"יש שורדת נובה שלא הצליחה לצאת מהבית בכלל. היא הגיעה לטיפול בחווה, ואחרי שהוא הסתיים, המשיכה להגיע אלינו כמתנדבת - זה שינוי מדהים". כך מספרת ד"ר שירי רז, מטפלת מומחית למצבי טראומה ומשבר ומנהלת מרכז הילי לטיפול בטראומה ואובדן. המרכז הייחודי נמצא בתוך חוות קרן אור, חוות הצלה ושיקום לבעלי חיים, שנותן מענה לשורדי אירועי 7 באוקטובר ובני משפחותיהם באמצעות טיפול בבעלי חיים.
"זו בחורה צעירה שהייתה בדרך לנובה, והתחבאה הרבה זמן", מספרת ד"ר רז על אותה מטופלת. "היא לא הצליחה אפילו לקום מהמיטה. לאט לאט היא התחילה להגיע לחווה והתחברה לאחד החתולים. היא אמרה לנו - 'אני באה בשביל החתול הזה'. זה שהיום היא ממשיכה להתנדב כאן, יומיים בשבוע, זה ניצחון אדיר. מבחינתה, החתול צריך אותה. כשהיא מגיעה הוא יושב עליה ומגרגר, והיא יודעת כמה זה משמעותי לו"
הסיפור של שורדת הנובה הוא אחד מני רבים במרכז הילי, שמעניק טיפול רגשי בנוכחות בעלי חיים בגישת השיקום ההדדי. מה שמייחד את המרכז הוא המפגש בין שורדי טראומה עם בעלי חיים שבעצמם סבלו מטראומה. ד"ר רז מסבירה כי במקרים רבים המפגש הזה פותח דלת לריפוי: "בעלי חיים שאנחנו מצילים עברו התעללות, נטישה, הזנחה או ניצלו מתעשיות הבשר והחלב, לעתים בשל נכות. יש בעלי חיים שהגיעו אלינו אחרי 7 באוקטובר, כמו עגל שבעל הרפת שלו נרצח. חלקם מגיעים במצב קשה, והמפגש איתם עלול להיות לא פשוט".
בימים אלו חוות קרן אור מגייסת כספים כדי להמשיך בפעילותה. לתרומה
ד"ר רז הוסיפה: "לצד זאת, זה מאפשר שיח אחר. למשל, כשמטופל פוגש סוס שחסרה לו עין ואוזן. הדרך שבה הוא מתייחס לסוס, משער מה עבר עליו, נותנת לנו הצצה להתמודדות שלו. ההשלכות נותנות לנו המון מידע ויכולת לעזור כי דרכן אנחנו מבינים את עולמו הפנימילפעמים קשה להגיד מה אני מרגיש, אבל קל להשליך את זה על הסוס. לעזור לבעל חיים שמפחד להתקרב לבני אדם, ואז קורית התקרבות - זו חוויה שאין באף טיפול אחר".
המרכז פועל באמצעות צוות רחב הכולל פסיכולוגיות, עו"סיות, מטפלות באמנויות, פסיכותרפיסטים ומטפלות בנוכחות בעלי חיים. בחווה מעל 300 בעלי חיים: סוסים, חמורים, עיזים, כבשים, כלבים, חתולים, תוכים, ארנבונים, שרקנים, פרות וחזירים. "יש כ-400 שורדים מהמסיבות שהם הורים לילדים קטנים", מסבירה ד"ר רז. "הם מקבלים אצלנו טיפול מערכתי. ההורים מקבלים הדרכת הורים, הרבה פעמים גם טיפול זוגי. אנחנו נותנים להם מעטפת טיפולית וגם מעטפת של אהבה. לפגוש בחווה אנשים שמקדישים את חייהם כדי לעזור לחסרי ישע זו כבר חוויה מרפאת".
"הבנות שלי ראו אותי במצבים קשים"
"המרחב והטיפול הזה הצילו לי את החיים ואת המשפחה", משתף עמית מוסאי, מורה דרך וניצול נובה, ש-3 בנותיו מטופלות במרכז הילי. "ניצולי הנובה חיים את 7 באוקטובר, מתמודדים עם הטראומה ומבינים איך לשרוד בכל יום מחדש. זה שאני מטופל לא אומר שאני בריא. הבנות שלי ראו אותי במצבים מאוד קשים. הבנתי שאני צריך למצוא להן טיפול, אבל הטיפולים שמצאתי לא התאימו. מרכז הילי התאים כמו כפפה ליד. כשהבנות שלי מגיעות הביתה אחרי טיפול הן חוזרות להיות מי שהיו לפני, ואפילו עם יותר חוסן. השם 'קרן אור' מאוד מתאים. כי זה בדיוק מה שהמקום הזה היה עבורנו".
מוסאי מספר כי החיים שלו לפני המלחמה היו טובים. "עסקתי במקצוע שהוא חלום חיי ומאוד נהניתי. גידלתי את הבנות בנחת. החברים הכי טובים שלי, אדיר ושירז טמם, גרו דקה ממני, והבנות שלהן היו החברות הכי טובות של הבנות שלי". ב-7 באוקטובר מוסאי יצא למסיבה עם חבריו, ועולמו נחרב.
"מצאתי את עצמי נס על חיי, ומאבד קשר עם חברים שלי שהיו נעדרים. מאוחר יותר למדנו שאיבדנו את אדיר ושירז, שהיו בדרך למסיבה ונרצחו במיגונית בכניסה לקיבוץ מפלסים, כשניסו לתפוס מחסה ממתקפת הטילים. עוד חברה משותפת, סלין רחל בן דוד נגר נרצחה איתם. באותה מיגונית נרצח עוד אדם שלא הכרתי, שלומי דוידוביץ'. שרד אדם אחד, רז פרי, והוא סיפר לנו על הרגעים האחרונים שלהם".
מוסאי הצליח להינצל. הוא סיפר כי הגיע לביתו עם שלושה חברים נוספים, ואדם זר נוסף שהצילו. אבל השפעות המלחמה המתמשכת הורגשו במשפחתו. "הטראומה החמירה ככל שהמלחמה התקדמה", הוא משתף. "בחזית מול איראן נפל טיל בשכונה, הרס את בית הספר של הבנות שלי ובניינים שכנים שלנו. בעקבות זאת, חברים של הבנות שלי התפזרו לכל עבר".
הוא הגיע לטיפול בחוות קרן אור בעקבות פרסום של ד"ר רז בקבוצת וואטסאפ: "בחווה נמצא טיפול לשלוש הבנות שלי במקביל. זה היה אחרי תקופה ארוכה שבה ניסיתי למצוא טיפול מתאים לבתי, שסבלה מחרדה קשה. היום, אחרי תקופה של טיפול, אני לא רואה אצלה בכלל את התופעות האלה".
"הבת שלי אוהבת במיוחד את נויזי, פרה שהאף שלה מרוטש", הוא מספר. "הן נפגשות שם עם כל בעלי החיים - הארנבונים והחתולים, הכלבים והחמורים. השיפור שלהן גורם לי להרגיש שיש תקווה. אני חושב שמגיע לבנות שלי עזרה, בגלל כל מה שהן סבלו ועדיין סובלות, וכל האובדן הזה בגיל כל כך צעיר. בלי המקום הזה הייתי אובד עצות, והייתי עלול לחוות אובדן מסוג אחר - לאבד את עצמי, כי ההתמודדות הייתה בלתי אפשרית".
"ארנבון לא זוכר שאת שורדת נובה"
קרן אור סולומון, מייסדת ומנכ"לית החווה הקימה את המרכז הטיפולי כדרך להנציח את אחותה הקטנה, הילי, שאהבה בעלי חיים, את הטבע ואת החווה, שירתה ביחידת עוקץ ונרצחה במסיבת הנובה. בין היתר, המרכז מפעיל גם קבוצות טיפול במעגלים רחבים של שכול, כמו בני דודים שכולים או בני זוג של אחים שכולים. החווה פועלת עם מגוון שותפים שמסייעים במימון טיפולי המרכז, בהם מפעל הפיס, מיזם יובלים וקרן תובענות של הביטוח הלאומי, משרד הרווחה ומשרד המשפטים, הקרן לנפגעי טרור של הסוכנות היהודית והג'וינט.
ד"ר רז מסבירה על המשמעות של הגישה ההדדית בטיפול: "אנחנו מתייחסים לבעל החיים כסובייקט שווה זכויות בתוך המפגש הטיפולי. אנחנו לא רוכבים על הסוסים, לא מרימים ארנבות".
לא לכולם יש קשר חזק לעולם בעלי החיים. האם הטיפול מתאים לכולם?|
"כולנו נולדים עם זיקה לבעלי חיים, וזוכרים בעל חיים שהיה משמעותי לנו, בין אם אצלנו בבית או בבית של סבא וסבתא. אנחנו שוכחים את הכוח המרפא שיש בחיבור הזה. טיפול בנוכחות בעלי חיים מביא הזדמנות משמעותית לקשר אותנטי בלי שיפוטיות. ארנבון לא זוכר שאת שורדת נובה. שורדי נובה רוויים טיפולים מילוליים, והם לא רוצים לדבר, הם רוצים לחוות משהו שיעזור להם להרגיש בטוחים יותר, שזאת המטרה שלנו. הכאב הכי גדול בטראומה ובהתמודדות עם פוסט טראומה הוא החוויה של הבדידות. שלא מבינים אותי, אני מנותק מהחברה, הרבה פעמים הם דרוכים וקשה מאוד לייצר קשר. זה משהו שאנחנו מצליחים לתת להם בחווה - את התחושה שהם לא לבד. גם בגלל בעלי החיים, וגם כי את החווה מחזיקים 250 מתנדבים שרוצים להיות שם. יש בזה משהו מאוד עוטף, תחושה של שייכות, קשה להיות בודד שם".
איך העובדה שבעלי החיים עצמם שורדי טראומה משפיעה על המטופלים?
"זה מפגש משחרר עבורם, שבו הם מרגישים מובנים. למשל, ניצול נובה שפגש חמור שיש לו סיפור לא פשוט, ורק שלוש רגליים אמר על החמור: 'רק הוא יכול לדעת איך זה מרגיש'. הוא חזר על זה כמה פעמים. הרעיון הוא שהמפגש הטיפולי מסייע גם לבעל החיים, למשל אם אני נמצאת עם חתולים שננטשו וכמהים למגע ואהבה, ומייצרת משחקי העשרה עבורם. זה בעצם הטיפול היחיד שנותן למטופל לחוות את עצמו גם כמטפל".
איך ילדים מגיבים לטיפול לעומת מבוגרים?
"זה טיפול קסום לילדים, כי יש להם חיבור בלתי אמצעי עם בעלי חיים. הם מתמסרים, מאוד רוצים לגעת, אין להם בעיה עם הלכלוך והריחות. יש לא מעט משפחות שבהן לילדים היו הרבה קשיים בטיפולים אחרים. בחווה הם פורחים".
את מרגישה שיש שינוי בתחום הטיפול בטראומה בישראל?
"הרבה תוכניות נולדו אחרי ה-7 באוקטובר כדי לתת מענה למשהו שלא היה כמותו - זה האירוע הכי מזעזע בתולדות המדינה. הרבה משפחות של הנובה, גם משפחות שכולות וגם משפחות של שורדים, אומרות שזה לא פיגוע טרור אלא טבח. אירוע של שעות במהלכו אנשים שמעו את היקרים להם נרצחים בטלפון, או עברו איתם את כל הסיוט הזה מרחוק. כל עוד היו חטופים חיים לא הייתה אפשרות להסתכל לאחור ולא יכולנו לקרוא לזה פוסט טראומה. וגם הטראומה משותפת, כי כולנו היינו ב-7 באוקטובר, וכולנו שנתיים תחת טילים ובסיטואציה של חטופים חיים בשבי. גם אנשי הטיפול. זה גם משהו שאנחנו לא מכירים בעבודה עם טראומה. הדבר הכי דומה לזה בסדר גודל זה אסון התאומים. כתוצאה, נולדו הרבה מרחבי מרפא - אין כבר את העניין הזה שטיפול צריך להיות בחדר סגור. אנחנו מבינים שיש פה צורך שאנשים ירגישו לא לבד. להפך, כמה שיותר לחבק אותם, לתת להם מרחב וטבע".
בימים אלו חוות קרן אור מגייסת כספים כדי להמשיך בפעילותה. לתרומה
