( צילום: ירון ברנר)
את שעותיה האחרונות של ד"ר מרסל פרייליך קפלון ז"ל (64) ב-7 באוקטובר, אפשר לשחזר דרך ההתכתבויות שלה עם בתה, מור סטריקובסקי. "הייתי בקשר איתה בשמונה בבוקר", משחזרת מור. "היא ענתה לי ואמרה שהם בממ"ד, מתים מפחד, ושיש מחבלים מחוץ לבית. היא לא יכולה הייתה לדבר יותר מדי.
"הסתמסתי איתה עד 10:30 בערך", מור ממשיכה לשחזר את אותו בוקר ארור. "אחרי זה נותק הקשר, ומאז - דממה".
7 צפייה בגלריה
ד"ר מרסל פרייליך קפלון ז"ל עם בן זוגה, דרור (דרורי) קפלון ז"ל
(צילום: באדיבות המשפחה)
ההתכתבות הקצרה הזו הייתה הקשר האחרון בין מור לאמה. במשך ימים ארוכים לא ידעה מה עלה בגורלה ובגורל בן זוגה של אמה, דרור (דרורי) קפלון ז"ל, תושבי קיבוץ בארי מזה 40 שנה.
"עד שאין ודאות - המוח מסרב לקלוט"
בימים של אי-ודאות מוחלטת, החלו להגיע אינדיקציות ראשונות למה שהתרחש. עבור בני משפחתם של מרסל ודרורי, כמו עבור משפחות רבות אחרות, התיעודים ברשתות החברתיות הפכו למקור מידע קריטי - אך גם אכזרי.
מה הממצאים הראשונים סיפרו לכם?
"קיבלנו סרטון שפורסם בטלגרם של עזה שבו רואים את המחבלים לוקחים את אימא, את בעלה ועוד שלוש שכנות מהקיבוץ, ומובילים אותם לעבר הגדר. בשלב הזה הסקנו שכנראה הם נחטפו. העברנו את הסרטון לצבא כדי שיבינו מה קורה".
מור ממשיכה ומתארת את התהליך הבלתי נתפס: "אחרי כמה ימים הצבא חזר אלינו ואמר שאימא נחטפה לעזה. שאלנו לפי איזו אינדיקציה, והתשובה שקיבלנו הייתה - איכון הנייד. לאחר כמה ימים קיבלנו את ההמשך של הסרטון, שבסופו רואים את כולם מוטלים על הרצפה עוד במתחם הקיבוץ, סמוך מאוד לגדר הגבול".
הטרגדיה הייתה קשה מכדי לעכל. "לא ממש הבנו מה אנחנו רואים. המוח האנושי כנראה לא מסוגל לתפוס שום דבר עד שאין אישור רשמי, עד שאין ודאות", היא משתפת בכאב. "אחרי שבוע וחצי הגיעה הודעה שיש זיהוי ודאי של הגופה של אימא".
7 צפייה בגלריה
ד"ר פרייליך קפלון יחד עם בן זוגה, דרור קפלון. בהתחלה נחשבו חטופים - ואז התברר כי נרצחו בשטח הקיבוץ
(צילום: באדיבות המשפחה)
רק אז התבררה המציאות הקשה במלואה - ד"ר פרייליך קפלון ובעלה דרורי, נרצחו בידי מחבלים ביום שבמהלכו נהרגו אלפי ישראלים במתקפת הטרור הרצחנית ביותר שידעה המדינה מאז הקמתה.
הבחירה בחיים
במקום לשקוע באבל, מור בחרה בדרך אחרת. היא מצאה את הכוח להפוך את הטרגדיה האישית למסע של השראה עבור אחרים - מסע שהוא גם הנצחה של האישה המיוחדת שהייתה אמה, וגם דרך לרפא את עצמה.
כחודש ימים לאחר האסון, היא הצליחה לייצר מהכאב משהו חדש - סדרת הרצאות המעבירה מסר על כוחות הנפש והבחירה להמשיך הלאה, למרות הכאב הבלתי נתפס.
בני משפחתה של ד"ר מרסל פרייליך קפלון ז"ל בקליפ לזכרה
(צילום והפקה: אולפני דניאל)
מה הוביל להחלטה הזו?
"זה לחלוטין קשור לאימא שלי. היא הייתה האדם הכי אופטימי שהכרתי בחיים. מבחינתה אפשר היה לנצח כל סיטואציה, שום דבר הוא לא דרמה, לכל דבר יש פתרון, וצריך תמיד להמשיך קדימה בראש מורם. זו הייתה היא, וזו בעצם הייתה המנטרה שעליה גדלנו".
אבל לא רק אופטימיות מובנית מובילה את מור בדרכה החדשה, אלא גם בחירה מודעת. "זה פשוט עניין של החלטה ושל הכרעה פנימית שלא מוותרים על החיים.
"עד עכשיו אימא עשתה מבחינתנו עבודה כל כך טובה ונתנה לנו עד הרגע הזה כלים, שלצערי יש כאלה שלא יקבלו בשלושה גלגולי חיים. אנחנו חייבים לה את זה. להתאבל עליה זה לא לרצות להיכנס ביחד איתה לקבר, אלא להכניס אותה אלינו".
מה המסר המרכזי שאת מנסה להעביר בהרצאות שלך?
"שהבחירה בחיים היא תוצר של החלטה. זה לא אומר שאין כאב ושאין עצב, זה אומר להיות גם וגם. החיים זה לא 'או-או' - זה לא או שאני עצוב או שאני שמח, או שאני מתבוסס באבל או שאני ממשיך קדימה. זה הכול ביחד.
"אפשר לכאוב ויחד עם זאת אפשר להחליט שממשיכים קדימה. זה פשוט עניין של לתת מקום לכל רגש. יש רגעים וימים שאני יכולה להתפרק, אבל בסופו של דבר ה'מיינדסט' מכוון להמשיך קדימה, כי זו גם מי שהיא הייתה. לא דיברנו כמובן מאז, אבל מן הסתם זה מה שהיא הייתה רוצה, שנמשיך בחיים".
מדענית פורצת דרך
ד"ר פרייליך קפלון לא הייתה רק אשת משפחה מופלאה, היא הייתה גם אישה פורצת דרך שעלתה ארצה ממרוקו עם משפחתה בגיל שלוש - הבת ה-13 מבין 14 אחים ואחיות - ובנתה את עצמה בכוחות עצמה.
היא שירתה בצבא כמורה-חיילת, השלימה תואר ראשון ושני בכימיה באוניברסיטת בן-גוריון, והפכה למורה אהובה ולימים גם לחוקרת מובילה.
איך הגעתם לקיבוץ בארי?
"כשהייתי בת שנתיים, גרנו במושב צוחר. מזכיר קיבוץ בארי דאז, מנצ'ר, הגיע אלינו הביתה בטרנזיט שלו, ואמר: 'אנחנו צריכים מורה לכימיה, את מורה לכימיה', וככה הגענו לקיבוץ".
מור מדברת על אמה בהערצה: "אימא הצטיינה מגיל צעיר בכל דבר שהיא עשתה. אצלה לא היה 100 אחוז, אלא 200 וצפונה. היא עשתה תואר ראשון, תואר שני, לימים דוקטורט בהוראת מדעים בכימיה, והקדישה את הקריירה המקצועית שלה להכשרת דור העתיד בכימיה ובמדעים בכלל".
במהלך השנים, ד"ר פרייליך קפלון הייתה מעורבת בפיתוח קהילות למידה מקצועיות עבור מורים למדע וטכנולוגיה, שימשה כראש החוג להוראת המדעים במכללה האקדמית לחינוך ע"ש קיי בבאר שבע, והייתה פעילה במיוחד בקידום הוראת המדעים במגזר הבדואי.
ב-15 השנים האחרונות לחייה, פיתחה ספרי לימוד וכלים דיגיטליים לתלמידי חטיבות ביניים. מאמרה האחרון, על שימוש בכלים אינטרנטיים בהוראת כימיה, פורסם בספטמבר 2023 - חודש בלבד לפני הירצחה.
למרות ששנת 2023 הייתה אמורה לסמן את פרישתה הרשמית ממכון ויצמן, היא תכננה פרק חדש בקריירה שלה, והתכוונה להשיק סדרת הרצאות בנושא שהלהיב אותה - הקשר בין רפואה עתיקה, תזונה ומדע מודרני, בהשראת גישתו של הרמב"ם.
אולם מה שהיה אמור להיות תחילתו של מסע אינטלקטואלי חדש, הפך לפרק טרגי שלא נכתב בסיפור חייה המרשים.
צעד ראשון בדרך לריפוי
באופן מפתיע, דווקא תוכניותיה של האם שלא התממשו - היוו השראה עבור הבת. בזמן שמרסל לא הספיקה להתחיל את סדרת ההרצאות שתכננה, בתה מור יצרה, כאמור, הרצאה משל עצמה - אך בנושא שונה לגמרי.
ההרצאה "בחירה בחיים" החלה כחלק מתהליך הריפוי האישי שלה. "התחלתי אותה ממש כחודש אחרי ה-7 באוקטובר, דווקא מהמקום של לרפא את עצמי וכמובן כדי להנציח את אימא, ואמרתי - אם זה באמת יכול לתרום גם לאחרים, אז אחלה".
"אני לא רוצה שהאובדן והאבל יגדירו אותי. אני רוצה להמשיך קדימה, לזכור ולדבר על 7 באוקטובר, שמבחינתי צריך להישאר לנצח על סדר היום, אבל במועדים שמתאימים לי - ולא לחיות את הדבר הזה בכל פעם מחדש"
איך התגבשו ההרצאות שאת מעבירה, ולמי הן מיועדות?
"אני יועצת ארגונית במקצועי, אז הכי קל היה לי להעביר את ההרצאות לארגונים. בינתיים, העברתי את ההרצאה ליותר מ-50 ארגונים. בשנה שעברה הרצתי לאורך כל השנה - אצל כל מי שהזמין וביקש".
השנה, קיבלה מור החלטה אחרת: "החלטתי שאני מקיימת את ההרצאות אך ורק סביב יום הזיכרון וסביב ה-7 באוקטובר. אני לא רוצה שהאובדן והאבל יגדירו אותי. אני רוצה להמשיך קדימה, לזכור ולדבר על 7 באוקטובר, שמבחינתי צריך להישאר לנצח על סדר היום, אבל במועדים שמתאימים לי - ולא לחיות את הדבר הזה בכל פעם מחדש".
ובדיוק כמו אמה, גם מור בוחרת לצעוד בשבילי המסע שלה כשהיא אופטימית, חזקה ותמיד עם הפנים קדימה.
