מים ומזון. סוללות ופנס. רדיו ומטען לטלפון. מיום התקיפה באיראן, פרסם פיקוד העורף מה חשוב לקחת איתנו למקלט. גם תרופות ועזרה ראשונה כמובן היו שם - כל מה שצריך כדי שהגוף שלנו ישרוד.
אבל מה בנוגע לנפש? בזמן סכנה מיידית ישנה עלייה ברמות הקורטיזול שלנו. הקורטיזול הוא הורמון שמופרש במצבי לחץ, ותפקידו לעזור לגוף לשרוד במצבי איום. וכשהקורטיזול נשאר גבוה לאורך זמן, הוא עלול לפגוע בגוף ובנפש שלנו. הוא מפעיל מנגנון הישרדותי שמכניס אותנו לפעולה כשאנחנו חשים באיום, והוא זה שמאפשר לנו, בין היתר, להגיע מהר למקלט כשהאזעקה מופעלת.
3 צפייה בגלריה
לפעמים השהות במקלט מלווה בלחץ - הגוף והנפש ממשיכים להיות במצב חירום
(צילום: Menahem Kahana / AFP)
אבל לעיתים אנחנו לא חווים רגיעה גם כשהגענו למקלט. לפעמים השהות עצמה מלווה בלחץ, רעש, בכי או עדכונים מתוחים, כך שרמות הקורטיזול עלולות להישאר גבוהות - ואף להמשיך לעלות. כך שגם כשאנחנו נמצאים פיזית במקום בטוח, הגוף והנפש ממשיכים להיות במצב חירום.
אז למה הנפש שלנו זקוקה ברגע שמתחילה האזעקה, ואנחנו מוצאים את עצמנו שוב במקלט? יש לנו יכולת להתכונן לרגע הזה, ולהכין לנו גם תיק מקלט לנפש.
כמתמודדת נפש, לא מעט הופתעו לשמוע ולראות כמה אני רגועה דווקא בימים האלה. והאמת, שאני לא לבד. אני חיה חיים שלמים בהם כל יציאה מהבית מצריכה ממני להתכונן ל"מקרה ש...", התקפי חרדה אינם זרים שלי. ודווקא עובדה זו מאפשרת לי לעבור בצורה רגועה את התקופה הזאת, כי יש לי כלים.
נועם נוב. כמתמודדת נפש, לא מעט הופתעו מכמה שאני רגועה דווקא בימים אלה ועכשיו אני רוצה לחלוק איתכם כמה מהדברים שהכי עובדים לי:
אתחיל דווקא ממשהו שלא עוזר לי - נשימות, מתיחות, לחשוב חיובי. בעצם לחשוב בכלל. בזמני מצוקה אני מרגישה כאילו המוח שלי לא יכול להירגע לא משנה מה.
זהו תסמין ידוע של חרדה אצל לא מעט אנשים - כל האדרנלין שהגוף מייצר בשל החרדה צריך להשתחרר בצורה מסוימת, וכשנמצאים במקלט השריר היחיד שאפשר להפעיל במרץ הוא בדרך כלל המוח. במקום להילחם בו, לנסות לחסום אותו, ולהרדים אותו, אני עושה בדיוק את ההפך – מפעילה אותו.
הפעלות למוח. אחד הדברים הראשונים שהכנסתי לתיק מקלט שלי היו הפעלות לעצמי - דפי צביעה, חוטים לסריגה, רקמה, מחברת ועט, כדי שאוכל לפתור לעצמי תרגילי מתמטיקה. גם הורדתי מראש לטלפון "משחקי זן" - משחקים שדורשים הפעלת חשיבה אבל בצורה מינימלית (כאשר כמובן שאצל כל אחד "מידה מינימלית" היא שונה).
אני מאוד אוהבת "שחור ופתור", ולמחרת כבר הלכתי לקנות חוברת שלמה. ההפעלות האלו הן גם למוח, אבל גם לידיים. בעצם המוח שלי צריך להתעסק בשני דברים שאינם קשים לו, אך מספיקים כדי למנוע ממנו "לברוח" למקומות שאני לא רוצה שיגיע אליהם - הוא גם נותן פקודות לגוף, וגם מנסה לפתור חידות.
אוזן קשבת. אפשר לחלופין, או אפילו בו זמנית, גם להעסיק את האוזניים - מוזיקה ופודקאסטים, שניהם פתרונות שאני משתמשת בהם הרבה. אני מנסה בעיקר להקשיב לפודקאסטים מצחיקים, גם כהסחת דעת אבל גם כי ידוע שלצחוק יש השפעה פיזיולוגית מרגיעה. בכלל, הומור שחור יכול לעזור במצבי מצוקה.
אם יש לכם את החברים הנכונים (ויש לכם קליטה במקלט), זה לגמרי הזמן לנסות לעשות ממים ולשלוח אחד לשני. גם על מוזיקה וכמה היא מרגיעה דיברו לא מעט, אבל מה שפחות מדובר זה שלא חייבים להקשיב למוצארט או לפכפוך מים כדי להירגע. גם כאן, זה לפעמים רק עושה את האפקט ההפוך.
אני נרגעת עם מוזיקה כבדה, רוק או אלקטרוני. אני צריכה להרגיש כאילו המוזיקה עוטפת אותי, מפעילה את כל אזורי המוח, את כל הגוף, ולא נותנת לשום דבר לחדור למרחב הפנימי שלי. אני אוהבת מוזיקה עם מילים שאני יכולה להקשיב להן שוב ושוב, לעצום עיניים וללכת לאיבוד בהן. כששמתי בתיק מטען נייד, זה הדבר האמיתי שחשבתי עליו - שאצליח לשמוע מוזיקה, לכל השאר יש את האנשים האחרים שידאגו.
3 צפייה בגלריה
אנשים רוקדים במסיבת אוזניות בחניון תת-קרקעי המשמש מקלט מפני מתקפות הטילים האיראניים
(AP Photo/Oded Balilty, File)
כבר כשמגיעה ה"התרעה שלפני ההתרעה" אני יכולה לשים את האוזניות, להגדיר לי מראש פלייליסט, וכשמגיעה האזעקה אני יורדת עם המוזיקה למקלט - וחוזרת איתה לדירה שלי. היא גם מרככת את הרעש שיש במקלט, ומונעת ממני להקשיב לשיחות שפחות כיף לי לשמוע בזמן מצבי חירום, כשאני דווקא מנסה להתנתק מהחדשות.
הקשר בין גוף לנפש ידוע מזה זמן רב, ולכן שמירה על הנפש היא בסופו של דבר גם שמירה על הגוף. המטרה היא לא רק לצאת מהמצב בחיים, אלא לצאת ממנו עם איכות חיים.
לכן, דווקא עכשיו, כשלכולנו יש שנייה לנשום, כדאי לעצור לרגע ולחשוב: מה עליי לשים ב"תיק המקלט לנפש"? מה הם הדברים הקטנים, המוחשיים, שאנחנו יכולים לקחת איתנו ויהפכו את השהות במקלט לנעימה יותר, רגועה יותר, ובעיקר בטוחה יותר לנפש שלנו.
אלה לא חייבים להיות דברים גדולים, אבל כן חשוב שיהיו מותאמים בדיוק לכם. בין אם זה "רק" כדי להעביר את הזמן בצורה נעימה, כדי לאפשר לגוף רגע של רגיעה, או בין אם כדי להכניס שמחה וצחוק גם ברגעים הקשים ביותר - העיקר שהם ימלאו את המטרה החשובה באמת: לשמור על הנפש, כאן ועכשיו, וגם בהמשך הדרך.
- כותבת הטור היא מרצה, יועצת ומפתחת תוכן ב"עמיתים לזכויות" של משרד הבריאות והחברה למתנ"סים.
