וונדי סנדלר, ראש המעבדה לחקר שפות סימנים באוניברסיטת חיפה
פרופ' וונדי סנדלר, ראש המעבדה לחקר שפות סימנים באוניברסיטת חיפה
(צילום: אוניברסיטת חיפה )
פרופ' סנדלר הקימה צוות לפרויקט: תלמידות המחקר דבי מנשה ואורה אוחנין, ועמן דלית אבנון, מורה לילדים חירשים. הצוות תרגם את הספר לשפת הסימנים הישראלית, כשאוחנין נבחרה להיות המסמנת. בנוסף, הצוות צילם וערך את הסרטון, ובמקביל עבד מול הצוות האמריקאי כדי לשתול את הסיפור בשפת הסימנים הישראלית בעמודי הספר, עם התמונות. כאמור, בכדי להנגיש את הספר גם לאנשים שומעים, הוסיפו החוקרות קריינות בעברית של לי דן.
"ילדים שומעים ממש אוהבים את שפת הסימנים - למשל, הנכדה שלי בת השש, שהיא שומעת, כל כך נהנתה לצפות בספר הקורונה שיצרנו ולחקות את הסימון של המספרת, ולכן ראיתי בסיפור הזדמנות לקרב את שתי הקהילות, אנשים חירשים ושומעים", אמרה פרופ' סנדלר.