בשיתוף ארגון מתנת חיים
בשבועות האחרונים, בעיצומה של המלחמה, הצטרפו עוד שני חברים טובים שלי למעגל תורמי הכליה. יונית, שכנה וחברה טובה, נכנסה לניתוח בזמן שבנה עיטם, קצין צעיר בגולני, נלחם במחבלי החמאס בתוך שכונת שג'אעיה.
את הצעד הראשון עושים עכשיו. לחצו כאן ובתוך 60 שניות תוכלו לדעת אם גם אתם יכולים להתאים>>>
יוני, חבר שלי עוד מימי השירות הצבאי המשותף, סיים שירות מילואים בן למעלה מ-100 ימים כמנהל לחימה בחטיבה מובחרת, ובמקום לצאת הביתה, הוא יצא לבית החולים. שם גם הוא תרם כליה לאדם שלא הכיר.
המלחמה הזו מספרת סיפורי גבורה מופלאים גם בשדה הקרב וגם בשדה האזרחי. היא מלאה במעשיים הירואיים ברצועת עזה, וגם, ובמקביל, בסיפורי נדיבות וערבות הדדית בשדה האזרחי.
הסיפורים של יונית ויוני הם שניים מהסיפורים שמבטאים גם הם את הערבות ההדדית שיש בישראל.
שניהם בחרו לתרום את כלייתם לאנשים שעד אותו יום היו זרים להם. אך האמת היא, שבחברה בה יש סולידריות, אנשים אינם זרים זה לזה, גם אם לא הכירו קודם לכן.
מדובר ברקמה אנושית אחת חיה, במובן המוחשי ביותר שלה. במובן של כליה העוברת מגוף אחד לגוף אחר ומאפשרת חיים.
את הצעד הראשון עושים עכשיו. לחצו כאן ובתוך 60 שניות תוכלו לדעת אם גם אתם יכולים להתאים>>>
לפני ארבע שנים זכיתי גם אני לתרום כליה. בארגון "מתנת חיים", שמרכז את תרומת הכליות, סיפרו לי שאני תורם כליה מספר 777. היום יש כבר 1,600 תורמי כליה בישראל. אני אחד מני רבים, שזכה באפשרות לתרום כליה ולהציל חיים.
כמובן שמאחורי כל מספר של תורם, יש נתרם - ופעמים רבות משפחה שלמה שקמה מתוך ייסורים קשים. ההמתנה המתישה והכואבת בתור הארוך לתרומת כליה, מתקצרת הודות לתופעה המתרחבת של האלטרואיזם הסובב את תרומות הכליה בישראל.
ישראל הקטנה היא כיום המדינה המובילה בעולם במספר היחסי של תרומה אלטרואיסטית, ויש בכך כדי לבטא את הרוח המיוחדת שכולנו חשים באחרונה: שותפות, אחווה וחיבורים אנושיים בתוכנו.
הנה, יאיר סמוראי ואני, לא הכרנו עד לפני ארבע שנים. אבל מאז שהכליה הוצאה מגופי והושתלה בגופו הפכנו חברים. כבר ארבע שנים שמדי יום שישי אנחנו מדברים, וכמה טוב לשמוע שבמובנים רבים הוא חזר לחיים.
כשהחברים מ"מתנת חיים" הציגו בפניי את החוברת המיוחדת שיצאה היום עם סיפוריהם של התורמים והנתרמים, ובהם גם סיפוריהם של יונית, יוני ועוד רבים וטובים, חלקם כאלה שלוחמים בחאן יונס עם כליה אחת, הבנתי באופן בהיר עד כמה מדובר בסיפור ישראלי עמוק ורחב. סיפור שיש בו חיבורים בין חילוניים לדתיים, בין יהודים לערבים, ופשוט בין בני אדם.
כשהתבקשתי לכתוב כמה מילים, נזכרתי שגם אני בחרתי לתרום אחרי שקראתי פעם כתבה על מישהו שתרם, אז אם המילים שלי יביאו אדם אחד לתרום לאדם אחר ובכך להציל חיים, דייני.
אמנם נכון שיש כבר 1,600 תורמים, אך גם היום יש עדין 1,000 ישראלים הממתינים בתור להשתלה, ובכל רגע מייחלים שימצא מי שיגאל אותם מטיפולי הדיאליזה. ישיב אותם לחיים.
ידידי הרב אברהם ישעיהו הבר ז"ל, שהקים את הארגון המופלא "מתנת חיים", נהג תמיד לומר ש"לא כל אחד חייב לתת כליה. אפשר לתת לב אוהב, מילה טובה, חיוך, כתף תומכת, אוזן קשבת ועין טובה כלפי הזולת".
שהרי בנתינה אין מעשה גדול או חשוב יותר ממשנהו. העיקר לתת. מה שאפשר. למי שאפשר. כמה שאפשר.
את הצעד הראשון עושים עכשיו. לחצו כאן ובתוך 60 שניות תוכלו לדעת אם גם אתם יכולים להתאים>>>
בשיתוף ארגון מתנת חיים
