לפעמים, כל מה שצריך זו הזדמנות אחת. מישהו שיאמין בך ויראה אותך מעבר לאתגרים שאתה נושא על הכתפיים. בעולם שבו מתמודדי נפש נאבקים מדי יום להשתלב בחברה ובשוק העבודה, מקום עבודה יכול להיות לא פחות מגלגל הצלה. עבורי, זה היה ההבדל בין חיים של תסכול וחוסר תקווה - לבין חיים של משמעות, עשייה וחיוך אמיתי בסוף יום עבודה.
גדלתי לתוך מציאות מאתגרת. כשהייתי בן ארבע, הוריי התגרשו ואמי לקחה אותי איתה לרוסיה. בבית הספר לא הצלחתי להסתדר. סבלתי מקשיים לימודיים והתנהגותיים שנבעו מהפרעת קשב וריכוז שלא אובחנה, שהפכו את חוויית הילדות שלי למסע של כישלונות חוזרים.
כשהייתי בן 11 חזרנו לארץ. במקום התחלה חדשה וטובה, נמשכה ההידרדרות; מצאתי את עצמי מתרסק לתוך עולם של אלכוהול וסמים. זו הייתה בריחה זמנית, אבל גם כלא ששאב אותי פנימה. לבד, בודד, עם הפרעה דו-קוטבית שהפכה את החיים למאבק אינסופי. הגעתי לנקודת שפל בגיל 23.
ללמוד להאמין בעצמי מחדש
בגיל 23, אחרי שהבנתי שאין דרך אחרת ושאני זקוק לעזרה מקצועית, החלטתי להיכנס למרכז גמילה. זה היה הצעד הראשון במסע השיקום הארוך שעוד ציפה לי בהמשך. מהמרכז הצלחתי לצאת נקי, אבל עם ההפרעה הדו-קוטבית המשכתי להיאבק יום-יום, שעה-שעה, שנייה-שנייה.
אנשים טובים שדאגו לי הפנו אותי לעמותת "שיקום אחר". שם, בפעם הראשונה בחיי, הרגשתי שמישהו באמת רואה אותי - לא רק את הקשיים, אלא גם את הפוטנציאל. הם לא רק הציעו לי עבודה. הם הציעו לי דרך חדשה. מסלול חיים שונה. אפשרות לבחור מי אני ומה אני רוצה לעשות עם חיי.

השתתפתי בתוכניות WorkIt ו-Jobi, שתיים מתוכניות הדגל של "שיקום אחר". ניסיתי כל מיני דברים, אפילו תיווך נדל"ן, אבל זה לא היה זה. הליווי האישי שקיבלתי מסמדר, המלווה שלי, עזר לי להבין איפה הלב שלי באמת נמצא.
בחרתי להיות מדריך שיקומי. העבודה הזו חיברה אותי למקומות הכי כואבים והכי מרפאים שבי. הפכתי למדריך בהוסטל שיקומי בפתח תקווה, ובהמשך התקדמתי לעבודה עם דרי רחוב ביחידה להתמכרויות בהרצליה.
בעבודה היומיומית שלי, אני מביא את עצמי כפי שאני - עם האמפתיה, ההקשבה והיכולת להרגיש את מה שהאדם שמולי עובר.
עבודה היא לא רק פרנסה
החיים שלי היום הם מלאי משמעות, אבל הדרך שלי לשם הייתה מושלמת - היו ימים שבהם הדיכאון חזר, ימים שבהם כל צעד הרגיש כמו מאבק עיקש ומתיש. אבל סמדר תמיד הייתה שם. היא לא ויתרה עליי גם כשכבר רציתי לוותר על עצמי. היא דיברה עם המעסיקים שלי, הסבירה להם את המצב והעניקה לי את התמיכה שהייתי זקוק לה כדי להמשיך ולא להתייאש.
גם כשהמחשבות על חזרה לשימוש בסמים ובאלכוהול הציפו אותי, סמדר הייתה שם עם סבלנות, הקשבה וללא שיפוטיות. רק חמלה ומילות עידוד. וזה עובד, רוב הזמן אני קם בבוקר לעבודה עם תחושת שליחות עצומה, יודע שהיא שינתה את חיי והעניקה להם משמעות.
עבודה היא לא רק פרנסה. היא מקום של משמעות, של קהילה, של זהות. עבור אנשים כמוני, היא יכולה להיות ההבדל בין חיים מלאים לבין חיים של דלתות סגורות
ומה החלום שלי? ללמוד עבודה סוציאלית, לפתוח קליניקה משלי, עם צוות של מתמודדים כמוני, ולהציע מרחב שבו כל אדם ירגיש שמבינים אותו.
ולמעסיקים ולחברה הישראלית, אני רוצה להעביר מסר חשוב: עבודה היא לא רק פרנסה. היא מקום של משמעות, של קהילה, של זהות. עבור אנשים כמוני, היא יכולה להיות ההבדל בין חיים מלאים לבין חיים של דלתות סגורות.
עמותת "שיקום אחר - עמותה לפיתוח שירותי שיקום מתקדמים" לא רק מספקת למתמודדי נפש עבודה, היא מספקת להם דרך, מסלול חיים והזדמנות אמיתית. כי לפעמים באמת כל מה שצריך זה מישהו אחד שיאמין בך.