"תגידי, את רצינית?", זו הייתה התגובה הראשונה של משפחתה של פנינה פלג-כהן (54), כשסיפרה להם על החלטתה להתנדב לשירות מילואים.
פנינה, מנהלת בית ספר לחינוך מיוחד "יובלים" בירושלים, אם לשניים ואשת חינוך כבר 28 שנה, לא הסתפקה בניהול שני בתי ספר במקביל מאז פרוץ המלחמה, והחליטה שהגיע הזמן לעלות על מדים. "לא האמנתי בהתחלה שיגייסו אותי", היא מספרת בחיוך. "אבל התעקשתי. בגיל 54 הייתי צריכה להילחם על הזכות להתגייס - להוציא את עצמי מהפטור".
בסופו של דבר, משפחתה לא רק קיבלה את ההחלטה, אלא אף התמלאה גאווה. "זה היה משעשע ומאתגר בו-זמנית", היא מספרת על החוויה, "לישון בבסיס סגור, בחדר עם בנות בגיל של הבת שלי, במיטת קומותיים מפנקת כמו שרק הצבא יודע לספק".
"תוך ימים ספורים הקמנו ביה"ס"
סיפורה של פנינה מתחיל הרבה לפני ההחלטה להתגייס. לפני עשור, יחד עם ד"ר ורד דרש ז"ל ונועה פהימה, הממונה על החינוך המיוחד בעיריית ירושלים, היא הקימה את בית ספר "יובלים" - בית ספר ממלכתי רגשי-נפשי המיועד לבנות מכיתה א' עד ט'. עם פרוץ המלחמה, מצאה עצמה פנינה נרתמת למשימות חדשות.
"כשהגיעו לירושלים כ-15,000 מפונים מהצפון ומהדרום, פניתי מיד לנועה (פהימה - א"ה) ושאלתי איך ניתן לסייע", היא משחזרת. "בין המפונים היו גם תלמידי חינוך מיוחד מאזור העוטף, אבל למסגרות החינוך המיוחד בעיר לא היה מספיק מקום לקלוט אותם.
"בנובמבר 23' יזמנו והקמנו את בית ספר 'עוז' לחינוך מיוחד לילדי המפונים", היא ממשיכה. "מוזיאון 'ארצות המקרא', בטוב ליבם, אפשרו לנו להשתמש באכסניה שנמצאת בשטחם, להפעלת בית הספר החדש. תוך ימים ספורים, עם סיוע עצום מצד צוות בית ספר 'יובלים', הקמנו שם בית ספר רב לקותי ורב גילאי שפעל לאורך כל שנת הלימודים, עד ל-31 ביולי".
ההתמודדות עם תלמידי בית הספר החדש הציבה בפני הצוות אתגרים ייחודיים. "הקושי המרכזי היה שהתלמידים נתלשו מסביבתם ומחבריהם", משתפת פנינה. "התמודדנו עם מנעד רחב של לקויות וגילאים, כניסה ויציאה של תלמידים לאורך כל השנה, והבדלים משמעותיים ברמות הלמידה".
איך התמודדת עם האתגר של ניהול שני בתי ספר במקביל?
"לשמחתי הרבה התברכתי בשורה של אנשי צוות מופלאים ב'יובלים', שהתגייסו לסייע במשימה ובזכותם הפרויקט יצא לפועל. הם שימשו דמויות קבועות ומשמעותיות עבור התלמידות והתלמידים המפונים, היבט חשוב מאוד במיוחד כשמדובר בתלמידים עם צרכים מיוחדים".
"אתייצב ברגע שיצטרכו אותי"
עם פתיחת שנת הלימודים הנוכחית, כשבית ספר "עוז" נסגר, פנינה החליטה שהגיע הזמן לתרום בדרך אחרת. "התחילה שנה חדשה, ועדיין המלחמה המשיכה", היא מסבירה. "חיפשתי יחידות שדרושים בהן חיילים וחיילות למילוי השורות, ומצאתי גדוד מחטיבת 'כפיר'".
פנינה, ששירתה במודיעין בסדיר, עברה הכשרה מזורזת לקראת השירות. "נתנו לי נשק אחרי מטווח וריענון קצרים. לא עברתי סדרת טירונות רצינית כמו שעושים לחיילים צעירים".
"כשחזרתי לעבודה מלאה, מצאתי את עצמי נוחתת ישר לתוך עומס המשימות של אמצע השנה. אבל הצוות לא רק תמך - הם ממש התגאו בכך שהמנהלת שלהם משרתת במילואים וחולקת בנטל"
איך השתלב השירות במילואים עם תפקידך כמנהלת?
"היה חשוב לי להישאר נוכחת בבית הספר גם במהלך המילואים. הגעתי מדי שבוע לביקור, וזה התאפשר בזכות הצוות המדהים שלי שהחזיק את בית הספר בצורה מצוינת. כשחזרתי לעבודה מלאה, מצאתי את עצמי נוחתת ישר לתוך עומס המשימות של אמצע השנה. אבל הצוות לא רק תמך - הם ממש התגאו בכך שהמנהלת שלהם משרתת במילואים וחולקת בנטל.
"הצוות ביובלים נותן את המקסימום עבור בנות בית הספר, והוא ממשיך תמיד, גם בתקופה זו, לצמוח ולהתפתח ברבדים רבים ובחדשנות".
מה הייתה התגובה של התלמידות כשהן ראו אותך במדים?
"יש כאלו שזה היה חידוש עבורן, אבל כולן התרגשו מאוד. מבחינתי, זו הייתה הדרך שלי לשמש להן דוגמה ולחזק את העורף. במקום להיות עסוקה בשיח של מי מתגייס ומי פטור - החלטתי להתמקד בגיוס למילואים בעצמי".
ב-9 בינואר 2025 השתחררה פנינה משירות המילואים, אחרי חודש וחצי בגזרת איו"ש. ובעוד רבים מאנשי החינוך ממשיכים בשגרת יומם, המנהלת האנרגטית כבר יודעת בדיוק מה הצעד הבא שלה. "אין לי ספק שאתייצב גם לתעסוקה הבאה של הגדוד", היא מצהירה בנחישות בלתי ניתנת לעצירה.
