רק לפני שנתיים חיים מרגוליס, ניצול שואה בן 87 תושב בית שמש, חי בדוחק ונאבק כדי לשרוד. התקופה היתה שיא מגפת הקורונה והוא חי בגפו לאחר שהתאלמן, מבודד ממשפחתו. בכתבה שפורסמה אז על ידי הדר גיל-עד ב-ynet, תחת הכותרת: "אוכל כדי לא למות": ניצול השואה שאיבד את אשתו וסובל מבדידות והזנחה מרגוליס תיאר את הקושי בהתמודדות כלכלית עם קצבה מינימלית כניצול שואה וקצבת הזקנה הדלה.
הכנסותיו בקושי הספיקו לאוכל וחימום, זאת לצד מצב בריאותי לקוי וקושי נפשי, שהובילו להזנחה בביתו ולמלחמת קיום יום יומית. הודות לפרסום ב-ynet חייו של מרגוליס השתנו, לאחר שעמותת "אביב לניצולי שואה" המסייעת לניצולי השואה למצות את מכלול זכויותיהם ללא תשלום, נחשפה לכתבה והתגייסה לסייע לו במיצוי זכויותיו. כיום, לאחר שמימש את זכויותיו בארץ ובחו"ל הוא מספר שזכה לחיים חדשים.
"היו לנו חיים קשים מאוד ברומניה, ההתעללות ביהודים היתה אכזרית, קשה לתאר את זה במילים", מספר חיים מרגוליס. "הייתי בן שבע כשהתחלתי לעבוד בכפייה בגטו בבוקרשט. אני זוכר חיילים רומנים מצד ימין, חיילים גרמנים מצד שמאל ואוי ואבוי למי שרוצה לנוח. אבל שרדנו, איכשהו הצלחנו לשרוד. ברומניה הכרתי את רחל אשתי, זכינו לחיות 67 שנים יחד", הוא מחייך.
"כשהגענו לארץ לא הסכמתי לקבל כלום מהנאצים, למרות שהציעו לי כל מיני פיצויים סירבתי לקבל. אמרתי לעצמי שאני אעבוד קשה כל החיים ולא אזדקק לעזרה. לא ידעתי עברית אבל היו לי כבר שלושה ילדים והסכמתי לעבוד בכל עבודה שנתנו לי. רק כשאשתי לקתה בדימנציה כשמלאו לה 75, בדקתי בפעם הראשונה אילו זכויות מגיעות לנו. אז נעזרנו בעו"ד שגבה מאיתנו הרבה מאוד כסף כדי שיכירו בנו כניצולי שואה ונקבל קצבה חודשית. טיפלתי בה ארבע שנים עד שנפטרה. לאחר לכתה מצבי התדרדר, חשתי חסר אונים, התקשיתי לקנות אוכל, לתחזק לבדי את הבית ובתקופת הקורונה גם הילדים לא יכלו לבקר ולעזור", הוא מסביר.
יחד מילאנו טפסים ובקשות לכל הגורמים בארץ ובחו"ל
"לאחר שנחשפנו לסיפורו, פנינו לחיים מרגוליס בבקשה לבדוק אם הוא ממצה את זכויותיו", מספרת עו"ד נועה שיין, יועצת זכויות בעמותת "אביב לניצולי שואה". "בדקנו את התיק שלו וראינו שהוא מקבל קצבה מינימלית ולא ממצה את זכויותיו, שבמשך כמה שנים הוא לא הגיש בקשות להחמרה במצב בריאותי ולא העביר תיעוד רפואי וגם כשניסה לבד למצות את זכויותיו ולהגיש בקשה להשלמת הכנסה בקשתו נדחתה משום שלא ידע שעליו להעביר גם תיעוד רפואי כדי להעלות את אחוזי הנכות. זיהינו גם שמגיעות לו זכויות נוספות הן מוועידת התביעות והן מהביטוח הלאומי בגרמניה", מפרטת עו"ד שיין.
2 צפייה בגלריה
"כל הבקשות שהגשנו עבורו התקבלו, הקצבה החודשית שהוא מקבל כעת גדלה באופן משמעותי". עו"ד נועה שיין. (צילום: בני לפיד)
"הנחינו את חיים להכין חוות דעת רפואית שכוללת תיעוד של כל המחלות מהן הוא סובל, הצמדנו לו את דיוויד, מתנדב ותיק ומסור של העמותה שביקר בביתו במסגרת פרויקט ההנגשה של העמותה שנותן מענה לניצולי שואה המתקשים בהתניידות. יחד מילאנו טפסים ובקשות לכל הגורמים בארץ ובחו"ל. כל הבקשות שהגשנו עבורו התקבלו, הקצבה החודשית שהוא מקבל כעת גדלה באופן משמעותי, נוספו לה מענקים וקצבאות נוספות מוועידת התביעות ומגרמניה וכעת משהושלם התהליך, אנחנו מלאי סיפוק וגאים על כך שהקצבה החודשית המשולמת לחיים מאפשרת לו לחיות בכבוד".
"הדבר היחידי שמצער אותי", נרגש מרגוליס "זה שאשתי לא זכתה לראות את כל הטוב הזה. מתנדבי עמותת 'אביב' פעלו לסייע לי, ליוו אותי והכל מבלי לדרוש שקל. לאחרונה הנכד שלי התחתן וזכיתי שניתנה לי האפשרות להעניק לו מתנת חתונה מכובדת. היום יש לי ביטחון כלכלי ואני מאושר. יש לי נחת מארבעת ילדי, מ-15 הנכדים ו-16 הנינים. אני מתנדב במשרה מלאה ב'מרכז יום לקשיש' בבית שמש, מחלק ארוחות בוקר וצהריים לאנשים עם מוגבלות. זה ממלא אותי שיש לי את האפשרות לעזור, שיש לי מרץ וכוח להמשיך ולתת".
אורלי סיוון, מנכ"לית עמותת 'אביב לניצולי השואה', מסכמת: "חיים מרגוליס הוא אחד מאלפי ניצולי שואה שחיים בינינו כיום ועדיין לא ממצים את מכלול זכויותיהם. במקרים רבים מיצוי זכויות יכול לשנות חיים ואנו רואים זאת בעמותה מדי יום. אך הזמן דוחק ולא נותרו לנו עוד שנים רבות כדי לסייע לניצולי השואה לממש את זכויותיהם. אני קוראת לכל ניצולי השואה או בני משפחותיהם לפנות אלינו למוקד הסיוע 5711*, לבדוק אם הם ממצים את זכויותיהם ולקבל מהעמותה סיוע במיצוי זכויות ללא כל תשלום".
