כ-80 שנה לאחר סיום מלחמת העולם השנייה, נותרו כ-245 אלף שורדי שואה בעולם ולפי ההערכות, בעוד כעשור לא יוותרו ניצולי שואה בחיים שיוכלו לספר את סיפור הישרדותם. ככל שחולף הזמן, הולכות ואוזלות האפשרויות של הדורות הצעירים להיחשף לעדויות ממקור ראשון, להכיר שורדי שואה וללמוד בעצמם על המציאות הבלתי נתפסת שבה חיו.
ב-YouTube ישראל יזמו את פרויקט ההנצחה "זוכרים ביחד ב-YouTube", שרותם את הקסם של הפלטפורמה ואת כוח המשיכה של יוטיוברים ישראלים - לבני נוער וצעירים בישראל. סיפורי ההישרדות של ניצולי השואה שלקחו חלק בפרויקט מסופרים בסיטואציות לא שגרתיות עבורם, כמו למשל משחק משותף של הניצולים והיוטיוברים במשחק מחשב פופולרי, אתגר "סבתא ליום" שכולל גם תחרות הורדות ידיים ו"אנבוקסינג" חגיגי במיוחד.
6 צפייה בגלריה
 יונתן (פריזי) ואברהם
 יונתן (פריזי) ואברהם
אברהם בר דוד ויונתן הולנדר ("פריזי"). מילדות ביער לקצין בכיר בצה"ל
(צילום: מתוך עמוד היוטיוב של פריזי )
"הצופים הצעירים נמשכים לצפייה ב'אנבוקסינג' מרגש או בתחרות גיימינג של משחק 'בראול סטארס', ואחר כך הם נשארים כדי לצפות גם בעדויות יקרות ערך של אחרוני הניצולים שחיים בישראל", אומר אלירן לוי, דובר YouTube בישראל. "התרגשנו במיוחד מהדגשים האקטואליים שניצולים שהתארחו בפרויקט ביקשו להדגיש בדבריהם - שנישאר מלוכדים, שנשמור על ערבות הדדית ושנחתור לשלום".

"התחבאתי עם אבי ביערות" I אברהם בר דוד והגיימר "פריזי"

יונתן הולנדר ("פריזי") בן ה-19 מרמת גן, מהגיימרים המצליחים בישראל עם חצי מיליון עוקבים, לימד את תא"ל (במיל') אברהם בר דוד בן ה-86, שמתגורר באחוזת פולג, לשחק במשחק המחשב המצליח ביותר בעולם כיום - "בראול סטארס". השניים בחרו יחד דמות (תותחן כמובן, ותכף גם תבינו למה), ואברהם קיבל קורס מזורז ברזי המשחק.
"במחשב שלי בבית רק הנכדים משחקים במשחקים", שיתף אברהם את פריזי. ובזמן שהוא נכנס בזריזות לעניינים, הוא החל לספר לו ולצופים על סיפור הבריחה של משפחתו מהנאצים ברומניה: "באמצע הלילה אבא שם אותי על עגלה רתומה לסוס שלקחה אותנו לתוך היערות, ושם התחבאנו וחיינו.
"במהלך היום הייתי חייב להסתתר ולא יכולתי לשחק עם אף אחד, וכשהילדים של החקלאים באזור היו הולכים לישון - הייתי משחק עם התרנגולים, הם היו החברים שלי".
6 צפייה בגלריה
 יונתן (פריזי) ואברהם
 יונתן (פריזי) ואברהם
אברהם לומד את רזי המשחק, ו"פריזי" לומד על ההיסטוריה של אברהם
(צילום: מתוך עמוד היוטיוב של "פריזי")
אברהם המשיך וסיפר בהתרגשות על כך שמימש את צוואת סבו, להפוך לחייל בצבא של מדינת היהודים אחרי השואה. "שירתי כקצין תותחנים ראשי בדרגת תת-אלוף. הגשמתי את משאלתו האחרונה של סבי - שלא זכה לעלות לארץ ישראל - להגיע לתפקיד בכיר בצה"ל".
לאחר שחרורו מהצבא הקים אברהם חברה בשם "תמוז מערכות שליטה", השתלב בפרויקטים בתחום פיתוח הארטילריה, שימש כמנכ"ל בחברת "סולתם", ובהמשך כמנכ"ל וכנשיא של אחת מהחברות בתעשייה הצבאית.

"אבא הבטיח שלעולם לא אהיה רעבה" I שורה בצלאל והיוטיוברית יוליה ספקטור


יוליה ספקטור (28), מהיוטיובריות האהובות ביותר על בנות דור ה-Z עם 122 אלף מנויים, בחרה לתעד רגע שיא בקריירה של כל יוטיובר - "אנבוקסינג" של כפתור הכסף שחוגג 100 אלף מנויים בערוץ עם שורה בצלאל (85), סבתו של בן זוגה, וכך גם נחשפה לראשונה לסיפור ההישרדות והגבורה שלה בשואה.
בתחילת הסרטון שורה אומרת ליוליה ש"אני חושבת שהחברים שלי מהמועדון שיצפו בסרטון הזה, ישמחו מאוד וישימו הרבה לייקים". "את תהיי הסלב של המועדון", אומרת יוליה בתגובה ומוסיפה: "ככל שהזמן עובר, אנחנו מאבדים את ההזדמנות לשמוע את הסיפורים ממקור ראשון, וזה משמח אותי שתיעדנו את הסיפור המרגש שלך ותמיד יהיה אפשר לחזור ולצפות בו, גם בדורות הבאים".
6 צפייה בגלריה
יוליה ספקטור ושורה
יוליה ספקטור ושורה
יוליה ושורה. עדות לדורות הבאים
(צילום: מתוך הווידאו)
כשהנאצים הפציצו את הבניין שבו התגוררו שורה ובני משפחתה באודסה, בני המשפחה קפצו דרך החלון ואמה של שורה נאלצה לזרוק אותה למטה - ובזכות כך המשפחה ניצלה. מאותו רגע החל מסע הבריחה שלהם לקזחסטן, בעיצומו של חורף קשה, בטמפרטורה של מינוס 42 מעלות, ללא בגדים חמים וכשהם עוטים על גופם סמרטוטים בלבד.
במהלך שנות המלחמה, בעודם נודדים בין ערים ומדינות שונות בניסיון למצוא מקומות מסתור ומזון, נאלצו בני המשפחה להיפרד זה מזה. את הרגע שבו שורה התאחדה עם אביה היא לעולם לא תשכח: "חיכינו לו בתחנת הרכבת של טביליסי והוא הגיע עם הכלבה שלו, שמה היה 'יהלום'.
"אני זוכרת שהוא זרק לה חתיכת לחם, ואני קפצתי ואכלתי אותה לפני שהכלבה הספיקה להגיע אליה. באותו רגע אבא הבטיח לי שלא אהיה רעבה יותר לעולם", הוסיפה שורה ופרצה בבכי. "מאז עלינו לארץ ולא חסר לי כלום חוץ משלום, אין דבר יותר יקר משלום בעולם".
מספר שנים לאחר סיום המלחמה שורה הכירה את בעלה, ויחד הם הקימו משפחה ועלו ארצה בשנות ה-80.

קציצות של געגוע I בני הראל וכוהנת הבישול חן מזרחי


חן מזרחי, כוהנת הבישול הביתי מערוץ היוטיוב "חן במטבח", עם 200 אלף מנויים, שיחזרה יחד עם ניצול השואה בני הראל (88) ממבשרת ציון, את מאכל הילדות האהוב עליו - "בסטיל", קציצות תפוחי אדמה ממולאות בבשר מהמטבח הטריפוליטאי.
בני, ג'נטלמן אמיתי, הגיע להתארח אצל חן כשבידיו פרח ונענע שקטף בגינת ביתו. תוך זמן קצר הוא נכנס לנעלי מגיש תכנית הבישול כשהוא מנחה את חן מה לקצוץ וכמה זמן לערבב, ומעניק לה טיפים מניסיונו כבשלן ותיק.
הכנת המנה הציפה זיכרונות רבים אצל בני, והוא חשף בפני חן את סיפור הישרדותו המרגש. למרות השנים הרבות שחלפו מאז, הוא זוכר היטב את רגעי האימה בהם פלשו הנאצים לעיר הולדתו, טריפולי, כשהיה בן חמש בלבד.
6 צפייה בגלריה
חן ובני
חן ובני
בני וחן. את הקציצות שאכל בילדותו עד שמשפחתו נספתה - הוא מכין היום לנינים
(צילום: מתוך הווידאו)
"הייתי בבית עם אמי, אחי ואחותי כשלפתע שמענו רחש אדיר מכיוון השמיים, שהתברר מהר מאוד כלהק של מטוסים שהתקרב", הוא משחזר. "אמא כיסתה אותי ואת אחיי והתחילה להתפלל לאלוהים שיציל אותנו. פתאום הקירות של החדר הלכו וסגרו עלינו, ונקברנו תחת ההריסות. אחותי ואחי נהרגו ואמא ואני נפצענו".
אחרי שהחלימו, הוברחו בני ואמו לכפר א-זאוויה, שם קיבלו מחסה באורווה שהייתה שייכת לאישה יהודייה, אולם זו הייתה הגנה זמנית בלבד. "הייתה שם הפצצה, האורווה נשרפה ואמא שלי נספתה בדליקה שפרצה", הוא מספר בעצב.
לאחר ששרד עוני וחיים קשים מאוד כילד יתום שגדל אצל סבו וסבתו בלוב שלאחר המלחמה, בני עלה ארצה והקים משפחה לתפארת, וכיום הוא מבשל גם לשבעת הנינים שלו.

טרגדיה שהסתיימה בהגשמת חלום I לודמילה זיצמן והיוטיובר "מאפין"


"זאת לודמילה זיצמן, ניצולת שואה בת 82 מרחובות, אבל היום היא הולכת להיות סבתא שלי", מצהיר בגאווה נעם סמואל, יוטיובר פופולרי במיוחד המוכר בתור "מאפין".
לודמילה, שחיינית עבר שממשיכה להקפיד על אורח חיים ספורטיבי גם בגיל 82, נפגשה עם נעם בפארק הלאומי ברמת גן, שם הם אתגרו עוברים ושבים להתחרות ב"נכד" התמים שלה, מבלי שגילו להם שהוא אלוף בתחרות הורדת ידיים.
6 צפייה בגלריה
מאפין ולודמילה
מאפין ולודמילה
"מאפין" ולודמילה. מעולם לא ראתה את אביה, אפילו לא בתמונות
(צילום: מתוך הווידאו)
בנוף הפסטורלי של הפארק, מול הברווזים באגם, כשמדי כמה דקות ניגש מעריץ אחר לבקש סלפי עם "מאפין", לודמילה גוללה את סיפור חייה שהתחיל בטרגדיה והמשיך בהגשמת חלום - עליה לארץ ישראל כשבת ציון, מבעד למסך הברזל הקומוניסטי ב-1979.
עם פלישת הנאצים לאוקראינה, בעוד אמה הייתה בחודשים הראשונים להריונה, אביה של לודמילה גויס לצבא הרוסי, וככל הנראה נהרג בקרבות. גורלו המדויק מעולם לא התגלה, ולודמילה אפילו לא זכתה לראות תמונה שלו. "המשפחה שלי ברחה בזמן לאוזבקיסטן, למרות שגם שם הם חיו בתנאי פליטות קשים".
לאחר המלחמה שבו בני המשפחה לאוקראינה, וכאמור בשנת 1979 לודמילה עלתה לישראל יחד עם בעלה ולרי ושתי בנותיהם.

לראשונה: משלחת טיקטוק במצעד החיים

ל"מצעד החיים", שיוצא השנה מבודפשט למחנה ההשמדה אושוויץ, הגיעו 27 יוצרי תוכן מובילים בטיקטוק, יהודים ולא יהודים, מכמה מדינות ברחבי העולם.
אחד מהם הוא איתן בראנט, שהגיע מניו יורק ולו 2.3 מיליון עוקבים. "רבים מבני משפחתי שגרו בהונגריה נספו בשואה. היה לי חשוב להגיע למצעד החיים, כדי לנסות להשפיע באמצעות הפלטפורמה ולהגיע לליבם של בני נוער וגם לצעירים", הוא אומר. "אני רוצה לנסות להעביר מסר כל כך חשוב במציאות הקשוחה שבה אנחנו חיים כיום, זה המעט שאני יכול לעשות למען העם היהודי".
6 צפייה בגלריה
מימין לשמאל: אלי זיילר, שיינה היידי ואיתן בראנט. יוצרי תוכן מובילים בטיקטוק במצעד החיים
מימין לשמאל: אלי זיילר, שיינה היידי ואיתן בראנט. יוצרי תוכן מובילים בטיקטוק במצעד החיים
מימין לשמאל: אלי זיילר, שיינה היידי ואיתן בראנט. יוצרי תוכן מובילים בטיקטוק במצעד החיים
(צילום: cmedia שי מסינטר, באדיבות חברת ההפקה MPlive)
למצעד הגיעה גם אלי זיילר מסן דייגו, שלה יש 10.6 מיליון עוקבים. זיילר, בוגרת האקדמיה העברית של חב"ד, סיפרה: "אני מביעה את תמיכתי המלאה בישראל, למרות שספגתי תגובות חריפות על כך. החלטתי שהשליחות שלי חייבת להגיע לדור ה-Z".
זיילר הוסיפה גם כי זו הפעם הראשונה שהיא מגיעה לאושוויץ: "זה לבטח לא מסע קל רגשי אבל זה כל כך חשוב, בפרט אחרי אירועי הזוועות ב-7 באוקטובר, להגיע לליבם של בני הנוער ולתווך גם להם את השואה. אם אצליח להגיע לליבה של צעירה אחת לפחות - הצלחתי במשימה".

שיינה היידי, אחת הרקדניות שליוותה את נטע ברזילי בשיר "טוי" באירוויזיון, סיפרה שרבים מבני משפחתה נרצחו בהונגריה בזמן השואה. "במשפחה שלי כמעט שלא דיברו על השואה. הם נעלו את הזיכרונות וניסו להמשיך לחיות הלאה בלי לדבר על העבר.
"כשהבנתי שמצעד החיים מתחיל הפעם בבודפשט, לציון 80 שנה לשואת יהודי הונגריה, זה היה מאוד משמעותי עבורי. החלטתי ליצור כמה שיותר תוכן בנושא השואה, להעביר אותו לבני הנוער שעוקבים אחרי ולדבר כמה שיותר על מה שקרה אז ועל מה שקורה עכשיו".