בשעות הלילה של ה-7 באוקטובר, כשהודעות הוואטסאפ החלו לזרום מישראל הרחוקה, הבינו חברי הקהילה הישראלית-אמריקנית בפלורידה שמשהו נורא מתרחש במולדת. "מיד הבנו שבארץ קורה משהו שטרם נראה כמותו. שמדובר ברגעים קריטיים בהיסטוריה של המדינה ושל העם היהודי, שמחייבים תגובה מיידית", משחזר רואי קלימי (42), איש עסקים ישראלי בתחום הנדל"ן.
קלימי, שאת דרכו בארה"ב החל לפני 18 שנה במונטנה, המשיך לניו יורק ולבסוף השתקע בפלורידה בה הוא מתגורר כיום, עקב אחר ההתפתחויות בארץ דרך ערוצי החדשות השונים. יחד עם חבריו לקהילה, מרביתם ישראלים-אמריקנים בני 40 ומעלה, אנשי עסקים ויזמים החיים בארה"ב מעל עשור, הקים את ארגון "קהילה זה אחדות" (Community is Unity).
מה שהחל כיוזמה ספונטנית לסייע לחיילי מילואים לשוב ארצה - התפתח במהירות לארגון מתנדבים שגייס וסיפק ציוד חיוני בהיקף חסר תקדים עבור ישראל, וממשיך לסייע לחברה הישראלית גם בימים אלו.
מהתארגנות ספונטנית למבצע הצלה
"אחד מחברי הקבוצה שמע ממקור ראשון את סיפורי ההימלטות של משפחות מהעוטף - והזדעזע", נזכר קלימי. "ביום ראשון, כשהבנו עוד יותר את גודל הכאוס, כל אחד מאיתנו פנה לחברים שונים בקהילה בשאלה: 'מה אני יכול לעשות כדי לעזור?'".
המניע העיקרי שלהם היה תחושת האחריות והשייכות למדינת ישראל, בעיקר נוכח העובדה שמשפחותיהם וחברים רבים שלהם מתגוררים בה. בשיתוף עם חברת אל-על וחברים ומשפחות פילנטרופיות, החלו לסייע לחיילי מילואים לשוב ארצה. מה שהתחיל בעזרה ללוחמים מהאזור - הפך למבצע שסייע ליותר מ-700 חיילים מרחבי העולם.
תהליך הקמת הארגון היה מאתגר - איש לא דמיין שאירוע כזה יכול להתרחש בישראל. במהירות מפתיעה, זיהו החברים את החוזקות של כל אחד מהם וחילקו תפקידים; רופאים מתנדבים הגיעו לבדוק את הציוד הרפואי, ומומחי לוגיסטיקה תרמו מניסיונם.
איך מנהלים מבצע כזה מעבר לים?
"ההתנהלות היומיומית הייתה מאתגרת", מודה קלימי. "אבל נוצר קשר הדוק עם הממשל הישראלי דרך קבוצת וואטסאפ ייעודית שכללה נציגים ממשרדי הביטחון, הבריאות, הכלכלה, האוצר ואנשי המכס בנתב"ג. בשלב הזה הבנו באמת את הכוח שלנו כעם יהודי. הלכידות והערבות ההדדית הייתה בשיא תפארתה ומרגשת מאוד, ולמעשה זו הייתה הפעם הראשונה בה אנשים מכל הקצוות היו מאוחדים במטרה אחת - לעזור למדינת ישראל".
מגייסים את העולם
הסיוע קיבל תפנית משמעותית כשהקהילה המקומית התגייסה למשימה. "היוזמה הקהילתית שלנו, שהחלה ללא מימון, התפשטה מפה לאוזן והדהימה אותנו", אומר קלימי. "מאות מתנדבים הגיעו על בסיס יומי, יהודים ולא יהודים. כולם הבינו את גודל השעה". אפילו מושל פלורידה רון דה-סנטיס והסנטור ריק סקוט נרתמו למאמץ, ומימנו ארבעה מטוסי מטען מתוך שמונה ששינעו ציוד לישראל.
במצטבר, במסגרת הסיוע של הארגון נשלחו ארצה כ-800 טון של ציוד על בסיס יומי, כולל אלפי אפודים קרמיים, קסדות, מאות רחפנים, ציוד טקטי הגנתי וציוד שחלקו חסוי. גם לבתי החולים בארץ דאגו חברי הארגון, ונשלחו מאות מיטות אשפוז ומוניטורים, ציוד לטיפולים בשטח וציוד מיוחד לתרגול חובשים. בהמשך, הוקם גם מערך סיוע לעמותות גמילות חסדים, וסופקו מאות גנרטורים וספקי כוח למשפחות שנזקקו להם.
מה היה הרגע המרגש ביותר בפעילות?
"כשראינו את התמונות הראשונות של הציוד מגיע ליעדו. אחד מחברי הקבוצה טס במיוחד לישראל כדי לפקח על ההגעה, וכשהוא שלח אלינו את התמונות של החיילים עם הציוד - הבנו שעשינו משהו אמיתי".
"שמנו בצד את העסקים והמשפחה"
במקביל לציוד הצבאי והרפואי, יזם הארגון פרויקטים מרגשים כמו "Love & Toys", במסגרתו אספו ילדי פלורידה צעצועים לילדי המילואימניקים. הארגון גם תמך ומימן ארוחות ליחידות צה"ל שיצאו משטחי הלחימה להתרעננות, ולקראת חגי תשרי יזם פרויקט "שנה טובה" - משלוח אלפי כרטיסי ברכה ושי מתוק לחיילים ופצועים, בשיתוף עם בתי ספר מקומיים ובנות שירות לאומי מעמותת "עמינדב".
"בחצי השנה הראשונה כולנו שמנו בצד את העסקים והמשפחות", מספר קלימי. "אירחנו משפחות של חטופים, ניצולי נובה, ומשפחות שנעקרו מבתיהן. במהלך התקופה הזו הבנו שצריך לנהל את זה יותר כמו עסק - להאציל סמכויות ולבנות פרוטוקולים".
"הנפש שלנו חצויה בין שני עולמות - אנחנו קמים בבוקר ומתעדכנים במתרחש בישראל, והולכים לישון עם סיכום היום בישראל. על אף המרחק האדיר והאתגר המורכב של האנטישמיות באמריקה, אסור לנו להתעלם ממה שקרה ב-7 באוקטובר, מהחטופים ומהמלחמה הקשה שעדיין נמשכת"
איך אתם פועלים להעלאת המודעות לנושא החטופים בפלורידה?
"קודם כל אני אגיד שאנחנו לא מפסיקים לרגע להזכיר אותם, ועושים כל מה שאנחנו יכולים כדי שגם תושבי פלורידה לא ישכחו מהם. בין היתר, הובלנו שיירת תמיכה עם 1,200 כלי רכב, חילקנו מאות אלפי פליירים ברחובות, ואפילו באירוע יום העצמאות ה-76 שארגנו, שמשך יותר מ-8,000 משתתפים יהודים ולא יהודים, שמנו את נושא החטופים במרכז, לצד הבעת גאווה בצה"ל ובדגל ישראל".
איך מתמודדים עם הריחוק מישראל בתקופה כזו?
"הנפש שלי ושל יתר עמיתיי חצויה בין שני עולמות - אנחנו קמים בבוקר ומתעדכנים במתרחש בישראל, והולכים לישון עם סיכום היום בישראל. על אף המרחק האדיר והאתגר המורכב של האנטישמיות באמריקה, אסור לנו להתעלם ממה שקרה ב-7 באוקטובר, מהחטופים ומהמלחמה הקשה שעדיין נמשכת - ולכן אנחנו ממשיכים לעבוד בהעלאת המודעות, גם במחיר של קריאות אנטישמיות כלפינו".
בימים אלו הארגון ממשיך בפעילותו, מתמקד בסיוע ליחידות עם צרכים מדויקים ולכיתות כוננות. "חרטנו על דגלנו להיות הגשר בין ישראל לבין ארה"ב, תוך תקווה להחזרת החטופים ולסיום הלחימה בצפון ובדרום", מסכם קלימי, שמדגיש בדבריו כי לעשייה של הארגון שותפים גם ניר לרמן, בועז אדרי, ליאור חזן, טוני רז, יוסי ציון ושלומי עזרא - שמודים רבות לכלל האנשים והארגונים שעוזרים ותומכים בפעילות הארגון למען מדינת ישראל.