בשיתוף JPPI המכון למדיניות העם היהודי
הציונות ביקשה והצליחה ליצור יש מאין: היהודים חזרו אל במת ההיסטוריה ונטלו את גורלם, כעם, בידם. הציונות המדינית דגלה במהפכה – והגשימה אותה. אבל, בעת האחרונה, מרחף מעל מדינת ישראל צל מאיים: מלחמת אחים. סקרים מלמדים שרוב הישראלים חוששים מפני האיום הפנימי יותר מאשר מפני האיום החיצוני, המופנה כלפינו ממדינות אויב.
ברקע הדברים נמצא היעדר ההסכמה בין קבוצות הזהות השונות בישראל באשר לשאלות הגדולות ביותר – מי אנחנו ובמה אנחנו מאמינים. כך, בהכללה גסה מאד, החרדים דוגלים במדינה יהודית, הערבים במדינה דמוקרטית, החילונים והמסורתיים במדינה דמוקרטית שהיא יהודית והדתיים במדינה יהודית שהיא דמוקרטית. אי ההסכמה גוזרת הורדת ידיים מתמשכת ביננו לבין עצמנו; זהו פס הקול הצורמני המלווה את חיינו.
ובכל זאת, באופן מרתק, קו המחלוקת המרכזי בפוליטיקה הישראלית בשנים האחרונות אינו מתמקד בערכים אלא בהסדרים משטריים: מיד לאחר הבחירות הקודמות, בינואר 2023, שר המשפטים הניח על השולחן הלאומי את ה"רפורמה המשפטית" – שעוסקת אך ורק בהסדרים משטריים – ובכך התניע מערבולת יצרית עצומה שסחפה את כולנו. עתה, עם תום הקדנציה המלאה של הכנסת ניתן להבחין בבירור כי התוצאה המרכזית של המהלך הוא שבר אמון נרחב של הציבור הישראלי בחוסנה של הדמוקרטיה בישראל.
"קו המחלוקת המרכזי בפוליטיקה הישראלית בשנים האחרונות אינו מתמקד בערכים אלא בהסדרים משטריים"
(צילום: יריב כץ)
הימין, שלראשונה בתולדות המדינה, הקים ממשלת ימין מלא-מלא לא הצליח לממש את תוכנית הדגל שלו לקדנציה הנוכחית. חלקים מרכזיים של הרפורמה לא חוקקו. מבחינתו, הדמוקרטיה הרובנית "לא עבדה" – בגלל האליטות, התקשורת, האקדמיה, חלקים מהצבא ועוד - ובכך נפגע האמון שלו בדרך קבלת ההחלטות באמצעים דמוקרטיים. המרכז והשמאל, נחרד נוכח מה שהוא ראה כניסיון לבצע "הפיכה משטרית". הוא יצא לרחובות בזעקות "דמוקרטיה" משום שזועזע מכך שעקרונות היסוד של השיטה הדמוקרטית עלולים להשתנות על ידי רוב מזדמן. התברר, מבחינתו, שאבן התשתית לחיים המשותפים שברירית ופגיעה. התוצאה היא שאלו גם אלו החלו מאבדים אמון בשיטה הדמוקרטית ובמוסדות השלטוניים. זהו המצב המסוכן שבו אנו נמצאים ערב הבחירות לכנסת הבאה. נדרש תיקון.
כיצד ניתן לתקן? מדינת ישראל היא חריג בינלאומי כמעט יחיד למדינה דמוקרטית נעדרת חוקה כתובה. זהו חסרון עצום. חוקה היא מסמך שאיננו רק משפטי, אלא גם מכרה שממנו חברה חוצבת את משמעותה, בונה את הדמיון הפוליטי המשותף ומהדהדת את רוח אזרחיה, על גיוונם התרבותי, האמוני והאתני. חוקה, במיטבה, מבטאת מערכת סמלים משותפת שמאפשרת לריבוי התרבותי בדור הזה ובדורות הבאים "להרגיש בבית" במדינת האזרחות. היא יוצקת תוכן מתוך ערכי היסוד של החברה אל תבנית כוחנית של חוקים משוריינים שמחייבים אותנו לעתיד. היא מסמך חינוכי מעצב, בצד היותה מסמך משפטי מחייב.
ואולם, בישראל של היום קשה לקדם – ודאי בהסכמה רחבה – ברית ייעוד משותפת באמצעות חוקה. יש להצטער על כך, אבל חובה להפנים כי השאיפה ליצירת חזון משותף של החברה הישראלית באמצעות חוקה מלאה, שתקבע יתידות בשאלות הגדולות "מי אנחנו" ו"במה אנחנו מאמינים", היא מקסם שווא. לכן, השאיפה הריאלית עבור הכנסת הבאה איננה הכרעה במחלוקת הערכית והזהותית, אלא קיבועם של כללי משחק לניהול המחלוקת. בהעדרם, היריבות האידיאולוגית בין שבטי ישראל הולכת והופכת למאבק בין אויבים מרים שעלולה להתגלגל למלחמת אזרחים.
פרופ' ידידיה שטרןצילום: אוליבייה פיטוסילפיכך, בשנתיים האחרונות JPPI - המכון למדיניות העם היהודי, בשותפות עם מכון "תכלית", קיבץ קבוצת מומחים במשפט חוקתי, שיש בה ייצוג ליברלי ושמרני כאחד, שעמלה על הכנה מדוקדקת של "חוקה רזה" לישראל. להבדיל מחוקה רגילה, הכוללת גם פרקים על זהות המדינה ועל ערכי היסוד שלה, החוקה הרזה עוסקת "רק" בקביעת כללי המשחק המשטריים לניהול המחלוקת הישראלית. מדובר על חוקי יסוד העוסקים בחקיקה, שפיטה, הסדרת פעולת שלוש רשויות השלטון והסדרים נלווים.
אי אפשר להפריז בחשיבות קביעת כללי המשחק, באופן חוקתי ומשוריין, עבור העתיד הישראלי. חוקה רזה תוריד מעל הפרק אפשרות של מהפכה כלשהי, מכל צד, ביחס לדרך שבה אנו מנהלים את החיים הציבוריים. היא לא תכריע בין הצדדים במלחמת התרבות, אבל תאפשר את התנהלותה בדרך מוסכמת. קביעת גבולות האפשר באמצעות חוקה רזה, ושריונה מפני שינוי באמצעות רוב קואליציוני מזדמן, תצמצם את התיאבון של גורמי קצה ואת יכולת הסחיטה שלהם. היא תקטין קיטוב חברתי, כיוון שהאיום, משני הצדדים, להכריע את הזולת האידיאולוגי באמצעות השתלטות על רשויות השלטון, יתרוקן מתוכן ויתפוגג. נחזור להיות בעלי מחלוקת; לא אויבים.
כדי שחוקה תהנה מלגיטימציה לדורות, יש הכרח שתכונן באמצעות רוב מרשים בכנסת. קיימת אפשרות ריאלית להשיג הסכמה רחבה בציבור הישראלי ובכנסת לכינון החלק המשטרי של החוקה משום שכולנו, שמרנים וליברלים, נמצאים מעבר למסך בערות באשר לשאלה מי ינצח בקלפי בבחירות הבאות ובאלו שאחריהן. לכן כדאי לנו להסכים על כללי משחק שיבטיחו הסדרים סבירים, יעילים והוגנים, גם אם אין בהם מימוש מלא של החלום שלנו. אף שהלב נחמץ מהוויתור - שאני מקווה ומייחל לכך שהוא רק זמני - על הסדר חוקתי של "שוויון" ושאר ערכים נאצלים, אין ברירה אלא לתפקד בתוך מגבלות המציאות ולהסתפק בעת הזו בכינון חוקה משטרית – חוקה רזה.
מי שייבחר להרכיב את הקואליציה הבאה - ליברל או שמרן; מהימין, המרכז או השמאל; דתי או חילוני - יוכל להיכנס לתולדות עם ישראל כבונה האומה אם יחליט לבחור את שותפיו לקואליציה על בסיס הסכמתם לייצב את ישראל באמצעות חוקה רזה ואם יממש חזון זה בנחישות.
פרופ' ידידיה שטרן הוא נשיא JPPI – המכון למדיניות העם היהודי ועומד בראש פרויקט "חוקה רזה".
בשיתוף JPPI המכון למדיניות העם היהודי
