בשיתוף המרכז לחיילים בודדים לזכרו של מייקל לוין
חיילים בודדים כריסטופר חביב עמותת מייקל לווין
כתבת: יובל חנינוביץ' | צילום: ירון ברנר
בגיל 15, הבין כריסטופר חביב שהחיים שהוא חי אינם החיים שמגיעים לו. המציאות הקשה בבית, שממנה ברח כדי לישון על ספסל בפארק, לא הייתה המציאות שהוא חייב לחיות בה. כיום, בגיל 27, הוא יוצר מבטיח, מפיק בתיאטרון הבימה ולקראת סיום לימודי בימוי תיאטרון בסמינר הקיבוצים. את הדרך הזו עשה בין היתר בעזרת המרכז לחיילים בודדים לזכרו של מייקל לוין, שהפך עבורו למשפחה והעניק לו תמיכה וליווי.
"רק בגיל 13 הבנתי שלחיות בפחד זה לא משהו טבעי"
"אני חושב שתמיד חלמתי גם להיות על במה וגם שישמעו את הסיפור שלי", מספר כריסטופר. "גדלתי בטבעון, אח קטן לאחות גדולה. ההורים היו נשואים, בית שהוא כביכול מאוד מתפקד. אני חושב שלא הבנתי עד גיל מאוחר יחסית שהחוויה בבית היא כזו שלא כולם חווים".
המציאות בבית הייתה קשה. "אני זוכר הרבה מאוד רגעים שפחדתי. המציאות בבית הייתה אלימה, בתגובות הפיזיות והמילוליות," הוא משתף. "אני חושב שרק בגיל מאוחר יחסית, בגיל 13, הבנתי שאני לא צריך לפחד ללכת לישון, לא צריך לפחד לקום בבוקר, לא צריך לפחד לדבר עם ההורים שלי. הבנתי שפחד הוא לא רגש טבעי, וזה הרגע שבו הבנתי שאני צריך ללכת לפנימייה".
כריסטופר משתף באירוע מכונן, "כאשר הייתי בחוג כתיבה כתבתי סיפור על מקרה מאוד אלים שקרה עם אבא שלי, שאחריו היו כמה לילות שהחלטתי שעדיף לי לישון ברחוב. זה ספסל בטבעון, אמנם, ולא בדרום תל אביב, אבל לישון עם תיק על ספסל בפארק בחושך זו חוויה קשה, לא משנה איפה זה".
"הבדידות נמצאת בכל רגע שקט כמעט"
בשנת 2016, התגייס כריסטופר לנח"ל. "היה לי ברור שהצבא יהיה מקפצה בשבילי להתחיל חיים חדשים, להיות בן אדם חדש עם זהות חדשה", הוא מספר. אך השירות הצבאי כחייל בודד הביא עמו אתגרים חדשים. "אני חושב שהרגעים הקשים ביותר כחייל בודד הם הרגעים השקטים, כשפתאום אין את הרעש והאנשים מסביבך, ופתאום אתה מבין שאתה באמת לבד. פתאום אתה מבין שאתה זה שצריך לכבס לעצמך את המדים, ושאתה צריך להיות זה שמכין לעצמך את האוכל, ואם אתה לא תשאל את עצמך מה שלומך ומה קורה ואיך היה לך השבוע, אז לא בטוח שיהיה מי שישאל".
4 צפייה בגלריה
"האנשים של מייקל לוין מילאו את החלל". כריסטופר חביב בזמן שירותו כחייל בודד
(צילום: פרטי)
"אני מאחל לכל חייל לפגוש את העמותה הזו בתחילת השירות"
המפנה המשמעותי בחייו של כריסטופר הגיע לקראת סוף שירותו הצבאי, כאשר הכיר את הפעילות של המרכז לחיילים בודדים לזכרו של מייקל לוין. "את עמותת מייקל לוין פגשתי לקראת סוף השירות שלי, ואני מאחל לכל חייל לפגוש אותם בתחילת השירות. האנשים של מייקל לוין מילאו לי את החלל שהייתי צריך לאורך כל השנתיים וחצי בשירות שלי".
העמותה העניקה לו הרבה מעבר לתמיכה כלכלית. "החוויה של ארוחת שישי והעובדה שיש מישהו שסולל איתי עתיד ואומר לי 'בוא נדמיין ביחד את מה שתעשה אחרי השירות הצבאי שלך', אתה יכול לדמיין פתאום עתיד שאתה לא מעז לדמיין שבכלל יש לך, שיש לך זכות שיהיה לך משהו אחרי שתסיים את הצבא. זה אוויר לנשימה. פתאום מישהו עוזר לך לסלול שביל שהיית בטוח שהוא שבור לחלוטין".לדבריו, "אני חושב שכל בן אדם שבאמת שואל אותך מה שלומך או שאכפת לו ממך ואתה מרגיש את זה - זה עולם ומלואו".
"אתה יכול להיות מי שאתה, עם כל המשאות שאתה סוחב עליך"
התמיכה של העמותה המשיכה גם לאחר השחרור מהצבא, כאשר כריסטופר החל את לימודיו. "לא חלמתי שאסיים לימודים. מייקל לוין עזרו לי בשלוש השנים החולפות. כשניגשתי לחשוב איתם מה אני רוצה לעשות, אמרתי להם שאין לי כסף בשביל לעשות את זה, והם ממש עזרו לי לחפש מלגה ולהבין איך אני עושה את זה, איפה אני גר, איך אני חי את החיים שאף אחד לא מלמד אותנו".
בזמן לימודיו, כריסטופר לא רק קיבל עזרה, אלא גם נתן בחזרה. "ברגע שהתחלתי לקבל מלגות התחלתי להתנדב, לתת תמורה עבור כל מה שהם נותנים לי. הפכתי להיות סטודנט שנמצא שם ויושב עם חיילים. ישבתי איתם על טבלאות כלכליות ועשיתי להם חוגי תיאטרון וחוגי כתיבה, הפכתי לסטודנט פעיל בתוך המרכז. זו חוויה שבה אתה יכול להיות מי שאתה, עם כל המשאות שאתה סוחב עליך".
"אשמה": המסע האישי שהפך להצגה
לפני כשנתיים, ההצגה שכתב כריסטופר, "אשמה", זכתה בפסטיבל תיאטרונטו היוקרתי. "ההצגה מבוססת על מערכת היחסים שלי ושל אימא שלי, אבל מנקודת מבט של אימא שלי", מספר כריסטופר. "אני לא בקשר עם ההורים שלי עשר שנים, וכתבתי סיפור על אימא שיוצאת למסע לחפש את הבן שלה, דרך נקודות שהיו משמעותיות במערכת היחסים שלי עם אימא שלי".
העבודה על ההצגה הייתה עבורו תהליך טיפולי. "יש שם ממש רגעים שאני חוויתי. כשאני יושב בקהל זה ממש טיפול תרפי, לשמוע את זה כל פעם מחדש ולראות את הקהל מגיב. לראות את החוויה שחוויתי כילד, ופתאום מישהו בקהל אומר 'וואו, הוא לא היה צריך לחוות את זה'".
"המסר שלי לחיילים בודדים - בסוף יהיה טוב"
היום, כריסטופר משלב שלוש עבודות כדי לממן את הלימודים, מקבל סיוע מ-3 מלגות שונות ומתנדב עם חיילים בודדים ונוער. הוא סטודנט מצטיין ומפיק בתיאטרון הבימה. העמותה ממשיכה ללוות אותו ולהוות עבורו רשת ביטחון ומשפחה.
לחיילים בודדים משוחררים יש לו מסר: "לא להתייאש. אני אומר את זה גם לעצמי, לא להתייאש, כי בסוף יהיה טוב".
בשיתוף המרכז לחיילים בודדים לזכרו של מייקל לוין
