זמן מה אחרי 7 באוקטובר ישבה נטליה קסרוטי, אמו של קשת קסרוטי כלפה ז"ל, מול המפה וחיפשה נקודה אחת: הגשר בצומת שער הנגב. שם, ב-07:15 באותו בוקר שבת, רצחו המחבלים הארורים את בנה, בזמן שניסה להימלט מפסטיבל הנובה. ומה שראתה על המפה הקפיא אותה: ממש ליד אותה נקודה שוכן בית ספר, ושמו "קשת".
כמעט שלוש שנים אחר כך, השבוע, נחנך בבית הספר הזה חדר מוזיקה לזכרו של קשת, בן קיבוץ סמר, שהיה בן 21 כשנרצח באכזריות.
גלריה
נטליה בחדר המוזיקה לזכר בנה, קשת קסרוטי ז"ל. "מקום שבו הילדים יוכלו להוציא את העצבים"
(צילום: באדיבות ארגון "לזכור לנצח")
המיזם נולד ביוזמתה של נטליה ובשיתוף ארגון "לזכור לנצח", שמנציח נופלים ונרצחים באמצעות פרויקטים חיים ופועלים ברחבי הארץ - מתוך רצון להפוך את המקום שבו נגדעו חייו של הצעיר שרק כמה שעות קודם לכן עוד רקד, מאושר ומלא חיים, בפסטיבל הנובה - למרחב חי של מוזיקה, נחמה וחיבור.
בהתחלה חשבה נטליה להקים את החדר ביוטבתה, הקיבוץ שבו גדלו ילדיה. אבל שם כבר יש חדר מוזיקה, והיא נשארה עם המפה ועם שאלה אחת - אז איפה?
"אני לא יודעת אם זו אני או קשת, אבל התשובות הגיעו בשנייה", סיפרה בטקס. "היה לי ברור, זה יוקם בבית ספר 'קשת' בעוטף, במקום שבו הכול קרה. זה היה מטורף. קשת סיים פה את חייו - וכאן הוקם המרחב הקסום הזה לזכרו".
נטליה קסרוטי עם בנה, קשת ז"ל. "קשת סיים פה את חייו - וכאן הוקם המרחב הקסום לזכרו"
(צילום: אלבום פרטי)
גם הדרך לשם עברה בכביש 232, דרך אותו צומת שבו השתנו חייה לעד. "לאורך כל הנסיעה הרגשתי את 7 באוקטובר כשהוא נושף בעורפי", מספרת נטליה, "ותהיתי אם בזמן שקשת ושאר החבר'ה שבילו בנובה נמלטו מהמחבלים, הם הפעילו את הוייז ושמו מוזיקה.
"עד היום אני שואלת את עצמי מה הם שמעו בדרך, והאם הם הבינו את סדר הגודל של הדבר הנורא הזה שהתרחש כאן בשעת בוקר כל כך מוקדמת".
"גם הנצחה וגם תקומה"
בחדר שהקימה לזכרו, נטליה רוצה שיישמעו צלילים נוספים מלבד אלו של שיעורי הנגינה. "כאמא, חשוב לי שהחדר הזה לא ישמש רק ללימודי מוזיקה, אלא יהיה מקום מפלט לילדים שקשה להם. מקום לברוח אליו, לנגן, ובמיוחד כזה שבו הם יוכלו 'לעשות רעש', להתחרע על מערכת תופים ולהוציא את העצבים", היא מסבירה.
"המבנה העגול הזה מחבק ועוטף, והלוואי שרוחו של קשת שלי תשרה פה, תביא יצירה ואהבה, ותעניק לתלמידים בית בתוך בית הספר".
חדר המוזיקה מבפנים. "חלק מהליך של ריפוי שייגע בכל מי שיהיה כאן"
(צילום: באדיבות ארגון "לזכור לנצח")
את השיחה הראשונה עם נטליה, בתחילת השנה, לימור גרמן, מנהלת בית הספר, זוכרת מילה במילה. "פתחת את השיחה במשפט, 'אני אימא של קשת'", פנתה אליה בטקס. "כשהתפניתי וחזרתי אלייך, לקח לי כמה שניות לעכל את מה ששמעתי. זה היה מאוד מרגש לשמוע על קשת ועל נסיבות הירצחו.
"הבחירה להקים את חדר המוזיקה בבית הספר שלנו ריגשה אותנו מאוד", היא מוסיפה, "ובאותה שיחה אמרתי לך שזה כבוד גדול עבורנו".
הילדים שינגנו כאן לא צריכים שיסבירו להם מה קרה בצומת. הם גדלים בשער הנגב, ו-7 באוקטובר עבר גם דרך הבתים והמשפחות שלהם.
"מרגישה זכות להיות במקום הזה", אמרה בטקס איילת גולומב פלנר, מנהלת אגף החינוך במועצה. "החדר המיוחד הזה הוא חלק ממשהו שהוא גם הנצחה וגם תקומה. היכולת להיות כאן עבור הילדים שחיים כאן, ושעברו את מה שעברו, היא חלק מהליך של ריפוי שייגע בכל מי שיהיה כאן".
נטליה (שנייה מימין) בטקס חניכת חדר המוזיקה. "להביא אור, צלילים ותקווה למקום שבו הלב נשבר"
(צילום: באדיבות ארגון "לזכור לנצח")
הריפוי הזה הוא בדיוק מה שמחפשים בארגון "לזכור לנצח", וחדר המוזיקה בשער הנגב רחוק מלהיות הראשון שהם מקימים. "מפרוץ המלחמה הובלנו והקמנו מעל 150 הנצחות פועלות וחיות בכל רחבי הארץ, מחדרי מוזיקה וחללי למידה - ועד גינות קהילתיות", אומר מנכ"ל הארגון גרשי קורניצר.
"התפיסה שלנו היא שהנצחה לא צריכה להסתכם בלוח זיכרון דומם, אלא ביצירת חיים, המשכיות ועשייה שמבטאות את רוחו ודרכו של הנופל", הוא מוסיף. "חדר המוזיקה לזכרו של קשת ז"ל בבית ספר 'קשת', הוא בדיוק התגלמות התפיסה הזאת - להביא אור, צלילים ותקווה למקום שבו הלב נשבר".
