לוחמים שנפצעו בעזה מסייעים לנזקקים בעיירה מיטלה במקסיקו
(צילום: באדיבות הארגון היהודי CADENA)
הם יצאו למלחמה וחזרו עם פציעות בדרגות חומרה שונות, אבל גם עם צלקות שאינן נראות לעין. חודשים אחר כך, בחרו להחליף לכמה ימים את חדר הטיפולים בהרי אואקסקה שבמקסיקו - שם בנו כיתות לילדים של קהילות מקומיות נידחות, שיחקו איתם בבועות סבון וחילקו מזון ותרופות לתושבים. לא כתיירים. כאנשים שעברו חוויה קשה ומטלטלת, וכעת מנסים למצוא את עצמם מחדש דרך עזרה לאחרים.
המשלחת יצאה ביוזמת CADENA - ארגון הומניטרי יהודי בינלאומי, שהציב לעצמו מטרה כפולה: לסייע לאוכלוסיות נזקקות במקומות נידחים ועניים בעולם, ולאפשר ללוחמים להתמודד עם המחיר הנפשי של המלחמה.
11 צפייה בגלריה
הלוחמים בדרום מקסיקו. לרפא את הנפש דרך עזרה לאחרים בקצה השני של העולם
(צילום: באדיבות ארגון CADENA)
במהלך המסע חילקו הלוחמים לתושבים המקומיים 450 חבילות מזון, 450 ערכות היגיינה ו-300 מנורות סולאריות, סייעו לצוותים רפואיים לספק מעל ל-600 ייעוצים רפואיים וטיפולי שיניים, הובילו פעילויות לילדים ובנו שתי כיתות בבית ספר כפרי, באמצעות חומרים שנתרמו על ידי שגרירות ישראל במקסיקו.
"כל רעש קטן מקפיץ אותי"
דניאל טוויטו, 39, קיבוץ שלוחות
11 צפייה בגלריה
דניאל טוויטו עם חבר בדרום מקסיקו. "הבנתי שאני חייב להתנתק"
(צילום: באדיבות ארגון CADENA)
"החייל שלי נפגע"
"ב-7 באוקטובר, עם פרוץ המלחמה, פיקדתי על מחלקת מילואים בגדוד ששירת בגבעת שומרון, באזור חומש בצפון השומרון. שלושה שבועות לאחר מכן יצאנו לסיור בכפר פלסטיני סמוך ליישוב. עלינו על מטען. חייל שלי נפגע ברגלו. הצלחתי להציל את הרגל ברגע הפגיעה, אך בסופו של דבר הוא היה זקוק להשתלת קרסול.
"במשך כמעט שבוע הייתי במתח תמידי, לא ישנתי בלילות, סבלתי מחלומות וסיוטים. המחשבה שנכשלתי בהגנה על החיילים הביאה אותי למסקנה שאני לא מסוגל יותר להמשיך בתפקיד. פניתי לאיש מקצוע, שאבחן אצלי פוסט-טראומה. בעקבות כך החלטתי על הסבה מקצועית לפרמדיק צבאי, ומאז שירתתי בגדוד באיו"ש".
הפגיעה השנייה
"ב-8 במרץ חוויתי אירוע טראומתי נוסף. במהלך סריקה במוצב חומש הופעל נגדנו מטען, שפגע בי ובשבעה לוחמים נוספים. חטפתי פגיעות הדף בכל הצד השמאלי - עור התוף נקרע, השמיעה נפגעה, וגם היד. אושפזתי ליום אחד בבית חולים מאיר לצורך בדיקות, ולאחר מכן עברתי שיקום של שמונה חודשים בבית חולים העמק בעפולה, כולל טיפולים בתא לחץ לשיקום השמיעה".
"הארץ מתחתיי נפתחת"
"לאורך כל תקופת השיקום סבלתי מחלומות נוראיים, פלאשבקים, התקפי חרדה וניתוקים מהמציאות. חלמתי על שני האירועים - על חיילים שנפגעים ואני לא מצליח להציל אותם, ועל מחבלים שרודפים אחריי. עד היום החלומות האלה ממשיכים לרדוף אותי, ואני בטיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי כבר שנה וחצי.
"כפרמדיק, ידעתי לזהות את הסימנים לפוסט טראומה: איבוד עשתונות, הדחקה, סיוטים בלילות, התקפי זעם כלפי אשתי והילדים. התחושה היא שהארץ מתחתיי נפתחת, וכל רעש קטן מקפיץ אותי והופך לטריגר לאיבוד שיווי המשקל".
11 צפייה בגלריה
"לא לקחת שום דבר כמובן מאליו". הלוחמים מסייעים לאוכלוסיה המקומית
(צילום: באדיבות ארגון CADENA)
נתינה טהורה
"במהלך השיקום שמעתי על המשלחת של CADENA, הגשתי בקשה והתקבלתי. המסע למקסיקו אפשר לי להתנתק בצד השני של העולם, ולעזור לאנשים - נתינה טהורה, ללא משוא פנים, שחיזקה אותי. רציתי לסייע לכל אחד בכל מקום, ללא קשר לרקע הדתי או הלאומי של אותו אדם.
"בעשרה ימים האלו פגשתי את הקהילה היהודית במקסיקו, ביקרתי בבתי ספר ובבתי כנסת, התארחתי אצל משפחות לארוחת שבת, ובאואקסקה חילקנו ציוד היגיינה וסיוע רפואי בכפרים נידחים".
"אור לגויים"
"אירוע שנחרט בזכרוני התרחש בעיירה מיטלה: נתקלתי באישה בת 80 שסבלה מלחץ דם גבוה ודופק נמוך. הזעקתי לה אמבולנס שהעביר אותה לבית חולים, ובכך ניצלו חייה. זו הייתה תחושה של התעלות רוחנית. כאדם דתי, זו המהות בלהיות יהודי - אור לגויים.
"חזרתי מהמסע מלא בכוחות להמשיך ולהתמודד עם הטראומה. הבנתי שגם לאחר שחוויתי דברים קשים, עדיין יש לי את היכולת לסייע לאנשים ולתרום לעולם - ובימים אלה, אני לומד לתואר במנהל מערכות בריאות".
"ביום העצמאות אני סגור בבית עם תריסים מוגפים"
אליסף יעקב, 38, מעלה אדומים, נשוי ואב לארבעה
11 צפייה בגלריה
אליסף יעקב. "הבנתי שאני לא רק מסכן את עצמי - אלא גם את החברים"
(צילום: באדיבות ארגון CADENA)
רסיס ברגל
"בצבא התגייסתי ליחידת עוקץ ומשם עברתי לגולני. נפצעתי במבצע 'עופרת יצוקה', ב-4 בינואר 2009, כסמל מחלקה בגדוד 51 - כשהייתי בדרך לאחד היעדים המבצעיים ברצועת עזה. הכוח שלנו זוהה על ידי חמאס, ובתוך כמה שניות המחבלים החלו לירות עלינו פצמ"רים. אחד נפל כעשרה מטרים ממני, ורסיס נכנס לי לרגל. הוא שם עד היום.
"החשש היה שהרסיס צמוד לעצב, ושניסיון הוצאתו עלול להותיר אותי נכה בסיכוי של 50 אחוז. כיום כבר אי אפשר להוציא אותו, כי הוא מוקף ברקמות ושרירים".
חרדה ואמוק
ב-2016, כשבע שנים אחרי הפציעה הפיזית, התפרצה אצלי פוסט-טראומה. היא מתבטאת בעיקר בחרדה ואמוק כשאני שומע פיצוץ של בלונים, נפצים וזיקוקים. לפעמים במקומות הומי אדם קשה לי ואני צריך להתנתק וללכת למקום שקט. למרות זאת, המשכתי לשרת במילואים בגדוד 9203, חטיבת אלכסנדרוני. המפקדים שלי ידעו הכול על הפציעה".
11 צפייה בגלריה
"כשהם שמעו שאנחנו מישראל - הם היו בשוק". הלוחמים בפעולה
(צילום: באדיבות ארגון CADENA)
"הבנתי שאני מסכן את כולנו"
"כשפרצה המלחמה בעזה, הייתי בדובאי עם המשפחה. היה לי ברור שאני חוזר. אשתי והילדים נשארו שם. בסיוע שגרירות ישראל בדובאי הצלחתי למצוא כרטיס טיסה. הוצבנו ביישוב שתולה, במארב על גבול לבנון בצפון. תשעה ימים לאחר תחילת המילואים, עף לנו טיל מעל הראש. כולם השתטחו ורק אני עמדתי. קפאתי. הבנתי שאני לא רק מסכן את עצמי - אני מסכן גם את החברים.
"בסיום המארב אמרתי למפקד שלי שאני לא יכול להישאר. הוא הבין. במהלך האימונים הכול עבר חלק ללא ביטויים פוסט-טראומטיים, אבל ברגע האמת אי אפשר לחזות התפרצות של פוסט-טראומה. כיום אני לא משרת במילואים, ולא קל לי עם זה, בלשון המעטה".
תריסים מוגפים
"ניסיתי מאוד להתנתק רגשית במהלך המלחמה האחרונה. זה לא עשה לי טוב. במקומות שדיברו על פוליטיקה, קמתי ועזבתי את השולחן. זה הגיע למצב שאמרתי לאשתי שאני רוצה לצאת מהארץ, כי היה לי קשה להיות מוקף במלחמה ובפוליטיקה.
"ביום העצמאות - אשתי והילדים יוצאים לחגוג, בעוד שאני סגור בבית עם תריסים מוגפים ומוזיקה בקולי קולות כדי לא לשמוע דבר. הזיקוקים מחזירים אותי לאותו פינוי: כשהייתי חייל בסדיר, פינו אותי במהלך קרב בעזה על אלונקה שנקשרה למכסה מנוע של רכב צבאי. ראיתי את ההתנגשות בין הטילים של חמאס לבין הירי שלנו. לפעמים הם התנגשו - וזה היה נראה כמו זיקוקים".
בחולצה כחולה עם מגן דוד
"על המשלחת למקסיקו שמעתי דרך פרסומים של עמותת 'אחים לחיים', שאני חבר בה. הגעתי לפגישת זום ואמרתי לעצמי - 'וואו, זה מדהים. גם לטפל בעצמי וגם לעזור לאחרים'. בדקתי עם אשתי. היא הבינה שהניתוק יעשה לי טוב. השגתי את כל האישורים הנדרשים ממנהל בית הספר שבו אני עובד - ויצאתי לדרך.
"במהלך המסע חילקנו סלי מזון ותרופות, ועזרנו פיזית לבנות כיתות בבתי ספר. אבל הסיפור האמיתי לא היה רק המעשה עצמו. כשאנשים במקסיקו שמעו שאנחנו מישראל - הם היו בשוק. לדעת שאתה חי במקום נידח ולאף אחד לא אכפת ממך - ופתאום מגיעים מתנדבים מהקצה השני של העולם, לבושים בחולצה כחולה עם מגן דוד, עם חיוך, משחקים עם הילדים - הם מבינים כמה זה משמעותי. נטענו תקווה בקהילה המקומית, וזה משהו שקשה לתאר במילים".
11 צפייה בגלריה
"ההבנה והחיבור בין אנשים שחווים חוויות דומות - היא קריטית לטיפול בפוסט טראומה"
(צילום: באדיבות ארגון CADENA)
"לא לקחת שום דבר כמובן מאליו"
"אחד האירועים שזכורים לי הוא כשדניאל, אחד המתנדבים, ראה אישה מקומית מבוגרת ואמר שהיא דומה לסבתא שלו. בעזרת המתרגמת הוא העביר לה את המסר שהוא רוצה לאמץ אותה כסבתא - ופתאום כל הסבתות מהאזור התקבצו. זה היה רגע טהור של צחוק, כאילו אנחנו לא נמצאים בחור בקצה השני של העולם.
"אמרתי לאלכס, מנהל CADENA, שיהיה לי לכבוד לצאת למשלחת נוספת בעתיד. כשאני עוזר לאנשים אחרים, אני מרגיש פיזית יותר טוב. והתובנה המרכזית שלי מהמסע היא, לא לקחת שום דבר כמובן מאליו - לא אוכל, לא מים, לא רופא שיניים.
"במקצועי אני עובד סוציאלי, וכיום גם מורה בבית ספר. כשהרגשתי רע על כך שהפסדתי ימי לימודים בגלל השירות, אחת מהמורות שעובדת איתי אמרה לי משהו חכם: 'המילואים שלך זה החינוך! אתה מחנך את דור העתיד דרך השירות שלך למען המדינה'".
"הגוף הפך לזר ולא מוכר"
ד', 23, ירושלים, לוחם בסיירת גבעתי
כניסה לרצועה
"באוקטובר 2023, עם תחילת המלחמה, נכנסתי לרצועת עזה כחוד החנית. נכנסנו לנחל עוז ללא מודיעין, ניזונו מדיווחים, והבנו שמשהו עצום קורה. ההכנה המנטלית לעזה הייתה אינטנסיבית. לא חששתי, אבל שלושת השבועות הראשונים היו אינטנסיביים ביותר".
11 צפייה בגלריה
"מחזקים את מעמד ישראל, ומדגישים את תרומתה למען האנושות"
(צילום: באדיבות ארגון CADENA)
הפציעה
ב-3 בנובמבר נפצעתי מפגיעה של נ"ט בתוך מבנה שבו שהיתי עם חבריי ליחידה. הייתי אחד מארבעה פצועים מורכבים - חטפתי רסיסים, הדף, פגיעת ראש ופגיעות עצביות בעיניים ובאוזניים. האירוע היה רב נפגעים והפינוי מסובך. מסוק 669 העביר אותנו לאיכילוב, שם אושפזתי למשך עשרה חודשים ועברתי שיקום מסובך.
"סבלתי מפגיעה רב-חושית - שמיעה, ראייה, קשיים בדיבור, שיווי משקל, כתיבה וקריאה. ככל שעבר הזמן, למדתי להעריך את הדברים הקטנים וליהנות מהם; תמיכת הצוות, המשפחה והמתנדבים הייתה משמעותית ביותר עבורי ועבור השיקום שלי".
כשהרגשות התחילו לצוף
"עברו חודשיים מהפציעה עד שהרגשות האמיתיים התחילו לצוף. בשלב הראשון הייתי אטום כלפיהם, כלפי הפציעה וכלפי האירוע כולו, אבל עם הזמן הבנתי שאני נושא בתוכי השלכות רבות מהחוויה שעברתי.
"האירוע הטראומטי הבולט ביותר היה ההבנה שאני זקוק לעזרה אפילו בפעולות בסיסיות, ושאני תלוי במורפיום. הגוף שלי הפך לזר ולא מוכר. חוויתי חוסר שליטה מוחלט, חוסר שינה, סיוטים חוזרים מהפציעה, והשלמה עם העובדה שיכולתי למות שם".
שמונה חודשים בזמביה
"אחרי שנה וחודשיים בשיקום, נסעתי לחו"ל לשמונה חודשים של עבודה הומניטרית בזמביה. המפגש עם אנשים שזקוקים לעזרה והיכולת שלי לעזור להם - אפשרו לי להסתכל על עצמי אחרת, ולהתמודד עם השיקום מזווית עמוקה יותר".
"הזכירו לי את סבתא שלי"
"המסע במקסיקו היה עבורי משמעותי ביותר - להיות מוקף בנכי צה"ל אחרים שחוו את מה שאני חוויתי, ולייצג את הארגון - מילא אותי בגאווה.
"הייתי חלק מקבוצה רפואית: לקחנו מדדים, סייענו במרפאות ניידות, טיפלנו באנשים שאין להם גישה לרפואה במשך שבועות. אירועים מרגשים במיוחד נרשמו במפגשים עם הסבתות המקסיקניות שהזכירו לי את סבתא שלי, כמובן לצד החוויה הרגשית של להיות חלק מקהילה תומכת ומכילה".
11 צפייה בגלריה
חברי המשלחת. "המפגש עם אנשים שזקוקים לעזרתי אפשר לי להסתכל על עצמי אחרת"
(צילום: באדיבות ארגון CADENA)
תובנות מהדרך
"חזרתי מהמסע עם תובנות משמעותיות על עצמי: הבנתי את מטרות חיי ואת כיווני העתיד שלי, וגיליתי שהסיוע ההומניטרי הוא חלק בלתי נפרד ממני. החיבור עם חברי המשלחת - שגם הם חוו טראומה - היה קריטי בהתמודדות עם הפוסט-טראומה שלי. למדתי את כוחם של התמיכה, ההבנה והחיבור בין אנשים שחווים חוויות דומות".
להחזיר את תחושת הכוח והשליחות
"המשלחת למקסיקו חיברה בין חיילים משוחררים ונכי צה"ל לבין הקהילה היהודית המקומית, תוך מתן סיוע הומניטרי", אמר מנכ"ל CADENA, אלכס גולדברג. "המפגש האישי יוצר חוויה עמוקה ומשמעותית שמסייעת בהתמודדות עם טראומה, ומחזירה את תחושת הכוח והשליחות אצל הלוחמים".
"נתינה במיטבה מביאה ערך משמעותי הן לנותן והן למקבל", מוסיפה אילת לוין-קארפ, מנכ"לית "סיד ישראל" - ארגון הגג של הקהילה המקצועית בישראל בתחום ארגוני הפיתוח הבינלאומי והסיוע ההומניטרי. "הפרויקט המרגש של CADENA מדגים את הכוח המרפא של הנתינה, הן במישור האישי והן במישור הלאומי.
"סיוע הומניטרי מסוג זה מאפשר לא רק לתמוך באוכלוסיות נזקקות, אלא גם לטפל בטראומה, לקדם שיקום ולהעצים קהילות שלמות - חיילי צה"ל, במקרה זה", היא אומרת, "בדרך זו, ארגוני הסיוע מבטאים את ערכי הרוח היהודית ותיקון עולם, ובמקביל מחזקים את מעמד ישראל ומדגישים את תרומתה למען האנושות, במיוחד בתקופה זו, אחרי המלחמה, כשהעולם זקוק יותר מתמיד לסולידריות ואנושיות".
