צפו בריאיון באולפן ynet עם יגאל סלבין, הצלם שמתעד חיילים במסעות בצבא:
(צילום: ירון ברנר)
כחלק משלל השינויים שפקדו את חיינו בגלל הקורונה, גם בצה"ל השיגרה משתנה. המסורת המאפשרת להורי חיילים להגיע לטקסי השבעה או למסעות כומתה, נקטעה וכעת הם גם לא יכולים לתעד את הטקסים האלה. לוואקום שנוצר נכנס הצלם הבינלאומי יגאל סלבין, שהחליט להרים את המצלמה ולהתנדב בצילום המסע במקומם.
סלבין (42), מקיבוץ נגבה, נשוי+2, מצטרף לכל האירועים הצבאיים שיש, עובד ישירות מול דובר צה"ל ומול היחידות עצמן.
"בימים רגילים אני מוביל מסעות צילום בעולם", מסביר סלבין באולפן ynet. "בחודש מרץ הייתי אמור להוביל קבוצה, ואז הקורונה התחילה והחלטתי שבמקום לנסוע לעולם אני מתנדב מתחת לאלונקה, יחד עם הלוחמים".
"הבנתי שההורים, החברות, המשפחה, כל העולם הזה בעצם לא יהיה חשוף לחיילים והחלטתי להתנדב ולצלם את המסעות של הלוחמים של כלל היחידות. צנחנים, גולני, הנדסה קרבית השבוע, אתמול סיימתי מסע בגשם השוטף של גולני".
"כל תמונה זה עולם, כל לוחם זה עולם שלם"
"כל תמונה זה עולם, כל לוחם זה עולם שלם", נרגש סלבין. "מאחורי כל לוחם יש משפחה שיושבת בבית שלא יכולה לחבק, להביא את האוכל שהוא אוהב, ואני נמצא שם כעיניים של כל משפחה בשטח".
ספר קצת חוויות מהשטח
"הגענו לצוות של גולני ממש בלילה, גשם שוטף, חברנו לשטח, עיניים בורקות בקילומטרים האחרונים. כל הקולות שאת יכולה לדמיין של 'יאללה!, הגענו!'. התרגשות עצומה, כל כור ההיתוך שאנחנו מכירים, חברים יחד כולם. חרדים, דתיים, דרוזים, כולם ביחד מתחת לאותה אלונקה.
"תראו איך מצלמה יכולה לעשות טוב"
אני בטוחה שההורים שמחים שאתה שם כי להם לא היו יוצאות תמונות כאלה. איזה תגובות אתה מקבל מההורים?
"התגובות הן תגובות סופר מרגשות, הם מעריכים ותודה ובוא ל'על האש' ושאלוהים יברך אותך ואתה מלאך, אתה העיניים שלנו בשטח. אבל מה שאותי מאוד מרגש זה גם שזה מגיע לכל ההורים אבל גם תחשבי על החיילים הבודדים, אני מקבל הודעות מכל העולם, פורטוגל, ברזיל, ארגנטינה, 'יגאל, קיבלנו תמונות של הבן שלנו' ועם דמעות, קיבלנו תמונות מהקצה השני של העולם. תראו איך מצלמה יכולה לעשות טוב, לייצר קשר כזה מדהים בין כל עם ישראל לבין כל העולם, וגם להציג את החיילים בצורה כה מרגשת, תראי אותם.
"התגובות מהמפקדים, ממח"ט צנחנים, גולני והאחרים אומרים שזו עבודת קודש. המפקדים לוחצים על המפקדים בשטח. חושבים על האמא שיושבת בבית, והילדים יוצאים הרבה פחות, לפעמים אחת לחודש או יותר, הם מתים מגעגוע. הטקסים האלה זה טקס של פעם בחיים. אני אישית סיימתי קורס קצינים בהצטיינות ואפשר להבין איך החיילים מחפשים את ההורים בקהל.
הנצחה של רעות, חברות, רגעים של אושר וקושי
"את הכל אני עושה בהתנדבות", הוא מבהיר. "אני מתפרס מבית הספר לצילום, סדנאות לצילום בארץ. יש לי גם עסק משלי לכלים חקלאיים. אני קצין בכיר במילואים. הייתי קרבי, בלבנון כל השירות. זה מתחבר לי בכל הערוצים, גם כחייל, גם כאבא, בערוץ של הצילום - אני מנציח ככה רעות, חברות, רגעים של אושר ורגעים של קושי. יש שם המון רגש בכל היבט. יש שם שליחות.
זה לראות את כל הישראליות, כל החיילים מכל קצוות הארץ ביחד. יש חיבור חזק לראות את דגל ישראל, אהבה לארץ ולאדמה.
ומה עם החשש מקורונה?
זה סיכון לא קטן, זה להיחשף ל-500 חיילים, אני שומר מרחק. הכי מרגש אותי שהביקוש רק גדל. זה קרה בגלל צורך, לפעמים באותו יום כמה אירועים. הקמתי לאחרונה קבוצת וואטסאפ ואספתי 60 צלמים מתנדבים, אני מעלה להם פוסט ושואל 'מי מתנדב'? והם באים.
