שמונה ימים רצופים לחם אורי אהרנפלד במוצב "המזח" במלחמת יום הכיפורים, במהלכם נפצע שלוש פעמים והמשיך להילחם יחד עם חבריו, שברובם היו פצועים כמוהו. ביום השמיני ללחימה אורי וחבריו לגדוד קיבלו פקודה להיכנע, והוא נלקח בשבי המצרי. במשך חודשיים הוחזק לבדו בצינוק חשוך ועבר עינויים קשים, כשהוא כבול בשלשלאות ועל ראשו שקית בד.
51 שנה אחרי, בגיל 71, הוא שוב בשירות מילואים - הפעם לא עם נשק, אלא עם הניסיון המורכב והקשה שצבר בימי השירות הצבאי והשבי. "שירות המילואים שלי בשנה וחצי האחרונות, הוא אחד מפסגות חיי", אומר אורי. "אני מביא את יכולתי לתרום לדור הגיבורים הנוכחי, לשפר את איכות חייהם של הפצועים הצעירים, ולהתוות להם דרך מיטבית שסללתי ביזע ודמעות".
אורי הוא אחד מששת הזוכים בפרס יצחק רבין, שיוענק השנה לראשונה לציון 30 שנה לרצח ראש הממשלה. מרכז יצחק רבין לחקר ישראל, שהוקם להנצחתו של ראש הממשלה לשעבר, החליט להעניק את הפרס ללוחמים שגבורתם כפולה: אלו שנפצעו במסגרת שירותם הצבאי, והתייצבו שוב לשירות כדי לסייע לחיילים שנפצעו במלחמה הנוכחית.
רבין, שהיה חייל בשירותה של המדינה מיום גיוסו לפלמ"ח ועד שחרורו כרמטכ"ל מצה"ל, נותר "מר ביטחון" גם בשנותיו כמדינאי. הוא תמיד היה הראשון בדאגתו ובאהבתו לחיילי צה"ל, במחיצתם חש "הכי בבית" - כפי שאמר לא פעם - ולרגע לא שכח את המחירים הכבדים שהם משלמים, במיוחד בעת מלחמה.
7 צפייה בגלריה
ראש ממשלת ישראל לשעבר, יצחק רבין ז"ל. לרגע לא שכח את המחירים הכבדים שהחיילים והחיילות משלמים
(צילום: דוד רובינגר)
"כשאני חושבת על אבא שלי, אין בעיניי מטרה ראויה מלהוקיר את פצועי צה"ל", אומרת דליה רבין, יו"ר מרכז יצחק רבין ובתו של ראש הממשלה שנרצח. "על אחת כמה וכמה, כשמדובר בפצועים שהשתקמו וחזרו להקדיש עצמם לשיקום אלו שחרפו נפשם במלחמה הקשה שפרצה ב-7 באוקטובר. בשמי ובשמו אני מודה להם על תרומתם האדירה".
ששת הזוכים בפרס מגיעים משני מסלולים: חמישה מהם פועלים ביחידת "ממשיכים בחיים" - יחידת מילואים ייחודית המורכבת מנכי צה"ל ותיקים, שמשקמים פצועים חדשים.
הזוכה השישי הוא רס"ן נועם דדון, קצין-לוחם ביחידת דובדבן שנפצע אנושות ב"צוק איתן", שבמהלך תקופת השיקום שלו ייסד, יחד עם כמה מחבריו, את עמותת Restart - אותה הוא מנהל כיום - המפתחת פתרונות טכנולוגיים לפצועים.
ממשיכים בחיים
צפו בריאיון עם סא"ל (במיל') יריב לב-ארי, מפקד יחידת "ממשיכים בחיים"
( צילום ובימוי: יונתן זייד)
יחידת "ממשיכים בחיים" - הפועלת תחת פיקודו של סא"ל (במיל') יריב לב-ארי, שאף יזכה בתעודת הוקרה ממרכז יצחק רבין על מסירותו לשיקום פצועי צה"ל בגוף ובנפש - היא מודל שיקומי שנולד טרם המלחמה מתוך רעיון פשוט, אך מהפכני: מי מוכשר יותר לשקם פצוע מאשר אדם שעבר את אותו הדבר?
היחידה מונה עשרות מנטורים - קטועי גפיים, משותקי עמוד שדרה, פצועי ראש, נפגעי כוויות, ומתמודדים ותיקים עם PTSD. כולם הוכשרו מקצועית, וכולם מביאים עמם משהו שאף מטפל לא יכול לתת: הם יודעים בדיוק איך זה מרגיש.
המודל הוכיח את עצמו: כששני פצועים מדברים באותה שפה, משהו קורה - והשיקום הוא הדדי. המנטור עוזר לפצוע, והפצוע מחזיר למנטור את תחושת השליחות והמסוגלות.
אורי אהרנפלד, לוחם בגדוד 50 של הנח"ל המוצנח I נפצע במוצב "המזח" במלחמת כיפור
בן 71, נשוי, אב לשלושה וסב לשישה
צפו בריאיון עם אורי אהרנפלד
( צילום ובימוי: יונתן זייד)
אורי, מוכר כנכה צה"ל בדרגת נכות של 90%. לאחר שחרורו מהשבי המצרי ותהליך שיקום ארוך, הוא התגייס למערכת הביטחון ושירת בה במשך 25 שנים.
תרומתו ב"חרבות ברזל":
"לפני כשנה, הוכשרתי והוסמכתי ביחידת 'ממשיכים בחיים' כעמית שיקום בכיר - במחלקת פצועים, נכים, שבויים ונעדרים. כפוסט-טראומתי ותיק שעבר את המסע הזה בעצמו, אני מלווה ומשקם פצועים שזקוקים לעזרה ממושכת - עם פצועי 'חרבות ברזל' הן באופן פרטני והן בתא הלחץ של בית החולים 'שמיר' ('אסף הרופא' לשעבר).
"היכולת לסייע באופן פרטני כשאני מוביל יד ביד את הפצוע - הן בנבכי הבירוקרטייה הממסדית והן במסע החיים הפתלתל, בצעדיו הראשונים לאחר הפציעה - משמעותית ביותר. הפצוע מתמודד עם חיים חדשים במישור המשפחתי, התעסוקתי, החברתי והאישי, ובו זמנית מתמודד עם פציעה נפשית, הנחשבת שקופה ולעיתים קשה ומורכבת יותר מהפציעה הפיזית. הבושה הקשה מנשוא, חוסר היכולת להניע את עצמו אחרי לילות טרופי שינה לפעולות הבסיסיות ביותר - כל אלו ועוד מאתגרים מאוד את פצועי הנפש. לצערנו, אין קביים לפציעה השקופה.
"בתא הלחץ, הליווי מאתגר ביותר לאור הנסיגה במצב הנפשי בשבועות הראשונים של הטיפול, וכן כתוצאה מטריגרים רבים המופיעים במהלך הטיפול עצמו - תא סגור, קושי בתקשורת עם הסביבה, וחוסר הבנה של המטופל בתהליך שנמשך כשלושה חודשים, מצריך הגעה יומיומית לבית החולים, ולעתים עלול להיות בלתי צפוי.
"כעת, אני רואה בהתנדבותי למילואים בשנה וחצי האחרונות כאחת מפסגות חיי. אני מביא את יכולתי לתרום לדור הגיבורים הנוכחי, לשפר את איכות חייהם של הפצועים הצעירים ולהתוות להם דרך מיטבית שסללתי ביזע ודמעות, מתוך ניסיון חיי העשיר בתחום שיקום פצועי PTSD. זו דרך חיי - לסייע ככל שאהיה ובכל מקום בו אני נמצא.
חמישה עשורים אחרי השבי המצרי, אורי מגלה שהשיקום האמיתי שלו לא היה רק בהחלמה מהפציעות - אלא ביכולת להפוך את הכאב למקור כוח עבור אחרים. וכך, בנוסף לליווי הפצועים, הוא גם חבר במנהלת שבויים וחטופים של משרד ראש הממשלה.
קובי ליאון, לוחם וממקימי יחידת אגוז | נפצע בלבנון
בן 49, נשוי ואב לשלושה
צפו בריאיון עם קובי ליאון
( צילום ובימוי: יונתן זייד)
25 בדצמבר 1996. קובי ליאון, ממקימי יחידת אגוז, חוזר עם היחידה מפעילות בלבנון. מטען של חיזבאללה מתפוצץ. המפקד וחבר נוסף נהרגים, לוחם נוסף נפצע בינוני וקובי נפצע קשה. הפציעה מותירה אותו מרותק לכיסא גלגלים ועם יותר מ-100% נכות. רק שבועיים לפני הפציעה הוא איבד שניים מחבריו ליחידה.
"החיים אחרי הפציעה היו אתגר עצום. ובכל זאת, בחרתי לא לוותר. טיילתי בעולם, חיפשתי תשובות, ובמקביל בניתי את עצמי מחדש. למדתי, צמחתי והתחזקתי. סיימתי תואר ראשון במדעי המחשב, קיבלתי תעודת הוראה במתמטיקה, ובהמשך בחרתי במסלול חדש - עולם האימון האישי והספורטיבי. הוסמכתי כמאמן אישי להישגיות, כמאמן מנטלי ומאמן אופניים, ובהמשך השלמתי תואר שני בפסיכולוגיה חברתית עם התמחות בפסיכולוגיה של הספורט.
"את אשתי הכרתי במכון לפיזיותרפיה בתל השומר, התחתנו לאחר שנתיים של חברות, ונולדו לנו שלושה ילדים מדהימים - רועי, נוגה ואילה. לאורך השנים עבדתי בהיי-טק, לימדתי מתמטיקה, העברתי הרצאות על הגדרת מטרות, עמידה בלחצים והצלחה בחיים, ואימנתי קבוצות כדורסל ורוכבים פראלימפיים.
"הספורט הפך לעוגן מרכזי בחיי - וגם לבמה הגדולה שלי להוכיח שאין גבול למה שאדם יכול להשיג. במשך כ-12 שנים התחריתי באופן מקצועי באופני יד בארץ ובעולם: זכיתי במדליית כסף באולימפיאדת לונדון 2012, הובלתי את הסבב העולמי בשנים 2015 ו-2016, התייצבתי על הפודיום פעם אחר פעם, השתתפתי באולימפיאדת ריו 2016 וסיימתי במקום השישי, וזכיתי להיות אלוף ישראל במשך שבע שנים רצופות. ב-2010 וב-2015, קיבלתי את פרס שרת הספורט כספורטאי מצטיין".
תרומתו ב"חרבות ברזל":
"במהלך המלחמה שמעתי על יחידת 'ממשיכים בחיים', בפיקודו של נכה צה"ל יריב לב-ארי. הצטרפתי ליחידה, הוכשרתי בצורה מקצועית והתחלתי לשרת במילואים - דבר שבחיים לא חשבתי שאוכל שוב לעשות. בשבילי זו זכות עצומה לשרת לצד אנשים שאין כמותם.
"בתחילת תפקידי כמנטור המתנייד עם כיסא גלגלים, ליוויתי פצועי עמוד שדרה רבים במחלקות השיקום בתל השומר. מסע הליווי והתמיכה שלהם מורכב מאוד, אך גם טומן בחובו ניסים רבים. עצם הנוכחות הקבועה שלי עם פצועי עמוד שדרה מורכבים יחד עם משפחותיהם, לאור גילם הצעיר, הובילה לקידום ושיפור תחושת המסוגלות הפיזית, אך בעיקר הנפשית.
"בסיום תפקידי, לאחר חצי שנה של ליווי אינטנסיבי, מוניתי ביחידה כראש תחום נוירולוגי המרכז את כלל פצועי עמוד השדרה ופגיעות נוירולוגיות. התפקיד הזה משמעותי מאוד עבורי - אני תורם מניסיון החיים שלי, וגם מהניסיון המקצועי שצברתי לאורך שנותיי בתחום הספורט, לפצועים ולמשפחותיהם, ובאותו זמן שירות המילואים ממלא ומשקם גם אותי".
אורלי לוין, נפצעה כחיילת בפיגוע ירי מחוץ לפיקוד דרום
בת 42, אם לשלושה
צפו בריאיון עם אורלי לוין
( צילום ובימוי: יונתן זייד)
שנת 2002, פיגוע ירי מחוץ לפיקוד דרום בבאר שבע. אורלי לוין, חיילת בת 19, נפצעת קשה בפניה ובשתי רגליה. תוך זמן קצר מרגע הפגיעה יפנו אותה לבית חולים סורוקה, שם תהיה מאושפזת כשנה ותעבור שיקום משמעותי וארוך.
כיום, היא בעלת תואר בפסיכותרפיה ובלימודי תואר שני במינהל ומדיניות ציבורית. במשך שנים רבות עבדה במשרד החינוך כרכזת לגיל הרך, והיא מוכרת על ידי משרד הביטחון כבעלת 68% נכות - הן בהיבט הפיזי והן בהיבט הנפשי.
תרומתה ב"חרבות ברזל":
"הצטרפתי ליחידת 'ממשיכים בחיים' בנובמבר 2023 כמנטורית פיזית לסג"מ עדן רם, שב-7 באוקטובר ספגה 12 כדורים ממחבלי נוחב'ה שפלשו לבסיס פיקוד העורף באורים. למרות הפציעה הקשה, היא נלחמה על חייה והשתקמה בצורה מעוררת השראה.
"בסיום התקופה עם עדן, עברתי הכשרה ייחודית בת שלושה חודשים כעמיתת שיקום לפצועי PTSD (הפרעת דחק פוסט-טראומתית). מאז אני מלווה את אושר בצאלאל, תצפיתנית ששירתה בגבול מצרים והכשירה מחזור של תצפיתניות - רבות מהן נפלו ב-7 באוקטובר בבסיס נחל עוז.
בעקבות טבח 7 באוקטובר ונפילתן של התצפיתניות בפרט, אושר חוותה התמוטטות נפשית, התכנסה בביתה ונמנעה מכל קשר חיצוני. הצלחתי לייצר עמה קשר חם ואוהב, ולשמש עבורה השראה לחזרה למעגל החיים".
פרידה חולי, נפצעה מירי באימון צבאי
בת 58, נשואה ואמא לשניים
צפו בריאיון עם פרידה חולי
(צילום ובימוי: יונתן זייד)
1988, אימון צבאי. ירי. פרידה חולי נפצעת באורח שישנה את חייה באחת. היא מוטסת בדחיפות להדסה עין כרם, שם הרופאים נאבקים להציל את רגלה האחת. שלושה ניתוחים, תקופות שיקום ממושכות, שהסתיימו בהכרתה כנכה וכמתמודדת פוסט-טראומה.
"כאישה, זו הייתה תקופה של כאב פיזי עצום לצד אתגרים נפשיים אדירים, שבה למדתי על כוחות החוסן וההתמדה שבי. הפציעה דרשה ניתוחים רבים, שיקום ממושך והתמודדות עם כאב פיזי ונפשי. רק בחלוף השנים העזתי להכיר בכך שאני סובלת מתסמינים פוסט-טראומטיים.
"ההכרה בנכותי על ידי אגף השיקום, הייתה עבורי רגע מכונן - אישור למסע שאני עוברת, ולהחלטה להפוך את החוויה האישית שלי לנתינה ולשליחות".
תרומתה ב"חרבות ברזל":
"בתחילת המלחמה פנה אלי סא"ל יריב לב-ארי, וביקש שאקרא לדגל. באותו רגע הרגשתי שחיי עומדים להשתנות. השיחה עם יריב, החדירה בי תחושת שליחות והבנה שסוף סוף צה"ל רוצה אותי לתפקיד משמעותי בתקופת מלחמה. לשמחתי גויסתי ליחידת 'ממשיכים בחיים', ועברתי הכשרה מקצועית עם אנשי המקצוע הטובים ביותר שיש.
"בסיום ההכשרה, נפלה בחלקי הזכות להשתבץ כמנטורית לפצועות הקשות ביותר מ'חרבות ברזל'. הוחלט על ידי מטה היחידה כי לאור ניסיוני והיותי נכת צה"ל, אלווה ואתמוך בפגועות הראש. מאותו רגע יצאתי למסע שיקומי מעורר השראה ומרפא.
"ליוויתי את נועה זאבי, פגועת ראש מ-7 באוקטובר, שנפצעה באורח אנוש במחנה זיקים; לאחר מכן ליוויתי ותמכתי במישל רוקוביצין ששירתה ביחידת 414 בעזה; ולאחרונה סיימתי ליווי ותמיכה לעמנואל, סגנית מפקד טייסת, שנפצעה אנושות בראשה כתוצאה מהתרסקות מסוק בציר פילדלפי. תקופה זו הייתה מלאה בהתמודדויות ושיקום מורכב שרק אישה יכולה להבין.
"בסיום תקופה מאתגרת וממושכת, מטה היחידה החליט למנות אותי כרכזת פצועים בבית החולים תל השומר. תפקיד מורכב זה טומן בחובו אחריות רבה, לאור העובדה שרוב הפצועים שנפצעו באורח אנוש וקשה במלחמה עוברים תחת ידיי בכל ההיבטים, לרבות הגעת פצועים מבתי חולים אחרים.
"בנוסף, במהלך שירות המילואים נשלחתי מטעם היחידה לעבור הכשרה של כחודשיים וחצי, כעמיתת שיקום עבור פצועי פוסט-טראומה. מעצם תפקידי אני נמצאת בקשר ישיר ומקצועי, יחד עם רופאת היחידה, מול כלל מנהלי המחלקות בתל השומר, כחלק משיתוף פעולה יוצא דופן למען הפצועים".
רס"ן (במיל') שמעון נבון, לוחם סיירת גולני | נפצע מבקבוק תבערה בגוש עציון
בן 62, נשוי, אב לשלושה וסב לשניים
צפו בריאיון עם רס"ן (במיל') שמעון נבון
( צילום ובימוי: יונתן זייד)
דצמבר 1987, תחילת האינתיפאדה הראשונה. בקבוק תבערה בגוש עציון. רס"ן (במיל') שמעון נבון, לוחם סיירת גולני בסדיר ומילואימניק בחטיבה הירושלמית, נפצע אנושות. הוא סבל מכוויות בכ-60% משטח גופו, כולן בדרגה 3. השחתה מוחלטת של הפנים וקטיעות בגפיים. זמן קצר לאחר פציעתו, הוא שוחרר מצה"ל עם למעלה מ-100% נכות.
תהליך השיקום היה ארוך ומורכב: יותר משנה וחצי במחלקת שיקום בארץ, ולאחר כשלוש שנים עבר סדרת ניתוחים נוספת, שנמשכה כשנה וחצי, בארצות הברית. למרות ההתמודדות הקשה הצליח להשתקם, לבנות מחדש את חייו האישיים והמקצועיים ולהקים משפחה לתפארת.
שמעון פעל למעלה מ-30 שנה בארגון נכי צה"ל, במשך כשמונה שנים כיהן כיושב ראש הפועל ירושלים בכדורסל, וכחבר הנהלת מחלקת הנוער ויו"ר עמותת הבוגרים.
תרומתו ל"חרבות ברזל":
"עוד לפני טבח 7 באוקטובר, קיבלתי שיחת טלפון מיריב (סא"ל יריב לב-ארי) שקרא לי לדגל לשרת במילואים ביחידת 'ממשיכים בחיים', כמנטור לפצועים שנפצעו באורח קשה ואנוש. לא דמיינתי שחודש לאחר מכן מדינת ישראל תיכנס למלחמה.
"לאחר הגיוס למילואים וההכשרה המקצועית כמנטור, התחלתי ללוות פצועים שהתמודדו עם כוויות מורכבות. הספקתי ללוות ארבעה פצועים מהמלחמה - מעת הגעתם לטיפול נמרץ ועד חזרתם לחיי שגרה בקהילה - עד היום שבו התבשרתי שמטה היחידה מינה אותי לראש ענף פצועים פיזי ביחידת 'ממשיכים בחיים'.
7 צפייה בגלריה
רס"ן (במיל') שמעון נבון. "החזירו לי באחת את תחושת הגאווה והשייכות לצה"ל"
(צילום: אוסף פרטי)
"מינוי זה, יחד עם קבלת דרגת רס"ן, החזירו לי באחת את תחושת הגאווה והשייכות לצה"ל. עצם תפקידי, במיוחד בתקופת לחימה, כראש ענף שאחראי ללוות ולתמוך את כלל פצועי הגוף שנפצעו באורח קשה ואנוש - מהווה עבורי חובה מוסרית וערכית ממדרגה ראשונה.
"מעת כניסתי לתפקיד, אני מנהל ומרכז את כלל הפצועים בבתי החולים בארץ - ממפה ומנתב את הפצועים הקשים, כך שכל אחד מהם יקבל מנטור מתאים או ליווי אישי מהיחידה, וכך גם משפחותיהם".
מהשיקום שלהם - לשיקום של אחרים
רס"ן נועם דדון, קצין בדובדבן | נפצע אנוש ב"צוק איתן"
מנכ"ל עמותת Restart ואחד ממייסדיה
צפו בריאיון עם רס"ן נועם דדון
( צילום ובימוי: יונתן זייד)
חִ֫'רְבֶּת אֶחְ'זַ֫אעַה, פאתי חאן יונס בדרום רצועת עזה. הימים הם ימי מבצע "צוק איתן". רס"ן נועם דדון, קצין ביחידת דובדבן, מצא עצמו בקרב פנים אל פנים מול מחבלים - קרב במהלכו נפצע אנושות. הוא שרד את הפציעה הקשה, ועבר תקופת טיפולים ארוכה - תשעה ניתוחים בארץ ובחו"ל, ואשפוז ארוך של ארבע שנים.
בשנת 2014, בעודו מאושפז במחלקת השיקום בתל השומר, הוא ייסד את Restart - עמותה שמנוהלת בידי פצועים, למען פצועים. הרעיון: לא רק להעניק טיפול רפואי, אלא להחזיר לפצועים את תחושת המסוגלות דרך טכנולוגיה ומנטורינג.
מאז, העמותה פיתחה יותר מ-300 פתרונות טכנולוגיים, שהצליחו לסייע עד כה לכ-1,200 פצועים - קביים מותאמים, שלטי משחק ליד אחת, צמידים המתריעים על התפרצות התקפי חרדה ועוד.
מפרוץ המלחמה העמותה אף הכפילה את פעילותה, ובשנתיים האחרונות היא מפעילה מחזורי מנטורינג מואצים, מקדמת פיתוחים מהירים במחלקות השיקום ברחבי בארץ, ומקיימת שיתופי פעולה עם בכירי ההייטק בישראל.
