אם הייתי צריך לתמצת למילה אחת את החוויה ואת ההוויה שלי כאב לבן טרנסג'נדר, הייתי בוחר במילה חירות. החירות של בני והחירות שלי - לבחור, להיות, לחיות איך שאנחנו רוצים.
זה לא שלא הרהרתי לפני כן במושג חירות, או שהמהות שלו הייתה זרה לי. אבל השינוי הפתאומי שהתרגש בחיי, חידד את מה שכביכול היה מובן מאליו. ובין הכאב, הבלבול, האהבה והלמידה - מאז שבני החל את תהליך ההתאמה המגדרית ועד עתה - החירות היא זו שעמדה לנגד עיניי כמצפן.
המילה חירות מקפלת בתוכה הרבה דקויות ומובנים. יש בה מן הדרור - התחושה והחוויה של שחרור ושל עצמאות. היא גם מתכתבת עם חופש - לחשוב, להרגיש, לפעול ללא כפייה או אפליה ובעיקר לבחור.
אבל חירות היא הרבה יותר מזה. היא ערך בסיסי, המבטא את הזכות של כל אדם לבחור את דרכו בחיים, להביע את עצמו ולפעול לפי רצונו. היא זכות יסוד בכול חברה דמוקרטית ושוויונית. והיא גם אחריות ומחויבות, להיות שייך לקהילה ולחברה ולהשפיע.
החירות לא לחיות בסוד
היום, ה-31 במרץ, רגע לפני תחילת חג החירות, שבימים אלו של מלחמה מחוץ ובבית מקבל משמעות כפולה ומכופלת, מצוין יום הנראות הטרנסג'נדרית. זהו יום שמבקש לחגוג את הגיוון ואת היופי של הקשת המגדרית, להכיר בזכות של כל אדם להיות מי שהוא בוחר להיות, ולהילחם באפלה, בהדרה ובפגיעה בקהילת הטרנס*.
המילה "נראות" משקפת סוגיות מרכזית שהקהילה הטרנסג'נדרית מתמודדת איתן: התעלמות, חוסר הבנה, הסתרה או הדרה, ולא פעם גם אפליה ופגיעה גופנית ו/או נפשית. ויום הנראות הטרנסג'נדרית מבקש להפוך א.נשים טרנסג'נדרים לנראים, לשותפים, לחלק מהקהילה ומהחברה.
ובכלל, לא מדובר רק ביום שמציין את קיומם של א.נשים טרנסג'נדרים, אלא ביום שמבקש לקדם שינוי חברתי ותרבותי.
גם הנראות, במובנה הרחב, מתחברת לחירות - בהיבטים פנימיים וחיצוניים. החירות האישית והזכות הבסיסית להגדיר את הזהות המגדרית שלך, ולקבל הכרה לכך. החירות לדבר בכל לשון ולבקש לפנות אליך בהתאם, להתלבש כמו שאת או אתה רוצה. החירות לא להסתתר או לחיות בסוד אלא להיראות.
בהגדה של פסח אנחנו חוזרים ואומרים בכל שנה ש"בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים", כשהחזרה אל סיפור יציאת מצרים היא גם קריאה לקחת את זיכרון העבר כדי להוביל שינוי בעתיד.
אם הייתי צריך לתמצת למילה אחת את החוויה ואת ההוויה שלי כאב לבן טרנסג'נדר, הייתי בוחר במילה חירות. החירות של בני והחירות שלי - לבחור, להיות, לחיות איך שאנחנו רוצים. זה לא שלא הרהרתי לפני כן במושג חירות, או שהמהות שלו הייתה זרה לי
דווקא עכשיו, כשאנחנו נלחמים מחוץ לגבולות המדינה ובתוכה שוב על חירותנו, בזמן שיש קולות בעולם ובישראל המאיימים על קהילת הטרנס* - לא מספיק לשאול מחר בערב ליל הסדר "מה נשתנה", אלא חייבים להיות בכל יום ויום בשנה חלק מהשינוי.
חירות/ עדי וולפסון
לֹא מַאֲמִין שֶׁהָיִיתִי טוֹרֵחַ לְהִתְעַכֵּב
עַל הַמִּלָּה הַזֹּאת
בִּלְעָדֶיךָ -
אֲבָל אִתְּךָ
אֲפִלּוּ הַמּוּבָן מֵאֵלָיו
זוֹכֶה לְמַשְׁמָעוּת אַחֶרֶת, חֲדָשָׁה.
וַדַּאי לֹא הָיִיתִי מְדַקְדֵּק בַּהֶבְדֵּל
הַחַד שֶׁבֵּין חֹפֶשׁ
לִדְרוֹר
אוֹ מַשְׁקִיעַ
מַאֲמָץ עַל מְנַת לָרֶדֶת לְחֵקֶר הַמִּלִּים
הַמִּתְיַמְּרוֹת הַלָּלוּ, הַחוֹרְקוֹת כְּאַהֲבַת אָב לִבְנוֹ.
אֵין לִי סָפֵק שֶׁאַתָּה מֵבִין לְלִבִּי וְחָשׁ בְּכֹבֶד
הַמִּלָּה וְהַשָּׁעָה. רַק
מִי שֶׁאֵין
לוֹ יוֹדֵעַ
מָה הוּא
אַיִן. זָר לֹא יַבְחִין בָּאֱמֶת הָעֵירֻמָּה.
וְאוּלַי הַתְּשׁוּבָה הַרְבֵּה יוֹתֵר פְּשׁוּטָה.
הַבְּהִירוּת הַזֹּאת:
הַיְּכֹלֶת
לִבְחֹר
לִהְיוֹת
מִי שֶׁאַתָּה.
הכותב הוא משורר, סופר, פרופסור להנדסה כימית ופעיל בנושאי איכות הסביבה והקיימות בישראל. מחבר הספרים "אֲנִי אַבָּא שלך" (הוצאת פרדס, 2019), "בגוף ולא רק בו” (פרדס, 2021) ו" - כמו שהיורֶה" (פרדס, 2022).
