סרן (במיל') נריה זיסק ז"ל ממשואות יצחק נפל בלחימה ברצועת עזה מות גיבורים, על הערכים שהתחנך וגדל והאמין בהם: קידוש השם, הגנה על הבית והמדינה. הוא שירת כמפקד פלוגת "ומפיר אימפריה" בגדוד השריון "הבוקעים" (52) שבעוצבת "עקבות הברזל" (401).
זיסק נפל בקרב בצפון רצועת עזה ב-27 בדצמבר 2023, בן 24 היה בנופלו. כעת, בחלוף כמעט שנתיים מאז נפילתו, עומלת משפחתו על הקמת בית הכנסת "משכן נריה", לעילוי נשמתו. בית הכנסת עתיד לקום בשכונה החדשה "נאות הכפר" בקריית מלאכי.
המשפחה החליטה לגייס כספים בפרויקט מימון המונים על מנת להקים את בית הכנסת שיסמל את מה שהיה נריה - אדם שקירוב לבבות תמיד היה לנגד עיניו. "מטרתנו היא שכל אדם באשר הוא יוכל להיכנס אל בית הכנסת שיוקם ולהתפלל בו ללא הבדלי מגזר בין חילונים, מסורתיים, דתיים וחרדים", אומר אב המשפחה ישראל. "בית הכנסת יסמל את קירוב הלבבות שאפיין את נריה".
דבריו של נשיא המדינה יצחק (בוז'י) הרצוג לזכרו של סרן (במיל') נריה זיסק
(צילום: באדיבות בית הנשיא)
שלמה ארצי, עם הוריו של נריה זיסק ז"ל, בהקדשת שיר לזכרו
(צילום: באדיבות המשפחה)
נריה הוא בנם השלישי (בנוסף לארבע אחיות ושלושה אחים) של גלית וישראל. משפחתו מעידה עליו כעל ילד שובב, טוב לב ומעט ביישן. בן מסור, שהקפיד על כיבוד אב ואם. הוא גדל לנער אכפתי ורגיש לסובבים אותו, שהפיץ סביבו אור ושמחה. חבר אמת, כזה שאפשר לבטוח בו, ולהיעזר בו בכל עת. איש שיחה שדיבר עם כולם בגובה העיניים, ושימש אוזן קשבת לרבים. "כמפקד, הוביל את חייליו מבחינה מקצועית וערכית. מצד אחד לא ויתר להם, אך מצד שני היה אכפתי וקשוב לכל חייל. בכל פעם ששובצו חיילים חדשים ביחידתו, הוא רצה לקבל את המאתגרים שבהם, מתוך אמונה שיגרום להם להשתפר", מספר אביו.
עם שחרורו משירות הקבע, בחר נריה לעבוד בריסוס במטעים באזור הקיבוץ שבו גדל. בחלוף מספר חודשי עבודה בחקלאות הגשים את חלומו וטס ל"טיול הגדול" בדרום אמריקה, שם הצטרף לארבעה חברים קרובים שיצאו לטיול חודשיים לפניו. הוא טייל בין היתר בפרו, בקולומביה ובפנמה.
כששמע על מתקפת הטרור ופרוץ מלחמת "חרבות ברזל" ב-7 באוקטובר, נריה לא חשב פעמיים והחליט לחזור לארץ ולתרום למאמץ המלחמתי, אף שלא זומן למילואים בצו 8. "הוא עלה על טיסה לספרד, ומשם טס ישירות לישראל - נדחס בתא הטייס, משום שלא היה מקום פנוי במטוס (תוך שהוא מפברק סיפור כי זימנו אותו למילואים, למרות שלא כך היה הדבר). נריה התעקש להתגייס בהקדם לכל תפקיד, בלי קשר לדרגתו", אומר אביו ישראל, שיחד עם רעייתו גלית הציעו לבנם להמתין עד שייקרא למילואים. "זה לא עזר. הוא אמר כי יש לו מחויבות לשמור על הבית בעת מלחמה".
חבריו מספרים שלאורך כל הלחימה היה נריה חדור מטרה ורצון לנצח, עם חיוך תמידי שהשרה מצב רוח טוב בטנק. במהלך הלחימה נוצר זיהום בעינו והוא פונה לבית החולים, אך התעקש לחזור לפלוגה אחרי ימים אחדים. המשיך להילחם כתף אל כתף עם חבריו מתוך תחושת שייכות ומחויבות ללוחמים, לצבא ולמדינה – "עד הסוף, כי אין ברירה אחרת", לדבריו באותם ימים.
במהלך הלחימה בשכונת דרג' תופח בעיר עזה, הסתבך כבל ברזל בזחל הטנק שבו נסע עם חבריו לצוות. "נריה התנדב לצאת מהטנק ולפתור את הבעיה, בעוד מפקד הפלוגה מחפה עליו. כעבור שניות אחדות נורה נריה בידי צלף בפלג גופו העליון ונהרג במקום. מפקד הפלוגה נפצע באורח בינוני כשניסה לצאת מהטנק לחלץ אותו, וצוות הטנק חילץ את שניהם תחת אש", משחזר אביו, שמבקש לציין לשבח את חברי הצוות שפעלו לחילוץ המורכב.
לימים, אף נכתב לזכרו השיר "אחי מן השריון", של מקהלת "פרחי ירושלים". את מילות השיר והלחן כתב חנן אביטל, בהתבסס על מידע שהועבר לו מטעם המשפחה. על כן, מגולל השיר את סיפורו מלא העוז של נריה ואת האדם הערכי והשורשי שהיה. "יש מסר אחד שחשוב לי להעביר", מסכם אביו של נריה. "נריה חזר מקצה העולם כדי להגן על המולדת – זה אומר הכול. כיום, הקשבה וערבות הדדית חשובות מאין כמותן. מותר להתווכח, אבל אל לנו לשכוח שיש לנו מדינה אחת וצריך לשמור עליה".
