ב-8 באוקטובר 2023 היו יוצרי הקולנוע זהר שחר וג'מאל ח'לאילה בדרך לחדר העריכה, כשקיבלו במכונית שיחת טלפון קשה: יניב סרודי, מנהל ההפקה של סרטם "בלה", שאת צילומיו סיימו זה עתה, נרצח במסיבת הנובה. הוא הספיק להציל שמונה אנשים, בהם חברתו סיון כהן, שעבדה גם היא על הסט.
באותו היום, בשכונת רמת אביב, קיבל הסטנדאפיסט הערבי מוהנד אבו-לאפאח שיחה מודאגת מאמו שבכפר קרע. עד 7 באוקטובר היה לו ולאריק זילברמן, המורה שלו לסטנדאפ שהפך לשותף ליצירה, מופע על דו קיום ששמו "משפחה לא בוחרים". ואז הכול נשבר.
"עזבתי את תל אביב לתמיד", משחזר מוהנד, "כי אמא שלי פחדה שמישהו יחליט להוציא את העצבים שלו על הבחור הראשון שייראה לו ערבי".
יניב סרודי ז"ל. הספיק להציל שמונה אנשים עד שנרצח
"אי-אפשר להחביא שני מיליון אזרחים"
לפני חמישה חודשים יצא הבמאי אורי ברבש למסע, שתכליתו לדבר על דו קיום. שותפות גורל שבה מיטשטשים הצדדים והפחדים, ובסוף הדרך יש רק בני אדם.
ג'מאל וזהר, ואריק ומוהנד, הם רק שניים מתוך 12 זוגות, גיבורי "שותפות גורל", סדרת הרשת החדשה של האחים ברבש (ניתן לצפייה בכל הפלטפורמות הדיגיטליות - פייסבוק, אינסטגרם, יוטיוב ועוד), העוסקת בדו קיום הנפיץ בין יהודים לערבים.
ברבש. "אם אתה רוצה לחיות במדינה גזענית ולהתעלם מהערבים, יש לך בעיה"
(צילום: תמה ברבש)
ברבש, שכבר ראה דבר אחד או שניים בענייני דו קיום, אומר שהופתע מהיקף התופעה, שאינה משתקפת כראוי בתודעה הציבורית. "בתחום האמנותי, בקולנוע, בתיאטרון, יש הרבה מזה", הוא אומר, "אבל לא ציפיתי שזה יקרה בכל כך הרבה תחומים. זה איפשר לנו בחירה. לא הלכנו על המובן מאליו, למשל כדורגל, שם יש הרבה שחקנים ערבים.
"אם כבר ספורט, הלכנו על היאבקות חופשית", הוא מוסיף, "היו כאלה שלא הסכימו להצטלם, בגלל שחששו להיחשף. אנשים חיים בפחד מהטרור. ההסתה נגד ערביי ישראל פוגעת בהם וגם ביהודים".
בפרקים, שאורכם דקות ספורות, מופיעים בין היתר חתן פרס ישראל וזוכה פרס נובל בכימיה פרופ' אהרון צ'חנובר, לצד שותפו למחקר פרופ' אשרף בריק, חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים.
"העיקרון שהדריך אותנו", מספר ברבש, "היה למצוא אנשים שהם בזוגיות לא רומנטית - מחקר מדעי, יצירה, עבודה עסקית, חברות, או נכונות להקריב חיים אחד בשביל השני. בני (אחיו, ושותפו ליצירה - א"א) אפילו התעקש שאלו יהיו זוגות ששיתוף הפעולה ביניהם הוא שוויוני.
"כולם צולמו באולפן ולא בסביבה הטבעית שלהם. כלומר, אין פה אשליה של מציאות", הוא מדגיש. "זה ניסיון לספר סיפור אנושי-חברתי-ערכי, ולא פוליטי, על שיתוף פעולה מעורר השראה בין יהודים לערבים כאן ועכשיו".
אורי ברבש: "אי אפשר להחביא למעלה משני מיליון אזרחים. תראי את הסדרה, ותביני כמה הם נטועים בלב ליבה של העשייה הישראלית בכל תחום. הערבים הם חלק בלתי נפרד מההצלחה שלנו"
בחודש הבא יחגוג ברבש, מדור הנפילים של הקולנוע הישראלי, יום הולדת 80. כבר שנים שסרטיו, המפורסם שבהם הוא "מאחורי הסורגים", שיצא ב-1984, עוסקים בסכסוך ובניסיון למצוא פתרון וחיבור.
"'שותפות גורל'", הוא מתרגש כעת מהבייבי החדש, "זה 'מאחורי הסורגים 2026'. אלא ששם מדובר באסירים יהודים וערבים נגד הנהלת הכלא, ופה אין נגד. יש רק בעד. זה ניסיון לשתף את כל מי שרוצה לחיות במקום הזה, באפשרות לחיות יחד מתוך הכרה שגורלנו משותף, וכולל למעלה משני מיליון ערבים. הם חיים איתנו, יוצרים איתנו, משחקים איתנו על הבמה ועל המסך".
ותראה מה קרה בבחירות. המפלגות הערביות קיבלו 19 מנדטים ועדיין לא רוצים אותם
"הניסיון להדיר את האזרחים הערבים או להסית נגדם ולהפוך אותם לאויבי המקום, הוא מזעזע. אי-אפשר להחביא למעלה משני מיליון אזרחים. תראי את הסדרה, ותביני כמה הם נטועים בלב ליבה של העשייה הישראלית בכל תחום. הערבים הם חלק בלתי נפרד מההצלחה שלנו".
"יש רגעים בהיסטוריה שאתה צריך לקבל החלטה לטובת כל מי שחי פה". גדי אייזנקוט
(צילום: אלכס קולומויסקי)
ברבש חושף כי אחרי הבחירות, ובזמן המשא ומתן, אפילו פנה לאנשיו של איזנקוט כדי לשכנע אותם להתחבר למפלגות הערביות.
"צריך להבין", הוא אומר, "שיש רגעים בהיסטוריה שאתה צריך לקבל החלטה לטובת כל מי שחי פה. אז רחשי ליבו של העם, עם כל הכבוד, לא יכולים להכריע את זה. ואני גם לא חושב שאלו רחשי ליבו של העם, כי העם אמר דבר אחר.
"אם אתה רוצה לחיות במדינה גזענית ולהתעלם מהערבים, יש לך בעיה. אני מבין את הפחד והרצון לנקמה, אבל למנהיג אסור לפעול מתוך פחד ונקמה. זה מה שקרה לביבי; פחד לאבד שלטון ונקמה בפלסטינים של עזה, ותראי לאן הגענו".
"לא יחסים של לבנה, זעתר וחומוס"
לפני 11 שנה חיפשה יוצרת הקולנוע זהר שחר פרטנר לעבוד איתו. חבר משותף הכיר בינה לבין ג'מאל ח'לאילה, ובין השניים צמח קשר מקצועי שהניב שלושה סרטים.
"אני חיפשתי שותף פלסטיני", אומרת זהר, "והוא חיפש שותפה ישראליתֿ יהודייה. והחיבור בינינו עבד, כי כל אחד מאיתנו הגיע עם התובנה שאנחנו צריכים את המבט הנוסף בשביל להבין מה קורה פה".
"אלה לא יחסים של לבנה וזעתר וחומוס", מדגיש ג'מאל. "אנחנו מתמקדים בעומק, במצוקות ובשמחות של החיים, ומחפשים איך לספר סיפור שהגיבורים שלו הם קודם כל אנשים טובים. חשוב לנו לעשות סרטים אנושיים, על דמויות שהאנושיות מובילה אותן".
ג'מאל ח'לאילה: "אני יכול להגיד דבר ממש פשוט. אתם דוגלים בדמוקרטיה? בבקשה, יש דמוקרטיה. או שזה רק על הנייר ו'יאללה, בוא נעיף את זה?’. לחיות יחד זה להכיר אחד את השני, את הסיפור של כל אחד, להתקרב ולהיות חברים"
זהר מתגוררת ביישוב קציר שבוואדי ערה, אם לארבעה שלמדו בבית הספר האזורי הדו לשוני, ויצאו ממנו מצוידים בשפה הערבית. "ככה התחלתי ללמוד ערבית, ומשם לפתח מערכות יחסים יותר עמוקות ומורכבות עם חברות וחברים, וללמוד שהם פלסטינים אזרחי מדינת ישראל, ולהתקרב ולהבין שיש פה סיפור שאני מאוד רוצה לשמוע ומאוד רוצה לספר".
כשאת מסתובבת ביישובים ערביים עם ג'מאל את מרגישה בטוחה יותר?
"אני מסתובבת בכל מקום שבו אני מרגישה רצויה, ושאנשים מעוניינים לדבר איתי. שמחתי להכיר בזכותו ודרכו את עכו, יפו, שפרעם, כָּאבּוּל וכפר קאסם. אני לא מתחבאת מאחוריו, אלא באה עם הכוונות הטובות שלי ובתקווה למפגש אמיתי בין לבבות. אני באמת מאמינה בזה וחיה ככה".
ג'מאל, המגדיר את עצמו כ"פלסטיני עם תעודת זהות ישראלית", נולד בעכו, ולדבריו העביר את כל חייו בחברת יהודים. "בגן גדלתי לצד יהודים, אחר כך התחנכתי בבית ספר נוצרי מכיתה א' עד יב', ואחר כך למדתי בטכניון. באופן כללי, הרבה יותר מדהים לחיות בסביבה רב-תרבותית מאשר בתוך תרבות אחת".
למה אתה מגדיר את עצמך פלסטיני ולא ישראלי?
"כי אני בן לאבא קומוניסט שנולד לפני 1948, אז הוא פלסטיני. איך אני יכול לשנות את הדם שלי לישראלי?".
זהר, את אוהבת את ההגדרה שלו?
"מאוד. אבל זה בכלל לא שלי לאהוב או לא לאהוב את איך שאדם מגדיר את הזהות שלו".
אולי יש משהו קצת מתריס בערבי-ישראלי שמגדיר את עצמו כפלסטיני ומדבר בסרט בערבית, לבחירתו?
זהר: "ג'מאל מדבר בערבית מילים של אהבה, מילים של שותפות ושל זהות עמוקה ומורכבת שרוצה לחיות פה טוב. הלוואי שעוד אנשים ידברו ערבית ועברית ביחד".
זהר וג'מאל על סט הצילומים. "יש מספיק אנשים אמיצים משני הצדדים"
(צילום: ורד אדיר)
אחד הרגעים החזקים בסרט שלהם, שאורכו כאמור מספר דקות, מתרחש כשג'מאל מתחיל לדבר על 7 באוקטובר ובוכה, הן על האובדן של יניב סרודי, והן על האובדן של משפחות בעזה בשל המתקפה הישראלית המסיבית שנפתחה אחריו.
אתה מוצא את עצמך כפלסטיני צריך להסביר לישראלים את הצד השני?
"זה מאוד קשה. כאילו כל הזמן דורשים מאיתנו לבחור צד. ואני אומר: אני לא רוצה לבחור צד, אני בוחר להיות בן אדם. אני מנסה ליצור משהו אחר, ולא להיסחף לפוליטיקה ולכל הדברים האלה שאנשים מדברים, ולכל הרעש שנמצא במדינה הזאת".
ההחלטה להצטלם ל"שותפות גורל" הגיעה אליהם בזמן. "קיבלנו רגע להסתכל על עצמנו מבחוץ", מסביר ג׳מאל. "אנחנו מאמינים שאם אנשים מתנהגים וחושבים כמונו, אז יש מקום לעשות שינוי.
"אנחנו . ולתת לאנשים השראה", הוא אומר. "הנה, זהר ואני, כבר מ-2015 ואחרי כל מה שקרה במדינה, אנחנו ביחד ולא הרמנו ידיים".
אתם משלמים מחירים על החברות ביניכם?
זהר: "הרבה יותר קל לחברה הפלסטינית לקבל חברות קרובה ושותפות יצירתית ורעיונית, מאשר לצד היהודי. המון אנשים ניתקו איתי יחסים, אפילו הרבה לפני 7 באוקטובר, כי אני לא נוטה להסתיר את מה שאני חושבת, ואת מה שאני מאמינה בו.
"בנוסף, אנחנו חיים במדינה שעם השנים היכולת להכיל עמדה שהיא לא עמדת הרוב, הולכת ומצטמצמת. יש בזה כאב מאוד גדול וגם עוצמה ויכולת לבחור עם מי אני מנהלת מערכת, ועם מי לא. וזה מחיר שאני מוכנה לשלם".
"יכולים לטפס רק ביחד". חברי הסיעות הערביות
מה הייתם אומרים למנהיגים שמתלבטים אם אפשר להקים ממשלה שנשענת על הקול הערבי?
ג'מאל: "אני יכול להגיד דבר ממש פשוט. אתם דוגלים בדמוקרטיה? בבקשה, יש דמוקרטיה. או שזה רק על הנייר, ו'יאללה, בוא נעיף את זה'?.
"לחיות יחד זה להכיר אחד את השני, את הסיפור של כל אחד, להתקרב ולהיות חברים. ואז השותפות תעבוד. זה יכול לקרות, כמו שזהר ואני בוחרים להמשיך יחד".
זהר: "אנחנו באחת התקופות הקשות בהיסטוריה של שני העמים, אבל זו גם ההזדמנות הגדולה ביותר לשינוי, וליציאה מהמצב האומלל שאנחנו חיים בו. החברה היהודית מפוררת ומלאה זעם, האשמות, פחדים ושנאה. גם החברה הפלסטינית מפוררת, עם פשיעה ואלימות בלתי נשלטות. ועל זה תוסיפי את הסכסוך, ואת המצב הנורא של הפלסטינים בגדה ובעזה.
"זה מדרון חלקלק, ואנחנו כל הזמן מידרדרים בו, יותר ויותר נמוך. כמו בסרט, הגיבור מגיע לקרקעית התהום וצריך להתחיל לטפס. אני מאמינה שאנחנו יכולים לטפס רק ביחד, וחייבים להציל אחד את השני. אני גם חושבת שיש עם מי לדבר. הגיעה העת להכיר בכך שכולנו אזרחי המדינה, ואנחנו חייבים לתקן ולשקם אותה".
זהר שחר: "הרבה יותר קל לחברה הפלסטינית לקבל חברות קרובה ושותפות יצירתית ורעיונית, מאשר לצד היהודי. המון אנשים ניתקו איתי יחסים, אפילו הרבה לפני 7 באוקטובר, כי אני לא נוטה להסתיר את מה שאני חושבת ואת מה שאני מאמינה בו"
ומה את עונה למי ששואל: "מה, הם יישבו בוועדת חוץ וביטחון?"
"כשערבי יושב בוועדת חוץ וביטחון, זה החוץ שלו והביטחון שלו, בדיוק כמו שזה החוץ שלי והביטחון שלי. אני לא מדינאית גדולה, אבל הדעה שלי היא שהמנהיגים צריכים לגשת למשא ומתן בידיים פתוחות ובלב פתוח, ולחפש דרך לשבת ביחד.
"אני לא חיה באשליות, וערה למורכבויות מסביב. לכן אני אומרת, צעד צעד. פשוט תפתחו את הראש, תפתחו את הלב, שבו ביחד. תתחילו לדבר, להכיר, ולמצוא את הדרך לבנות פה מציאות אחרת. ויש מספיק אנשים אמיצים משני הצדדים שיכולים לעשות את זה".
"לא הייתי מנסה את ההומור שלנו בכפר קרע"
לפני שש שנים הגיע לבית הספר של אריק זילברמן למקצועות הסטנדאפ צעיר ערבי בן 21 מכפר קרע שבוואדי ערה.
אריק, שכבר טיפח כמה סטנדאפיסטים ערבים, זיהה את הכישרון של הצעיר, מוהנד, ובשלב מסוים אף הציע לו לצאת במופע משותף שבו ידברו שניהם על הבדלי המנטליות במציאות הבלתי אפשרית בה הם חיים. למופע קראו "משפחה לא בוחרים".
אריק (מאחור) ומוהנד. "מפרקים את הסטיגמות מול הקהל"
(צילום: שירן ולק)
"בעיניי", אומר אריק, "מוהנד יכול להביא סיפור שמעט מאוד אנשים מספרים. אין סטנדאפיסטים ערבים שמופיעים ליהודים, ופותחים את הסטיגמות ומפרקים אותן מול העיניים של הקהל".
באותם ימים מוהנד למד באוניברסיטת תל אביב וגר ברמת אביב. "היו כמה אנשים בבניין שלא הבינו מה אני עושה שם, 'מה, הגנן כאילו גר פה?'", הוא צוחק.
ההמשך, למרבה הצער, היה פחות מצחיק - והמופע, שעלה חודשים ספורים לפני אוקטובר 23', נגנז.
אריק שקע "לתוך חודשים של התנדבות שבהם בעיקר הלכתי לשמח מפונים וחיילים, ועכשיו להתחיל לבוא ולדבר על תוכן של דו קיום ערבי-יהודי, כשהיתה כל כך הרבה שנאה באוויר, הרגיש לנו לא נכון".
מוהנד חזר בינתיים לעבודות הבטוחות שלו, מורה לפסיכומטרי ומתורגמן לערבית מטעם המשטרה, ולסטנדאפ שב רק לפני חצי שנה. "אני יכול לשבת בחקירה של שוהה בלתי חוקי, של חשוד באלימות במשפחה ואפילו של חשוד במעורבות ברצח", הוא אומר, "ובערב לעשות סטנדאפ".
"החלום שלי", אומר אריק, "הוא לעשות מופע שאפשר יהיה להביא אליו יהודים וערבים, שייהנו לצחוק אחד על השני, על הסטיגמות שלהם ועל שלנו. להציב מראה ודרכה להראות שכולנו בני אדם"
למה הסכמתם להתראיין לסדרה?
אריק: "ברמה האישית, אם ברבש פונה אליך - דבר ראשון אתה מחזיר טלפון. ואז קודם כל תגיד 'כן', ואחרי זה תראה מה יקרה. מעבר לזה, חשוב לי שמוהנד יחזור לבמות ויכירו אותו. אני חושב שהוא באמת יכול להיות פה קול נדיר, חכם ושפוי שמייצג את הצד השני בכבוד".
אתם מרגישים שיש לקהל היהודי קשב לראות היום סטנדאפיסט ערבי?
מוהנד: "אני מאמין שכן. כל עוד הסטנדאפיסט עצמו מצחיק, הקהל אוהב אותו. והרבה יותר קשה לפחד ממישהו אחרי שצחקת איתו.
"אני זוכר חיילים ששירתו בעזה, עם פוסט טראומה וגם עם שנאה, לא רק לערבים מעזה אלא גם לערבים פה בישראל. כשהם באו להופעות שלי, הם צחקו הכי הרבה. אחרי ההופעה הם ישבו איתי ודיברנו, והצלחתי לגרום להם להרגיש בנוח איתי, ולהבין שהזוועות שהם ראו במלחמה לא אומרות בהכרח שכולנו כאלה".
אריק: "רובנו לא מכירים את הצד הזה. אנחנו מקבלים כל הזמן מידע דרך צד שלישי, ומגבשים את הדעה שלנו על ערבים לפי מה שאחרים אומרים".
הסתכלתי בלוח ההופעות שלכם, וראיתי שאתם לא פותחים קופה ביישובים ערביים. למה?
אריק: "לא הייתי מנסה את ההומור שלנו בכפר קרע. זה טריגר גדול מדי בשבילם לשמוע את מוהנד. הוא לא התמונה הערבית הקלאסית הזאת שאת מציירת לעצמך בראש. הוא איש העולם הגדול, בחור שעשה תואר בארצות הברית, דובר שפות, יודע אנגלית יותר טוב ממני וממך. בחור משכיל שבא ללמוד באוניברסיטה, מסתובב עם חבר'ה יהודים, שותה אלכוהול וחילוני.
"זה לא מתקבל טוב כרגע במגזר הערבי, וגם זו בעיה: יש נושאים שהם קו אדום, ולאט לאט זה מחלחל גם אלינו, הסטנדאפיסטים הישראלים. כולם נזהרים בכל מילה שהם מוציאים מהפה".
"פעם רציתי לעשות מופע בירושלים", משחזר מוהנד, "ובשביל הקידום צילמתי קטע קטן מההופעה, ואחת הבדיחות היתה על זה שאני מוסלמי חילוני, והסברתי שזה אומר שאני שותה אלכוהול, אבל עם הגב למכה. הסרטון עצמו הגיע למאה אלף צפיות, ובסוף הייתי צריך להוריד את הבדיחה, בגלל כל ההודעות ותגובות השנאה שקיבלתי. כתבו לי: 'מי אתה שתדבר ככה על האיסלאם', אפילו קיבלתי איומים על הדבר הזה".
אתה מרגיש שיהודים מצפים ממך להיות דובר המגזר?
"אני תמיד מבקש שישפטו אותי לפי המעשים שלי. אני אחראי למה שאני אומר ועושה, ולא צריך להוכיח מי אני, בשם ציבור שלם. ההיכרות האמיתית מתחילה כשמפסיקים לראות באדם נציג של המגזר, ומתחילים לראות אותו כאדם.
"חייתי בחו"ל, ושם אף אחד לא ביקש ממני להסביר את כל הערבים. רק בארץ אני מוצא את עצמי מנסה להסביר לאנשים שבסופו של דבר אני אינדיבידואל".
אריק ומוהנד. "זה שאני שומע את אריק, לא אומר שהכאב שלו מבטל את שלי"
(צילום: שירן ולק)
אתם גם חברים מחוץ לשעות העבודה?
אריק: "יותר טוב שתשאלי אם אנחנו חברים. והתשובה היא שכן, אנחנו חברים. האם אנחנו עושים משהו חוץ מלשבת ולכתוב פאנצ'ים, או לנסות להצחיק אחד את השני? לא. זו המהות של חברויות סטנדאפ. אבל ככה זה גם עם אחרים, כמו עם רועי לוי שאני מכיר שנים".
מה אפשר לעשות לטובת דו קיום?
מוהנד: "אין לזה פתרון קסם. המדינה יכולה לקדם דו קיום, אבל זה צריך לקרות דרך החלטות: להשקיע בחינוך ובתשתיות בערים ובכפרים הערביים, להבטיח הזדמנויות שוות ולדאוג לביטחון האישי של כל אזרח. אמון נבנה כשאנשים מרגישים שהמדינה רואה אותם ונותנת להם יחס הוגן.
"צריך גם ליצור מפגשים אמיתיים בין ילדים יהודים וערבים, כבר מגיל צעיר. וצריך לדעת להקשיב לכאב של האחר בלי להרגיש שזה מבטל את הכאב שלך. זה שאני שומע את אריק, לא אומר שהכאב שלו מבטל את שלי. אנחנו לא חייבים להסכים על הכול כדי לכבד אחד את השני, או כדי לבנות כאן חיים משותפים".
"החלום שלי", אומר אריק, "הוא לעשות מופע שאפשר יהיה להביא אליו יהודים וערבים, שייהנו לצחוק אחד על השני, על הסטיגמות שלהם ועל שלנו. להציב מראה ודרכה להראות שכולנו בני אדם. זאת היתה מטרת העל שאיתה יצאנו לדרך. ובאמצע קרה 7 באוקטובר, והמציאות טפחה על פנינו".
מוהנד אבו-לאפאח: "חייתי בחו"ל, ושם אף אחד לא ביקש ממני להסביר את כל הערבים. רק בארץ אני מוצא את עצמי מנסה להסביר לאנשים שבסופו של דבר אני אינדיבידואל"
מה המסר שלכם?
מוהנד: "אם אי פעם היו לכם מחשבות רעות על הצד השני, ערבים או יהודים, המסר שלי הוא שאפשר להיות ערבי מוסלמי שגאה בזהות שלו, וגם להרגיש שייך למקום הזה ולרצות שיהיה כאן טוב לכולנו.
"כשאני אומר משהו ביקורתי על המדינה, זה לא כי אני לא אוהב אותה. להפך: בגלל שאני אוהב אותה, אני רוצה שיהיה כאן יותר טוב. אני לא מתלונן על המדינה בתור ערבי, אני מתלונן בתור מישהו שמשלם פה מיסים. אני לא מבקש שיסכימו איתי על הכול, אני רק רוצה שיכירו את אריק ואותי לפני שהם מחליטים מי אנחנו.
"ואם מישהו יקרא את הכתבה ויראה את הסדרה, ובפעם הבאה שיפגוש ערבי יבוא עם קצת יותר סקרנות וקצת פחות חשד, מבחינתי העברתי את המסר".
