בשיתוף סופר-פארם
קשה לפספס את השיח שמעורר בימים אלה הסרט החדש בכיכובן של שתיים מהכוכבות החמות בהוליווד סידני סוויני ואמנדה סייפריד - "עוזרת הבית". הסרט הפך לתופעה ברשתות החברתיות ובראשן טיקטוק. בין הקאסט הפוטוגני לבין העלילה המותחת הצופים נחשפים לסוג אלימות פחות מוכר עם דפוסים של גזלייטינג, הערות מקטינות ומניפולציות רגשיות שמערערות את התודעה. לכל אלו יש שם: אלימות שקופה.
הסרט מעלה למודעות סוג אלימות שלעיתים רחוקות עולה לכותרות, מכיוון שהרבה יותר קשה לשים עליו את האצבע. דמותו של הגבר בסרט אינה מוצגת כמאיימת - להפך, הוא כריזמטי ומקסים, אבל במהלך הסרט נחשפים דפוסים של אלימות חמקמקה שמוסווית היטב ופועלת מתחת לפני השטח.
ספויילר: במציאות התהליכים הללו איטיים ומורכבים בהרבה ולעיתים נמשכים על פני חודשים או שנים, כך שקשה הרבה יותר לזהות אותם בזמן. רשת סופר-פארם בימים אלה מובילה קמפיין שמטרתו להעלות מודעות ולתת כלים ומידע לזיהוי של דפוסי התנהגות שמאפיינים אלימות שקופה.
אפרת הראל-היימן, פסיכולוגית קליניתצילום: דניאל צביבל"קווים פסיכופטיים"
"אנשים עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית שמאופיינת בקווים פסיכופתיים הם המסוכנים ביותר כשמדברים על אלימות שקופה", מסבירה אפרת הראל־היימן, פסיכולוגית קלינית שעוסקת כבר שנים בשליטה בתודעה במערכות יחסים קרובות ומנהלת את מכון "מרווה" לנפגעי התעללות נפשית ומינית. לדבריה, התכונות הבולטות שלהם כוללות חוסר מוסר בין־אישי, תחרותיות ואכזריות בתוך קשרים קרובים. "הרבה פעמים זה בלתי נראה כי זה מגיע במסווה של אהבה ודאגה, אך זה לא באמת נובע מאהבה הדדית או אינטימיות אמיתית", היא מוסיפה.
אדם עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית, במיוחד כשיש בה גם קווים פסיכופתיים, עשוי להצטייר בתחילת הדרך כאדם כריזמטי, מלא ביטחון, כזה שסוחף סביבו אנשים. אלא שמתחת לפני השטח חסרים לו מצפון ואמפתיה, והוא נוטה לראות באנשים סביבו אמצעי להשגת מטרותיו. לרוב הוא תופס את עצמו כמיוחד וראוי ליחס יוצא דופן, מתקשה להבין רגשות של אחרים, זקוק כל הזמן לאישורים ומחמאות ומתקשה להתמודד עם ביקורת, שנחווית מבחינתו כהתקפה אישית. לעיתים, מאחורי כל הביטחון הזה מסתתרת זהות פנימית לא יציבה, שנעה בין תחושת עליונות לבין תחושת ריקנות.
בתחילת הקשר הנרקיסיסט מצטייר כבן זוג מקסים ורומנטי, והזוגיות נראית לעיתים אפילו "טובה מדי". מסיפור של חום ואהבה צצים ניכור והשפלה, תנודתיות שמובילה לחוסר ודאות ולתחושה מתמדת של רכבת הרים רגשית.
בשונה ממערכות יחסים מורכבות אחרות, דפוסי ההתנהגות הללו אינם חולפים, אלא נמצאים שם באופן עקבי. "יש כאן תהליך של שליטה בתודעה של הקורבן", מדגישה הראל־היימן. "האופן שבו המציאות מתפרשת משתנה, והקורבן לא תמיד מבין שהוא נמצא בקשר פוגעני. הקשר עשוי להיראות כאילו הוא מציע אהבה וקרבה, אך בפועל נוצר פער עמוק בין מה שנאמר לבין מה שנעשה".
מאחורי הגזלייטינג
המונח ״גזלייטינג״ נולד בעקבות המחזה הבריטי "Gas Light" משנת 1938, שעלילתו עוסקת בבעל המערער בעקביות את תפיסת המציאות של אשתו - מעמעם את תאורת הגז בבית, מכחיש התרחשויות ומשכנע אותה שהבעיה היא בה. המחזה זכה למספר עיבודים קולנועיים והיווה השראה לעלילה של אינספור יצירות נוספות עיבודים קולנועיים רבים והפך את הגזלייטינג לאחד המנגנונים המוכרים ביותר של שליטה רגשית.
בעשורים האחרונים המונח אומץ בשיח המקצועי והפך לשם לאלימות נפשית שקטה ומתמשכת. בעברית נקלטה גם ההצעה הלשונית "גזֵלוּת דעת". בשנת 2022 זכה המונח להכרה רחבה כאשר מילון מרים-ובסטר בחר ב-gaslighting לאחת ממילות השנה, בעקבות זינוק של כ-1,740% בחיפושים אחר משמעותו.
אחד הכלים המרכזיים של אדם כזה הוא גזלייטינג, או בשמו העברי גִּזְלוּת דַּעַת. מדובר בצורה מתוחכמת של שליטה רגשית, שבה אדם אחד מנסה לערער בהדרגה את תפיסת המציאות של האחר. הוא משתמש במניפולציות עדינות כדי לגרום לקורבן להטיל ספק בזיכרונות, בתחושות ובשיפוט שלו. לאט לאט, הוא מוצא את עצמו תלוי בפרשנות של המתעלל: מה נכון, מה קרה ומה לא.
האלימות השקופה פועלת באופנים מתעתעים. היא מתחילה בשקרים ובהסתרת מידע לצורך יצירת נרטיב חלופי, וממשיכה במזעור - ביטול רגשות, גיחוך על מצוקות והמסר החוזר ש"הכל בראש שלך". לצד בידוד מהמשפחה ומהחברים, הגבלת חופש הבחירה ועיוות זיכרונות משותפים, כך שהקורבן מתחיל לפקפק במה שהוא או היא זוכרים. לעיתים ההתנהגות הזו מוצגת כפעולה "לטובת" הקורבן: "רק רציתי לעזור", "הבנת אותי לא נכון" – וכך הפגיעה מתחזה לפעולה כמעט מוצדקת.
דפוסים מתמשכים של פגיעה בערך העצמי גוררים השלכות קשות. הקורבן עלול להגיע למצב של אובדן זהות וכניעה כמעט מוחלטת, להפסיק לסמוך על עצמו, על זיכרונו ועל שיפוטו. לעיתים מתלווה לכך תחושת אשמה גם במצבים שבהם ברור כי אינו אחראי למה שקרה. הקורבן מתחיל לראות את עצמו דרך עיני המתעלל – "אולי אני הבעיה". בשלב הזה הקשר כבר לא כולל ויכוחים או מריבות ואין צורך באלימות פיזית, משום שכושר ההתנגדות נשחק.
חשוב לדעת כי אין פרופיל אחד לנפגעי אלימות שקופה. כלומר, אין אדם שנמצא בסיכון גבוה יותר מאחרים להיקלע למערכת יחסים כזו. "זה קשור לפתולוגיה של התוקף ולא של הקורבן", אומרת אפרת הראל־היימן. לדבריה, רבים מהקורבנות שיוצאים מקשרים כאלה מפתחים תסמינים של הפרעת דחק פוסט־טראומתית מורכבת (CPTSD), שמצריכה תהליך שיקום ממושך. "השיקום לא נגמר כשעוזבים את הקשר", היא מדגישה, "האדם צריך ללמוד מחדש לסמוך על התחושות שלו".
מה עושים? בדומה לשאר סוגי האלימות, גם כאן תהליך ההתרחקות מהקשר עלול להיות מסוכן. "יכולה להיות הסלמה ולכן חשוב להיעזר בגורמים מקצועיים כדי לצאת מקשר כזה בצורה בטוחה", מדגישה הראל־היימן. לדבריה, ההמלצה הכללית היא להציב גבולות ברורים, אך לפעול בזהירות ובתבונה.
ורדית דנציגר, מנכ"לית עמותת "לא. – לא לאלימות נגד נשים"צילום: עידו לביאורדית דנציגר, מנכ"לית עמותת "לא. – לא לאלימות נגד נשים" מסבירה שהתופעה רחבה בהרבה מכפי שנהוג לחשוב. לדברי דנציגר, העלאת המודעות בשנים האחרונות הובילה לעלייה בפניות, אך גם לחשיפה של בושה והכחשה עמוקות. "אנשים פונים אלינו כשהם במצוקה נפשית קשה, גם בלי שחוו אלימות פיזית, ומתקשים להסביר את עצמם", היא אומרת. לדבריה, השלב הראשון וההכרחי הוא מודעות – של הנפגעים עצמם ושל אנשי מקצוע במערכת. "מי שחווה את זה צריך לדעת שהוא לא לבד, ושיש פתרונות", מדגישה דנציגר.
רונה ליכטן־אוחיון, מנהלת התקשורת השיווקית של סופר-פארםצילום: אופק מאליקקמפיין הסברתי
השנה החליטו בסופר־פארם לשים דגש מיוחד על סוגיית האלימות השקופה. בימים אלה יוצאת הרשת בקמפיין הסברתי בכ־300 מחנויותיה ברחבי הארץ, שילווה בפעילות דיגיטלית ובתכנים ברשתות החברתיות. "העלייה בפניות ממחישה עד כמה הציבור זקוק למידע ולסימני אזהרה", אומרת הראל־היימן, ודנציגר מוסיפה כי "כל משפחה שיכולה להינצל מאלימות כזו - זה מהלך חשוב והכרחי".
רונה ליכטן־אוחיון, מנהלת התקשורת השיווקית של סופר־פארם, מסבירה כי מדובר בהמשך לפעילות שמובילה הרשת בשנים האחרונות. "מזה חמש שנים, סופר־פארם פועלת להעלאת המודעות למאבק באלימות במשפחה, במטרה להנגיש לציבור הרחב את הסימנים שמאפשרים זיהוי אלימות רגשית, פיזית או כלכלית בסביבה הקרובה. העיסוק בנושא החל בתקופת הקורונה, כשכולם היו סגורים בבתים ונוצר סיר לחץ חברתי ומשפחתי, ובחרנו לשים זרקור על נושא האלימות במשפחה על כל סוגיה. לשם כך הקמנו מתחם תוכן בסופר־פארם אונליין, שמפנה ישירות לארגונים ולעמותות הפועלים בתחום".
לדבריה, בכל שנה בוחרת הרשת להתמקד בזווית אחרת של אלימות במשפחה. "השנה החלטנו להתמקד באלימות שקופה ובגזלייטינג. חברנו לגורמים מקצועיים והקמנו מתחם תוכן ייעודי ששם זרקור על סוג זה של אלימות".
לדבריה, המתחם כולל מדריך לזיהוי סימנים לתהליך של גזלייטינג במערכת יחסים זוגית, מאפיינים של דפוסי פגיעה ושלבים בהתפתחות של קשר כזה, המידע נערך בשיתוף ובייעוץ מקצועי של הפסיכולוגית הקלינית אפרת הראל־היימן.
באשר לעיתוי, ליכטן־אוחיון מסבירה כי העיסוק בנושא תוכנן עוד קודם. "התכוונו לעסוק באלימות שקופה עוד לפני המלחמה, אך בעקבות אירועי ה־7 באוקטובר הרגשנו שזה לא העיתוי הנכון. בחודשים האחרונים, עם התחושה שיש יותר פניות ויותר קשב, הרגשנו שהמצב מאפשר לחזור ולעסוק גם בנושאים כואבים וחשובים כמו אלימות שקופה, ולהביא אותם למרכז השיח הציבורי".
כיצד לזהות תהליך של "גזלייטינג" במערכת יחסים זוגית?
1. שקרים והסתרה: הצד הפוגע מסתיר מידע או משקר, וכך מייצר תמונה שגויה של המציאות על פי צרכיו.
2. מזעור: הצד הפוגע מקטין את המצוקות או הקשיים של הצד השני, בדרך כלל על ידי ביטול וגיחוך. למשל: "את/ה עושה מזבוב פיל". בכך הוא מקטין את מקומו של הקורבן ואת הביטוי שלו במערכת היחסים.
3. טקטיקות של שליטה: הצד הפוגע ישתמש בדרכים שונות כדי לשלוט בקורבן: בידוד והרחקה מהסביבה הקרובה, צמצום הבחירה החופשית שלו בנושאים כגון מה ללבוש ולאן ללכת, ועוד.
4. עיוות העבר: לעיתים הצד הפוגע יתאר את אירועי העבר באופן שמעוות את ההתרחשות האמיתית. המטרה: להטיל את האשמה על הקורבן ולגרום לו לפקפק בזיכרונותיו.
5. הצגת הפוגע כמיטיב תמיד: הצד הפוגע יציג את עצמו כבעל כוונות טובות ויצדיק התנהגויות פוגעניות כמי ש"הובן לא נכון", או יאמר "למה את/ה כועס/ת? אני בסך הכל עושה את זה לטובתך".
6. העלמת או הסתרת חפצים בבית: הצד הפוגע יעלים או ישנה את מיקומם של חפצים שונים וחשובים בבית כדי ליצור תחושה של ערעור ובלבול אצל הקורבן.
7. הפחתת ערך: הצד הפוגע ישתמש במסרים או יאמר דברים שיש בהם הקטנת ערך של הקורבן, וכך ייצור אצלו ספק עצמי ובלבול. לדוגמה: "את/ה לא מבין/ה בדברים כאלה".
מי יכול לסייע במקרה של מצוקה?
- קו החירום של עמותת "לא. – לא לאלימות נגד נשים", הפועל 24 שעות ביממה. טלפון: 6724*.
- עמותת "רוח נשית" המתמחה באלימות כלכלית. טלפון: 072-2507770.
- מוקד מידע וסיוע של משרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים. טלפון: 118.
- ויצו – קו הייעוץ המשפטי־טיפולי. טלפון: 3980*.
- נעמת. טלפון: 9201*.
בשיתוף סופר-פארם
פורסם לראשונה: 15:52, 03.02.26
