"זה התחיל בערך בגיל 14" משחזרת שירלי נס-ברלין, אמא של תאיר ברלין, בן\בת 18. "שמתי לב שתאיר יותר מסתגרת בחדר, פחות משתפת בדברים. יותר עם הדלת הנטרקת. מבחינתי זה היה סימפטומים של גיל ההתבגרות", היא מספרת ומדברת על תאיר בלשון נקבה.
"תאיר היא הבכורה שלי ואמרו לי שנוער בגיל ההתבגרות מתבודד, עצבני, טורק את הדלת, לא משתף את ההורים שלו ויוצר נפרדות. לא חשבתי שקרה משהו, לא חשבתי שהיא עוברת משהו יוצא דופן, עד שהיא באה אלינו ואמרה שהיא רוצה עזרה פסיכולוגית".
אצל ההורים של שי-שי ברואריס וייס ההתמודדות התחילה בגיל מוקדם באופן יוצא דופן. "שי-שי נולד בעצם כבת. בגיל שלוש קיבלנו ממנו את ההודעה כשהוא עוד היה בגן טרום טרום חובה, שאין יותר דברים של בנות, אין יותר ורוד, אין נצנצים, אין סגול ואין לבבות".
צפו בריאיון עם שי-שי ועם הוריו:
(צילום: ירון שרון )
מהר מאוד רוזיטה ברואריס וייס ויובל וייס, הוריו של שי-שי, התרגלו למצב החדש שנכפה עליהם. "לאט-לאט התייחסו אליו כילדה שאוהבת ספיידרמן, הילדה שכל הזמן עם הבנים. היו גם מקרים הזויים שהולכים לקנות תחתונים והולכים למוכרת ואומרים לה אנחנו רוצים תחתונים של ספיידרמן או סופרמן, והיא רואה שזו בת אז היא מפנה אותנו לאזור של הבנות. 'אבל ביקשנו בנים', אמרנו לה, 'אבל היא בת'. 'אבל ביקשנו בנים'. ואז לשי-שי היה פרצוף שנקרא 'פרצוף מוכרות מטומטמות'", הם מספרים וצוחקים. היום כבר אפשר לצחוק על זה, כששי-שי כבר ילד גדול, בן 14, ומזדהה כטרנס.
שי שי - נער טרנסשי שי - נער טרנס
שי-שי: "תמיד אהבתי יותר דברים של בנים"
(צילום: ירון שרון )

"חווה את עצמה גם כבן וגם כבת"

"מהר מאוד אחרי פגישה או שתיים הפסיכולוגית הזמינה אותי ואת גלעד, בן הזוג שלי, לפגישה ושם היא דיברה איתנו ואמרה כבדרך אגב שתאיר מתמודדת עם ענייני מגדר והיא חווה את עצמה גם כבן וגם כבת", מספרת שירלי נס-ברלין.
"אמרנו לה,'זהו? זה העניין? זה הכול?' אז היא אמרה 'כן' ואני זוכרת, אני פשוט זוכרת את זה, שיצאנו משם כמעט מדלגים, הייתה תחושה של הקלה מאוד גדולה".
תאיר נער/ה בי-ג'נדרתאיר נער/ה בי-ג'נדר
תאיר ברלין: "נכנסתי למין סערה כזאת של מי אני מה אני ומה קורה לי"
(צילום: שחר גולדשטיין)
"בגיל 14 סביב כיתה סוף ח' כזה, התחלתי לבדוק על המיניות שלי יותר", מספר תאיר. "נכנסתי למין סערה כזאת של מי אני מה אני ומה קורה לי. בעצם קראתי מאמר שאומר שאנחנו רגילים לחברה שבה יש גבר ויש אישה ולכל אחד יש תפקידים משלו, אבל המציאות הרבה יותר מורכבת מזה, יש רצף מגדרי שלם. ואני קוראת את המאמר הזה וככל שאני מתקדם אני אומר.. רגע זה מה שאני מרגיש".
צפו בריאיון עם תאיר ועם הוריו/ה:
(צילום: שחר גולדשטיין)

"כבר בגן עשו לנו שיחה שמשהו כאילו לא בסדר"

"עובר בראש כאילו מה שטוב לילד-לילדה במקרה הזה. פחות הפריע לנו, יותר הפריע לסביבה", מספרים רוזיטה ויובל וויס.
"קיבלנו הערות מהגננות בגיל הזה שההתנהגות שלו לא מתאימה שהוא יותר עם בנים. בגן חובה כבר ממש קראו ליועצת חינוכית כזאת עשו לנו שיחה שמשהו כאילו לא בסדר". השניים לא נתנו לקולות הרקע להפריע להם לקבל את בנם כמו שהוא, וכששי-שי עבר לחטיבת ביניים, הם ראו שיפור משמעותי.
"הוא ממש פרח וכאילו התחיל מחדש, מורים שלא מכירים אותו מהעבר, ילדים שהשתנו. זה נתן לו מקום לבטא את עצמו ולהכיר חברים חדשים".
שם למעשה דברים התחילו להשתנות באופן בו הוא מבקש להגדיר את עצמו. "תמיד אהבתי יותר דברים של בנים, בגלל שראיתי שרוב הבנות לא כמוני אז הרגשתי שונה אבל לא כל כך הקדשתי לזה חשיבות", מספר שי-שי.
"זה הפך להיות עניין כשהתחילו לקרוא לי בת גברית או להמציא לזה כל מיני שמות אז הבנתי שזה לא סתם וצריך לתת לזה יותר חשיבות ולהבין מה זה בעצם אומר. בכיתה ז' התחלתי יותר להכיר את עצמי ולדעת מי אני וקראתי כל מיני הגדרות באינטרנט. ניסיתי גם לתת איזו הגדרה לעצמי, אבל ההגדרות האלה לא כל כך התאימו לי". הוא אומר, בדיעבד הוא מבין שכל הזמן הזה הוא חיפש את ההגדרה של "טרנס".
תאיר נער/ה בי-ג'נדרתאיר נער/ה בי-ג'נדר
"היא ביקשה שנתחיל לדבר אליה בשפה מעורבת, בלשון מעורבת"
(צילום: שחר גולדשטיין)
"חזרנו הביתה ושאלנו את תאיר במה מדובר, אמרנו מה הפסיכולוגית אמרה ותאיר אמרה שהיא מרגישה גם וגם, נדמה לי שהמונח כבר אז שהיא השתמשה בו היה בי-ג'נדר". משחזרת אמה של תאיר.
"היא ביקשה שנתחיל לדבר אליה בשפה מעורבת, בלשון מעורבת. בגלל שהשפה העברית היא שפה כל כך ממוגדרת, כלומר כיסא זה זכר או נקבה, אז בעברית זה מאוד קשה לדבר בצורה שאינה ממוגדרת. אני חושבת אבל שלי זה די מהר הסתדר במוח".
באיזשהו שלב תאיר החליט שהוא מוכן לצאת מהארון גם מול החברים בבית הספר. "בכיתה פשוט סיפרתי את זה באיזה שיעור והיו אנשים בבית ספר שלא הבינו את זה. זה אף פעם לא היה בריונות אלא זה היה מין כזה לשמור מרחק" מספרת תאיר.
"לאט-לאט הם ראו ששום דבר לא השתנה. כאילו אולי אני אתלבש קצת אחרת ואדבר קצת שונה אבל חוץ מזה הכול נשאר די אותו דבר".
שי שי - נער טרנסשי שי - נער טרנס
"בסוף הוא הודיע שהוא רוצה שיפנו אליו בזכר ולאחר מכן ההודעה שהוא מרגיש יותר גבר מאישה"
(צילום: ירון שרון )
"החוויה כפי שהוא תיקשר לנו אותה הייתה שהתגובות היו מאוד מחבקות מאוד, אוהבות וגם שם מהר מאוד השמועה פשטה בבית ספר ומהר מאוד דיברו אליה בשפה מעורבת כמונו".

"אני בארון זכוכית, אם ישאלו אני אגיד"

"כששאלנו במהלך שנה שעברה את שי-שי אם הוא בארון אז הוא אמר, אני בארון זכוכית, אם ישאלו אני אגיד", מספר אביו יובל בחיוך.
"ואז ההגדרות התחילו לצאת. בהתחלה הוא יצא מהארון ואמר 'אני לסבית', אחר כך הוא אמר שהוא 'נון בינארי' כלומר שהוא מרגיש גם וגם. לבסוף הוא הודיע שהוא רוצה שיפנו אליו בזכר ולאחר מכן ההודעה שהוא מרגיש יותר גבר מאישה".
גם בבית הספר של שי-שי קיבלו בהבנה את ההגדרה החדשה. "יש שלושה טרנסים נדמה לי בכל בית הספר. הם מקבלים הקלות בתלבושת האחידה שיהיה להם נוח עם הבגדים, בכל זאת יש את העניין של הגוף. יש להם גם שירותים משותפים. נראה לי בית ספר מאוד מכיל", מוסיף יובל.
שי שי - נער טרנסשי שי - נער טרנס
"הפחד הכי גדול של הסבים והסבתות, זה הסביבה. אמא שלי אמרה לו פעם אחת 'אל תגיד בבית ספר. תהיה מי שאתה בבית'"
(צילום: ירון שרון )

האם זאת רק תקופה, האם צריך להתייחס לזה ברצינות?

"אני לא אומרת שלא היה מי שלא התקשה בזה", מודה שירלי נס-ברלין. "היו פה ושם במשפחה, אנשים שהרעיון של שפה מעורבת מאוד בלבל אותם, או ההבנה שיש דבר כזה בכלל רצף מגדרי".
"ההורים שלי בני 80, אני לא אגיד שזה קל להם לקבל את זה, אבל הם מאוד מנסים להבין", מספרת רוזיטה ברואריס וייס.
"ההורים שלי גם ככה מתבלבלים בין זכר לנקבה בלי קשר, אז אמא שלי עוברת לרבים כבר", היא צוחקת. "הפחד הכי גדול של הסבים והסבתות, זה הסביבה. אמא שלי אמרה לו פעם אחת 'אל תגיד בבית ספר. תהיה מי שאתה בבית'".
תאיר נער/ה בי-ג'נדרתאיר נער/ה בי-ג'נדר
"מהר מאוד השמועה פשטה בבית ספר ומהר מאוד דיברו בשפה מעורבת". תאיר
(צילום: שחר גולדשטיין)
"המון אנשים שואלים את עצמם האם זאת רק תקופה, האם צריך להתייחס לזה ברצינות?" מסבירה נס-ברלין. "אבל כשאנחנו מדברים על בי-ג'נדר אנחנו מדברים על זה שתאיר בעצם צריכה לצאת מהארון לאורך כל היום. כי כל בן אדם חדש שתאיר פוגש, מתלבט רגע – 'אז אתה בן או בת?' ואתה צריך לשאול את עצמך את השאלה, אני רוצה להתחיל פה דיון ולהסביר מה זה בי-ג'נדר למוכרת בסופר?".

"אז מה יש לך במכנסיים?"

"זה הרבה שאלות על הגוף שלי - 'אז מה יש לך במכנסיים?'" מספרת תאיר, "או שמיד מגיעים למשפחה, לשאלות סקסיות כאלה של איך ההורים מקבלים אותך והאם נזרקת לרחוב ואתה מחפש נדבות".
שי-שי: "לפעמים אני לא מקבל בכלל שאלות כי אנשים מתביישים או לא יודע.. אבל לי אין בעיה לענות על שאלות. לפעמים פונים בנקבה ואז אני מתקן ומסביר אם צריך.
תאיר: "אני עושה עכשיו שנת שירות, אז זה הרבה לחזור על עצמך, יש לי נאום של זה 'היי אני תאיר אני בן בת זאת אומרת שאני אדבר לפעמים בלשון זכר ולפעמים בלשון נקבה, אתם מוזמנים לשאול אותי על זה אחר כך אבל כרגע פחות'", תאיר אומר וצוחק.
שי-שי: "קצת קשה לי להגדיר את עצמי בתור משהו אחד וזהו. אני שי-שי, אני לא מכיר עוד שי-שי, אז זאת ההגדרה שלי".
שי שי - נער טרנסשי שי - נער טרנס
""קצת קשה לי להגדיר את עצמי בתור משהו אחד וזהו. אני שי-שי, אני לא מכיר עוד שי-שי, אז זאת ההגדרה שלי"
(צילום: ירון שרון )

ברית הלביאות

"אחרי שהכול יצא החוצה, אני הרגשתי צורך ללמוד כמה שיותר על הנושא הזה", מוסיפה נס-ברלין. "ואז מצאתי את ברית הלביאות".
"ברית הלביאות" באגודה למען הלהט״ב הוא ארגון של הורים לילדים.ות ונוער טרנס ובני משפחותיהם וחברות בו קרוב למאה משפחות מכל הארץ. הארגון מהווה תמיכה הורית הדדית למשפחות ומקיים מפגשי הורים ומשפחות ופעילויות לילדי הקבוצה.
"ברית הלביאות זאת קבוצה של משפחות שעוברות חוויות דומות ומביאות הרבה מאוד כוח, עזרה, נחמה תמיכה הדדית". היא אומרת. "בזכות זה שבאמת הדברים אצלנו זורמים על מי מנוחות, אני פחות זקוקה להיתמך, אני יכולה יותר להיות במקום שתומך. מתקשרים אלי לא מעט. הפחד של רוב האימהות זה החברה. האימהות מפחדות נורא מה יקרה לילד שלהם עכשיו בחוץ. איך החברה תקבל איך הבית ספר יקבל, איך הצבא יקבל?
אם היינו חיים בחברה שהיא אחרת, שהיא יותר מקבלת, שהיא פחות מפחדת, פחות תוקפנית אז היינו יכולים להתייחס בצורה הרבה יותר טבעית לכל הסיטואציה הזאת, ופשוט ליהנות ממגוון אנושי, ממגוון מגדרי, מהייחוד של כל אחד", היא אומרת בחיוך. "אני אופטימית, אני מאמינה שנגיע לשם".
תאיר נער/ה בי-ג'נדרתאיר נער/ה בי-ג'נדר
"אם היינו חיים בחברה יותר מקבלת ופחות מפחדת, פחות תוקפנית אז היינו יכולים להתייחס בצורה הרבה יותר טבעית לכל הסיטואציה". שירלי נס-ברלין
(צילום: שחר גולדשטיין)

התמיכה והקבלה שלנו הם משאב קריטי

״החלטנו להקים את הארגון כדי לתת בית למשפחות של ילדים טרנסים במטרה לסייע זו לזו בתהליך הקבלה והשינוי של הילדים שלנו". מסבירה שרית בן שימול, מנהלת "ברית הלביאות" באגודה למען הלהט"ב.
"למרות הקושי ברגעים הראשונים, מהר מאוד הבנו שמדובר בחיים של הילדים שלנו והתמיכה והקבלה שלנו הם משאב קריטי ביכולת שלהם להתמודד מול החברה, ולהיות מי שהם.
הספרות הרפואית קובעת שילדים וילדות מודעים למגדר שלהם מהרגע שהם מודעים לחברה מסביבם, הרבה לפני גיל ההתבגרות. הילדים שלנו מגלים כי אינם מתאימים למגדר שיוחס להם, לפעמים בגיל צעיר מאד, ולפעמים סביב גיל ההתבגרות. אנחנו רואות מה שמחקרים עדכניים מאשרים: דיכוי הזהות המגדרית כפי שהילד חווה אותה גורמת לשנאה עצמית, קשיים חברתיים, דיכאון וחרדה ולצערנו גם לשיעור אובדנות גבוה".
שי שי - נער טרנסשי שי - נער טרנס
"אנחנו כאן כדי להיאבק למען הזכות הבסיסית של הילדים והילדות שלנו לחיות את חייהם באופן מלא ושוויוני"
(צילום: ירון שרון )
"אנחנו כאן כדי להיאבק למען הזכות הבסיסית של הילדים והילדות שלנו לחיות את חייהם באופן מלא ושוויוני, להיאבק באובדנות ובשנאה עצמית ולאפשר להם להיות מי שהם.הן", מסכמת בן שימול.
נכון שלמדינה ולחברה יש עוד דרך ארוכה לעשות בדרך לקבלה ושוויון לקהילה הטרנסית, אבל היום אנחנו רואים יותר מודעות בקרב ילדים ונוער טרנס, ויותר הורים שמבינים שאהבה לילדים היא קבלה שלהם ללא תנאי, כפי שהם, וכל דבר אחר מסכן את חייהם״.