רגע לפני היציאה לחופש הגדול, כשהים והבריכה הופכים למפלט של ילדי ישראל מהחום הגדול, חוזרת - כמו בכל שנה - אותה מציאות שקטה: רוב ילדי בית הספר היסודי כבר יודעים לשחות, אבל יש גם כאלה שלא. לא כי לא רצו ללמוד לשחות, אלא כי המשפחה לא יכולה להרשות לעצמה לממן את שיעורי השחייה.
מאמן השחייה פליקס רובינשטיין נתקל בפער הזה דרך ילד אחד, תלמיד ותיק שלו, ומשם נולד פרויקט שמלמד ילדים לשחות מבלי שמשפחותיהם יישאו בעלות השיעורים.
ריאיון עם פליקס רובינשטיין
( צילום: ירון ברנר)
הכול התחיל בעיכוב קטן שעל פניו נראה שולי. הילד התמהמה ברישום לחוג השנה, ושיחה עם אמו חשפה תמונה מורכבת.
"גיליתי שהמשפחה חוותה טרגדיה גדולה השנה כשאביו של הילד נפטר, ושלאמא אין אפשרות לשלם עבור החוג עקב המצב הכלכלי הקשה אליו נקלעו", מספר פליקס. "הסיפור שלהם נגע בי מאוד, לא יכולתי להישאר אדיש אליו והבנתי שאני צריך לפעול".
בסיום השיחה עם האם, רובינשטיין מיהר לרשום את הילד לחוג על חשבונו. אבל הוא לא עצר שם. כשהתברר שלילד אח עם צרכים מיוחדים, הוא צירף גם אותו לשיעורים פרטיים - ואז שאל את עצמו שאלה אחת, שממנה צמח הפרויקט כולו.
"המקרה הזה גרם לי לחשוב על כך שאולי יש עוד ילדים עם סיפורים דומים שגרים באזור שלי, שאולי היו רוצים ללמוד לשחות, והם לא עושים את זה כי אין למשפחה שלהם כסף".
"דאגנו שאף אחד לא יידע"
כדי לתרגם את השאלה למעשה, הוא פנה ישירות לראש עיריית רמת גן, כרמל שאמה הכהן, וביקש את עזרתו בהקמת היוזמה. בתמיכת העירייה - שגם נרתמה למימון חלקי של הפרויקט - הוא קיבל רשימות של ילדים ממשפחות שנעזרות ברווחה, ואינם יודעים לשחות.
ההחלטה הייתה לפנות דווקא לילדים בוגרים יחסית, בכיתות ג' עד ה'. "בגילים האלה הם כבר מבלים הרבה בים ובבריכה - עם חברים, עם המשפחה, או דרך קייטנות עם פעילויות מים - וחשוב מאוד שיידעו לשחות וירגישו ביטחון במים.
"אפילו בתלמוד כתוב שכל אבא צריך ללמד את הילד שלו לשחות", הוא מוסיף, "צריך להבין ששחייה היא לא עוד פעילות ספורטיבית שנעשית בשביל הכיף - היא קודם כל פעולה מצילת חיים", הוא אומר, ומזכיר שמדי שנה מתרחשים בישראל כ-200 מקרי טביעה של ילדים, כ-50 מהם מסתיימים במוות.
"אין דבר כזה שמישהו לא יירשם בגלל המחיר". פליקס והתלמידים
(צילום: האקדמיה לשחייה ברמת גן)
לדבריו, היכולת לשחות מעניקה לילדים ביטחון שמלווה אותם הרבה מעבר לבריכה: "אם הם נקלעים לסיטואציה במים שבה הם לא מצליחים לעמוד, או לכל מיני מצבים אחרים לא נעימים, הם יודעים איך להתנהג ולחלץ את עצמם ממנה - והרבה פעמים הם אפילו יודעים מה לעשות כדי לעזור לאחרים שנקלעו למצוקה".
את האפקט הזה הוא ראה במו עיניו: תלמיד שלו שהגיע לים נתקל בשתי ילדות שנקלעו למצוקה במים, ועזר להן להגיע לחוף. ויש גם מקרים שבהם הילד הופך למורה: "היה לי מקרה של תלמיד ותיק, שאמר לאמא שלו שעכשיו הוא יכול ללמד גם אותה לשחות. הרבה פעמים ילדים שלא יודעים לשחות בגיל מבוגר יחסית, הם כאלו שגם ההורים שלהם לא כל כך יודעים לשחות ולהתנהל במים".
"הייתי בן לעולים חדשים, ולהורים שלי לא היה כסף לרשום אותי לקורס שחייה. היה לי מזל שאבא שלי היה שחיין ולימד אותי בעצמו. אבל אחר כך, כשרציתי להתאמן ברצינות, השיקול איפה להתאמן נבע לא מהמקצועיות אלא מהמחיר - וזה משהו שעד היום אני לא מוכן לקבל"
לא לכל משפחה קל להודות שהיא זקוקה לעזרה
"נכון, ובאמת בהתחלה לא היה פשוט להגיע לכל הילדים ששמם הופיע ברשימה, ולא כל מי שהזמנו באמת הגיע, מהסיבה שחלק גדול מהם לא רוצים להיות מתויגים בצורה מסוימת".
איך שכנעתם אותם להגיע בכל זאת?
"דאגנו שאף אחד לא יידע שהם לומדים במסגרת פרויקט מיוחד. התנהגנו אליהם בדיוק באותה דרך כמו שאנחנו מתנהגים עם תלמידים שלא מגיעים דרך הפרויקט.
"אפילו במזכירות, היכן שרושמים את הילדים לקורסים, אף אחד לא היה מודע לזה. היה לנו מאוד חשוב שהם יקבלו את אותו היחס בדיוק כמו שאר הילדים בקורס. גם הציוד - אם חסרו לילד משקפת או כובע - סופק עבורם בשקט, ובלי שאף אחד מהתלמידים האחרים יבחין בכך".
מצילה חיים
מה שתוכנן תחילה להגיע לכמה עשרות ילדים, התברר כצורך גדול הרבה יותר. הפרויקט התרחב מרמת גן לקריית אונו, רעננה, הוד השרון, פתח תקווה, גני תקווה, נס ציונה ואשקלון - "והיד עוד נטויה" לדברי פליקס, שמדגיש כי מאחורי תפעול המיזם עומדים צוות מדריכים מיומן ומתנדבים, וכמובן ראשי הערים שסייעו באיתור הילדים.
עד כה, יותר מ-150 ילדים למדו לשחות במסגרת הפרויקט. בסיום המחזור הראשון אף נערך טקס מרגש, שבו קיבלו התלמידים תעודות - בדיוק כמו כל ילד אחר שמשלים קורס שחייה.
"השאיפה היא שכל ילד בישראל ילמד לשחות, ללא קשר למצב הכלכלי של משפחתו"
(צילום: האקדמיה לשחייה ברמת גן)
המחויבות העמוקה של פליקס לפרויקט, מתברר, נטועה בסיפור ילדותו. "עליתי לארץ בגיל שנתיים, הייתי בן לעולים חדשים, ולהורים שלי לא היה כסף לרשום אותי לקורס שחייה. לי היה מזל, כי אבא שלי היה שחיין לא רע בכלל והוא לימד אותי לשחות".
אבל מאוחר יותר, כשרצה להתאמן ברצינות, הוא נתקל שוב באותו קיר כלכלי שמנע ממנו ללמוד שחייה באופן מקצועי בילדות. "השיקול איפה להתאמן נבע לאו דווקא מהמקצועיות של המקום, אלא מהמחיר שלו - וזה משהו שעד היום אני לא מוכן לקבל. במועדונים שלי אין דבר כזה שמישהו לא יירשם בגלל המחיר".
מה היית רוצה שיקרה עם הפרויקט מכאן?
"אשמח שעוד מאמנים ובתי ספר לשחייה מכל הארץ יצטרפו אלינו, או לחלופין - יקימו פרויקט כזה אצלם ביישוב. השאיפה שלי היא שאף ילד לא ייאלץ לוותר על לימודי שחייה בגלל המצב הכלכלי של משפחתו. חשוב לי לחזור ולהדגיש ששחייה היא לא רק 'פאן', היא מצילה חיים".
- משפחות שמתקשות לממן חוגי שחייה, ומעוניינות בכך - מוזמנות לפנות למועדון באתר או בנייד שמספרו: 058-7544740
