בשיתוף ארגון נבט
לרותם יוסף-גלעדי, מנכ"לית ארגון "נבט", יש מטרה: שלא יהיו ילדים רעבים בבתי הספר בישראל. המשימה של נבט היא לספק פתרון תזונתי לכל הילדים ובני הנוער במערכת החינוך הישראלית, עוד משנת 2006.
הארגון מעניק סנדוויץ' לארוחת הבוקר לילדים המגיעים ללא אוכל לבית הספר, בין אם בשל המצב הסוציו-אקונומי של ההורים ובין אם בשל חוסר התפקוד של המשפחות. בכל יום מסייע "נבט" ל-23 אלף ילדים מאוכלוסיות שונות ברחבי הארץ.
רעב סמוי בחברה ישראלית
ההבנה שילד רעב לא יכול ללמוד אולי נשמעת מובנת מאליה, אבל פעמים רבות הרעב הזה לא נראה לעין. "יכול להיות שלילד רעב יהיה אייפון", אומרת יוסף-גלעדי. "התרבות שלנו מקדשת סממנים חיצוניים על פני מה שבאמת חשוב. בביקור בית שעשיתי ראיתי אמא עם תיק אופנתי יקר, אבל מקרר ריק. יש תרבות של הסתרה. התפקיד שלנו הוא לפקוח עיניים, לגלות אחריות, ולעזור לילדים שצריכים אותנו".
למרות הדימוי של ישראל כמדינה שאין בה רעב, המציאות שונה. לא מדובר ברעב קיומי, אלא במה שיוסף-גלעדי מגדירה כ'חוסר ביטחון תזונתי'. "יש ילדים שלא יודעים מתי תהיה הארוחה הבאה שלהם, ולרוב היא גם לא תהיה מזינה".
לתרומה ל"נבט - סנדוויץ' לכל תלמיד" לחצו כאן
שכבה אחרי שכבה: ההשפעה של הסנדוויץ'
במחקר שביצע הארגון כדי לבחון את האימפקט המדויק שיש לפעילות שלו בבתי הספר, נמצא קשר ישיר בין הזנה נכונה לבין ירידה של 45% במקרי האלימות. לדבריה של יוסף-גלעדי, "ברגע שמטפלים בגרעין הקשה, בילד הרעב - זה שמפריע בכיתה או בהפסקה כי הוא פשוט לא מסוגל להתרכז - כל בית הספר רגוע יותר. הפתרון נקודתי, אבל הוא משנה את כל האקלים הבית ספרי".
ההשפעה לא מסתכמת רק בהתנהגות. נמצא גם כי בבתי ספר שבהם פועל הארגון, שיעור ההיעדרויות ירד ב-40%. ילדים התחילו להגיע לבית הספר באופן קבוע יותר, במיוחד בבתי ספר לנוער בסיכון. "המורים היו מתקשרים לתלמידים בבוקר להעיר אותם, וזה פחת. הם באים כי הם יודעים שיש אוכל".
רותם יוסף-גלעדי, מנכ"לית ארגון "נבט"צילום: ארגון נבטאחד הנתונים המרגשים במחקר היה הקשר והאמון שנוצר בין המורים לתלמידים, שהתחזק ב-84%. עבור המורים, הסנדוויץ' הפך לכלי חינוכי נוסף בארגז הכלים שלהם. "זה יצר אמון. המורה שלך רואה אותך, נותן לך מענה. אוכל זה הדבר הכי בסיסי בין בני אדם, הוא מייצר חום, שייכות, קרבה. כשילד מרגיש שהמורה שלו רואה אותו כפי שהוא באמת, עם כל "החבילה" שאיתה הוא מגיע מהבית והמורה נותן לזה מענה, זה מייצר קרבה מיידית ותחושת אמון, שיש מי שרואה אותי", מסבירה יוסף-גלעדי. "יש בתי ספר שבהם עושים "פריסה" וכל תלמיד מכין לעצמו סנדוויץ'. זה הופך למקום מפגש חברתי, יוצר שיחות על החיים בין תלמידים ומורים".
ההשפעה ניכרת גם בהישגים הלימודיים. בבתי ספר שבהם פועל הארגון, חל שיפור של 79% בהישגים. כשהכיתה מתפקדת, כשאין רעב שמוביל לחוסר שקט ולהפרעות - נוצרת למידה אפקטיבית. "כשהמורה יוצר קשר אישי עם תלמיד, במיוחד בבתי ספר של נוער בסיכון או ילדים שנשרו - התלמיד רוצה להחזיר, להשקיע. ואז ההישגים משתפרים", היא מוסיפה.
בלי סטיגמות, בלי בושה
חלק בלתי נפרד מהשיטה של נבט הוא שמירה על דיסקרטיות. המטרה היא למנוע סטיגמה - לא "לסמן" ילדים. "הילדים לא יודעים שיש ארגון שעומד מאחורי האוכל הזה, מבחינתם זה פתרון שבית הספר מספק. זו המטרה שלנו", מסבירה יוסף-גלעדי. לפעמים הסנדוויצ’ים מחכים במזכירות, לפעמים בפינה מוגדרת ופתוחה לכולם. גם אם ילד שלכאורה "לא צריך" לוקח סנדוויץ’, מבחינת הארגון זה חלק מהתהליך. "אנחנו מוכנים לספוג את זה בשביל 'לנרמל' את העובדה שזה קיים. כך בתי הספר יכולים גם לאתר ילדים שלא ידעו שהם בקשיים כלכליים".
השינוי מורגש מהרגע שנכנסים לבתי הספר. "בביקור באחד מבתי הספר שלנו, אחד המנהלים אמר לי - 'תשמעי את השקט. לא היה לי שקט כזה לפניכם'. יש משהו באוכל שמייצר שקט. גם שקט נפשי. האקלים משתנה. פתאום רואים אותך כאדם ולא מכונת ציונים".
סנדוויץ' שמשנה הכול
מאחורי המספרים האלו עומדת תחושת שליחות אישית של יוסף-גלעדי. "יש לי את העבודה הכי מספקת בעולם. לדעת שהצוות הקטן והאיכותי של נבט מקיים את המפעל הזה ומצליח לעזור בכל יום ל-23 אלף ילדים - אין תחושה יותר טובה. אנחנו משפיעים על איך שהיום של אותו ילד נראה, על תחושת הערך העצמי שלו. יש מישהו שרואה אותו. זו ההזדמנות שלי גם לומר להם תודה. זכיתי בהם".
העיקרון שמנחה את הארגון ברור: בית הספר הוא מקום שיכול לייצר שינוי אמיתי. "גם אם משפחה מקבלת סלי מזון או תווי קניה, זה לא תמיד מתורגם לסנדוויץ' לילד לבית הספר. לפעמים ההורים לא מתפקדים. מערכת החינוך היא המקום היחיד שיכול לשנות נקודת פתיחה של ילד בחיים. שם אנחנו יכולים לייצר אימפקט משמעותי".
העבודה רחוקה מלהסתיים - ויוסף-גלעדי כבר חושבת על השלב הבא."אנחנו כל הזמן משפרים ומשתפרים. בעבר היינו מספקים כריכים מוכנים לכולם, זה פחות עבד. יש מקומות שבהם כשהילדים מכינים בעצמם זה עובד הרבה יותר טוב, יוצר תחושה של ביחד. זו תחושה של שייכות שקשה להשיג דרך דברים שהם לא אוכל". ובסופו של דבר, זה מה שנבט מנסה לעשות - לקחת פעולה בסיסית ופשוטה כמו ארוחת בוקר, ולהפוך אותה לקרקע של ביטחון ותקווה לעתיד.
בשיתוף ארגון נבט
פורסם לראשונה: 07:00, 05.09.25
