בהשתתפות הסתדרות המורים ובנק מסד
"ממציאה כל פעם משהו אחר"
איריס משען, מחנכת, בי"ס נופי ארבל, גינוסר
כבר 32 שנה שאיריס משען מלמדת בבית ספר נופי ארבל הסמוך לכנרת, ולא ניכרים בה סימני שחיקה. להיפך. כשהיא מדברת על עבודתה, הפרויקטים שהיא יוזמת וכמובן על התלמידים, העיניים שלה מאירות והחיוך מתרחב. משען נחשבת ל"לב גדול", מכניסה את אהבת הטבע שלה לכיתה, יוצרת סביבת למידה אסתטית ומטופחת, משלבת ערכי מדעים, טבע ויצירה. יחידות ההוראה שהיא בונה, מסתמכות על שירים וסיפורים מהתרבות הישראלית. "אני נמנעת משחיקה, כי אני ממציאה כל פעם משהו אחר, מטפחת מצוינות גם עם המתקשים".
מה משך אותך להוראה?
"המשיכה נולדה כבר בילדות, מתוך הערכה עמוקה למורות שליוו אותי. נהגתי לשחק בלהיות מורה. עם השנים התחדד בי הרצון להדריך, להוביל ולהשפיע. לאורך כל הדרך ליוותה אותי תחושת שליחות עמוקה, הרצון להשפיע על הדור הצעיר, להרחיב אופקים, לעודד חשיבה, לפתח כושר ביטוי ולהוות דוגמה אישית".
ומה תרם לך המקצוע?
"בילדותי הייתי ילדה ביישנית ובזכות מקצוע ההוראה פיתחתי ביטחון עצמי, יכולת עמידה מול קהל וחיזקתי את היכולת להוביל. מעבר לכך, ההוראה מעניקה לי תחושת סיפוק ומשמעות עמוקה".
את יכולה לשתף אותנו בסיפור מרגש שחווית?
"לימדתי פעם ילדה עם תסמונת דאון בתפקוד גבוה, ששולבה בכיתה רגילה לבקשת הוריה. היא הייתה ילדה חייכנית, מלאת אור, עם רצון גדול ללמוד ולהיות חלק. בניתי עבורה תוכנית לימודים מותאמת אישית, שהתמקדה בקידום היכולות שלה לצד חיזוק תחושת המסוגלות. בהדרגה, צעד אחר צעד, היא למדה לקרוא ולכתוב, וההתקדמות שלה הייתה מרגשת ומעוררת השראה. לא פחות משמעותי היה המקום החברתי, ילדי הכיתה קיבלו אותה באהבה גדולה וראו בה חלק טבעי מהקבוצה. היא הרגישה שייכת באמת. לפני כשנה פגשתי במקרה את אמא שלה. בהתרגשות גדולה היא סיפרה שהילדה גדלה ונמצאת במסגרת תומכת, מצוידת בכלים שמאפשרים לה להתמודד עם אתגרי החיים".
מה צריך לעשות עם בעיית האלימות המתעצמת?
"חיזוק ערכים של כבוד, אמפתיה, הקשבה ותקשורת מקרבת, לצד יצירת סביבה בטוחה".
מה הייתה התרומה שלך לביטחון ולרווחת התלמידים בתקופת המלחמה?
"שמתי דגש מיוחד על חיזוק תחושת הביטחון והרווחה הרגשית, לצד שמירה על רצף לימודי. ההוראה התקיימה בזום, וכל שיעור נפתח בשעשועון או חידון".
מה ייקח את מערכת החינוך קדימה? כיצד אפשר לגרום לעוד אנשים איכותיים להיכנס למערכת?
"אוטונומיה מקצועית אמיתית - מורים טובים רוצים להשפיע, לא רק 'להעביר חומר'. פחות בירוקרטיה והכתבות מלמעלה, יותר חופש פדגוגי, יותר אמון. חיבור לרלוונטיות של המאה ה-21. יותר למידה מבוססת פרויקטים, מיומנויות חשיבה, עבודת צוות, שימוש חכם בטכנולוגיה".
5 צפייה בגלריה
"בחרתי בהוראה כי האמנתי שזו הזדמנות להגשים חלום". המורה מולוגטה היילו
(צילום: אביגיל עוזי)
"כל מילה יכולה להיות נקודת מפנה"
מולוגטה היילו, מורה לפיזיקה, תיכון רבין, כפר סבא
מולוגטה היילו, כיום מורה נערץ ומוערך לפיזיקה, נולד באתיופיה למשפחה ברוכת ילדים. "גדלתי בבית של תשעה אחים ואחיות, שבו החינוך עמד בראש סדר העדיפויות", מספר היילו. "הוריי הנחילו לנו את התפיסה כי ידע הוא 'מכפיל כוח' – הכלי המרכזי שמאפשר לאדם לא רק לשפר את חייו שלו, אלא להפוך למשפיע ומועיל עבור סביבתו ומדינתו".
בגיל 19 היילו עלה לישראל, "מבלי שידעתי עברית. לאחר לימודי אולפן במשך כארבעה חודשים החלטתי ללמוד בטכניון והצלחתי לסיים לימודי הנדסה. שירתי בצה"ל כעשרים שנה כמהנדס בפרויקט המרכבה היוקרתי, וכשפרשתי הוצעו לי הזדמנויות תעסוקה בתעשיות ביטחוניות, אך בחרתי בהוראה כי האמנתי שזו הזדמנות להגשים חלום ולהשפיע על הדור הצעיר. בהתחלה היו לי חששות כיצד אוכל להשתלב כמורה במערכת החינוך מבלי שגדלתי בארץ וללא היכרות עם נורמות ההתנהגות בקרב הנוער בבית הספר. אך החששות נעלמו כבר בשיעור הראשון - התלמידים ניגשו אליי ואמרו שנהנו".
מה תרם לך המקצוע?
"ההוראה העניקה לי את הזכות להבין לעומק את כוח ההשפעה על הדור הצעיר – הידיעה שכל מילה, שיעור או הכוונה שלי יכולים להפוך לנקודת מפנה בחיי תלמיד. ברמה המקצועית, העבודה בכיתה לימדה אותי את חשיבותה של הלמידה הממוקדת והמותאמת. למדתי שעל מנת להגיע להישגים משמעותיים, עלי לזהות את הצרכים הייחודיים של כל תלמיד, ולזקק עבורם את הידע בצורה שתעורר בהם סקרנות וחשיבה חוקרת.
"המקצוע חיזק אצלי את ההבנה שכאשר אני מגיע לכיתה מתוך תחושת שליחות ומקצועיות, הסביבה מגיבה בכבוד ובהערכה. ככל שאני מקרין רצינות ואהבה למדע, כך התלמידים מאמצים ערכים אלו בעצמם. משיחות רבות עם בני העדה שלי וקולגות מעבודה הבנתי שאני משמש דוגמה אישית. לטעמי, זו תרומה עקיפה לחברה. לאחרונה קיבלתי שיחת טלפון מתלמיד לשעבר, שהיה בקורס טייס ועבר למפעיל כטמ"מ, שסיפר לי שבחר בי כדמות המשפיעה ביותר על דרכו. הבנתי שהשילוב בין מצוינות במדע לבין קשר אישי מעניק לתלמידים כלים להצליח בחייהם הבוגרים ולתרום למדינה".
לאורך המלחמה היילו שירת במילואים, "ובמקביל התעקשתי להמשיך ללמד את תלמידיי כדי להוות עבורם עוגן של יציבות. לצד התקדמות בחומר הלימוד, הפכתי את שיעורי הפיזיקה למעבדה חיה של המציאות הביטחונית: ניתחנו מסלולי יירוט באמצעות זריקה משופעת, חקרנו בליסטיקה ועסקנו באתגרים של מהירויות היפר-סוניות הקשורות לקינמטיקה. הקישור הישיר בין התאוריה לפיזיקה של המלחמה יצר עניין עצום".
יש לך פתרונות איך להתמודד עם אלימות וזלזול במורים?
"אני מאמין כי חינוך לערכים הוא הכלי האפקטיבי ביותר למניעת אלימות. הגישה שלי מבוססת על יצירת אקלים כיתתי שבו כבוד התלמיד הוא ערך משמעותי. במקום להעניש על הפרעות, אני בוחר בפרשנות חיובית. אני אוסר לחלוטין ללעוג למי ששואל או טועה, ואני אומר שאני מעריך את אלה ששואלים. אני יוצר מרחב בטוח, מכבד ומאפשר התמקדות בלמידה".
מה ייקח את מערכת החינוך קדימה?
"מורים איכותיים המהווים גשר בין האקדמיה והתעשייה הטכנולוגית לבין הכיתה שלהם".
5 צפייה בגלריה
"באלימות מטפלים דרך קשר, הקשבה ותחושת שייכות". המורה לינדה אבו עבייד
(צילום: אביגיל עוזי)
"חינוך איכותי הוא חינוך גמיש ויצירתי"
לינדה אבו עבייד, מורה למתמטיקה, בי"ס יסודי א', שפרעם
"משלבת חלוציות טכנולוגית עם יחס אנושי חם", "אשת חינוך המשלבת חדשנות פדגוגית עם רגישות אנושית יוצאת דופן", "מורה מקצועית ומצוינת". אלה הן רק קומץ מההמלצות שהורעפו על לינדה אבו עבייד, רכזת תקשוב ופדגוגיה, מורה למתמטיקה ומחשבים. "עבורי הוראה היא שליחות של השפעה, תקווה ושינוי חיים", אומרת אבו עבייד. "אני מקדמת מצוינות ודו קיום. המקצוע לימד אותי להקשיב, להכיל ולהוביל שינוי. הוא נתן לי הזדמנות להשפיע לא רק על תלמידים אלא גם על מורים, צוותים ומערכת שלמה".
את יכולה לתת לנו דוגמה לשינוי שחוללת?
"ליוויתי תלמיד שאיבד אמון בעצמו והתקשה להשתלב בכיתה. דרך כלים דיגיטליים וחשיבה מיחשובית ורובוטיקה מותאמים וחיזוק אישי הוא התחיל להשתתף, ליצור ואף לעמוד ולהציג מול הכיתה. לראות אותו מאמין בעצמו מחדש – זה היה רגע שלא אשכח".
יש לך פתרונות לבעיית האלימות ולזלזול במורים?
"אני אישית לא נתקלתי במקרי אלימות. בכל מקרה, באלימות מטפלים דרך קשר, הקשבה ותחושת שייכות, לא רק דרך ענישה. תלמיד שמרגיש שרואים אותו ומכבדים אותו, מתנהג אחרת".
מה ייקח את מערכת החינוך קדימה?
"צריך לחזק את מעמד המורה, לשלב חדשנות ובינה מלאכותית, ולהתאים את תוכניות הלימוד לעולם המשתנה ולצרכים השונים של התלמידים. חינוך איכותי הוא חינוך גמיש, יצירתי ורלוונטי לחיים האמיתיים".
5 צפייה בגלריה
"החלום שלי בכיתה הוא שהילדים יאהבו אחד את השני כמו אחים". המחנכת אורלי פוניי
(צילום: ריאן פרויס)
"להפוך את בית הספר לקהילה מגובשת"
אורלי פוניי, מחנכת, בי"ס היובל, תל-אביב
אורלי פוניי נולדה בצרפת והתחילה ללמוד הוראת אנגלית באוניברסיטה אולם אז פרשה. "החיים לא היו לי פשוטים באותו רגע, ובעיקר חשבתי שההוראה זה לא מקצוע רווחי וחלמתי על דברים גדולים יותר".
בשנת 2004 עשו היא ובן זוגה עלייה. "לא דיברתי מילה בעברית. הקשיים הראשונים היו בעיקר התחבורה הציבורית והתקשורת. עבדנו בכל עבודה אפשרית. מהר מאוד הבנו שבישראל הכל אפשרי ויש כאן מקום ליוזמה, ליצירתיות ולהזדמנויות בלי סוף. למדתי עיצוב פנים ואדריכלות ועסקתי בתחום, עד שאחד המרצים ביקש ממני להחליף אותו - לימדתי אדריכלות לנשים חרדיות באשדוד וזה היה מדהים. במקביל פגשתי אישה בקורס שלימדה אנגלית, וקינאתי בה. שאלתי את עצמי: מה אני עושה? בגיל 35 חזרתי ללימודים – למדתי באוניברסיטה הפתוחה. וזה היה קשה בטירוף: עבדתי שעות, לילות ובקרים, אבל לא ראיתי ממטר. רציתי להצטיין, להיות הכי טובה, לקבל 100 בהכול, פשוט להילחם".
המאמץ והלחימה השתלמו. כיום פוניי מחנכת כיתה בתל-אביב ומרבה ליזום ולתרום לקהילה. בין שלל פועלה, עיתון כיתתי שבו לכל תלמיד יש תפקיד, אירועים חברתיים ותרבותיים, פרויקטים של חקר וניסויים ואפילו בישול עם התלמידים. הממליצים עליה מעידים שהיא "קוסמת. כושר ההמצאה שלה הוא אינסופי ממש". פוניי מצטנעת: "אני לא מתיימרת להיות זו שמשנה את חייהם של הילדים, כי יש המון גורמים שנכנסים לתמונה, אבל אני כן יכולה להגיד שאני בעיקר גורמת לילדים לאהוב את בית הספר, לאהוב ללמוד, לקבל העשרה, להיות בטוחים בעצמם, ולדאוג שיהיו להם מעגל חברתי, אהבה, חום והקשבה".
נתקלת באלימות ובזלזול מצד ילדים?
"בטח שחוויתי את זה. יש לאחרונה התפרקויות וסערות רגשיות שנובעות מאי־ודאות, מחשיפה לסרטונים, מתקשורת לא בריאה ועוד. אנחנו סופגים את כל זה, ולא תמיד מצליחים להצמיח מהחשיפה הזאת משהו טוב. לפעמים אנחנו רק מנסים לשים פלסטר, במקום לטפל מהשורש ולנטוע באמת אהבת הזולת.
"איך עושים את זה? לא להתבייש להביע רגשות, לבכות, לדבר על פחדים, ולצד זה לדרוש כבוד וקבלת האחר ממש כמו לחיות בין אחים, בלי סודות ובלי פחד. החלום שלי הוא שהילדים בכיתה יאהבו אחד את השני כמו אחים. ולדעתי, הדרך לכך עוברת דרך שיחות, דיונים, פירגונים, ובעיקר דרך היכולת להראות אהבה".
מה ייקח את מערכת החינוך קדימה?
"להוסיף שעות בבית הספר כדי שהמורים והמורות ישפיעו עוד יותר על הילדים. יותר שעות של שיחות, משחקים וזמן משותף עם המורה, כדי שהמורה תהפוך ממש לדמות של 'אם בית' ותשפיע גם על נושאים שאינם לימודיים. צריך לגייס גם את ההורים: לעשות סעודות משותפות, מפגשים קהילתיים, ערבי הורים. וכך להפוך את בית הספר לקהילה מגובשת כולה".
5 צפייה בגלריה
"מקצוע ההוראה מאפשר לי להביא לידי ביטוי את היצירתיות שלי". המחנכת חגית דוד
(צילום: ריאן פרויס)
"אם החינוך הרגיל היה כמו המיוחד, כולם היו מצליחים"
חגית דוד, מחנכת, בית ספר דרכא הצבי, נתיבות | מסלול החינוך המיוחד ע"ש עומר סמדג'ה ז"ל
ב-7 באוקטובר חגית דוד ומשפחתה מצאו את עצמם מסתתרים בממ"ד ביתם במושב זמרת בעוטף. אחרי שפונתה להרצליה, היא המשיכה ללמד בזום את תלמידיה. "כששהינו בהרצליה, ביקשתי ללמד בבית ספר בעיר. ושם עבדתי, עד ששבנו הביתה". בכל הסבבים והמבצעים האחרונים, דוד הובילה למידה עקבית בזום. "במידה ותלמיד לא נכנס לזום, יצרתי קשר עם הוריו כדי לברר מה שלומו ולעודד אותו לחזור ולהשתתף בלמידה. יחד עם הפסיכולוגית הבית ספרית ערכנו מפגש עם ההורים, שבו שוחחנו על ההתמודדות עם האתגרים בתקופה זו. בנוסף, צוות הכיתה ואני ערכנו ביקורי בית אצל התלמידים. השנה, במהלך שאגת הארי, חילקנו להם משלוחי מנות לפורים ולפני חג הפסח הכנו להם מארזים חגיגיים. לאורך כל התקופה, היה לי חשוב לשמור על קשר רציף ועקבי עם התלמידים, לחזק אותם רגשית ולעורר בהם תחושת ביטחון ויציבות".
דוד, שלא מפסיקה ליזום פרויקטים מעוררי השראה, מתחרה במסלול החינוך המיוחד על שם רס"ל (במיל') עומר סמדג'ה ז"ל, שנפל בקרב בעזה. "הכרתי בעבר מורה מהחינוך המיוחד והיא הציעה לי גם לעבוד בו. ניסיתי והתאהבתי. הגעתי ללב של התלמידים. אם החינוך הרגיל היה כמו המיוחד, כולם היו מצליחים"", אומרת דוד.
"מקצוע ההוראה מאפשר לי להביא לידי ביטוי את היצירתיות שלי, לחשוב מחוץ לקופסה, לגוון בדרכי ההוראה וליצור סביבת למידה משמעותית עבור כל תלמיד. המקצוע פיתח אצלי את הביטחון העצמי, תחושת המסוגלות העצמית, הנחישות, ההתמדה והאחריות ".
את יכולה לחלוק איתנו סיפור מרגש שחווית?
"היה לי פעם תלמיד עם מוגבלות שכלית התפתחותית, שלא היה ורבלי והתקשה לתקשר עם הסביבה. למרות הקשיים התקשורתיים והספקות שעלו מהסביבה, האמנתי שהוא יכול להשתלב בשירות לאומי. גם כאשר היו התנגדויות וחוסר אמונה מצד אחרים, לא ויתרתי. ליוויתי אותו בתהליך, ופעלתי עד שהוא התקבל לשירות לאומי והוא התנדב בחווה החקלאית בבאר שבע. לשמחתי הרבה, הוא הצליח לסיים שנתיים שירות לאומי בהצלחה, תוך השתלבות, תרומה לקהילה והתפתחות אישית מרשימה. עבורי זה היה רגע משמעותי במיוחד, שהמחיש עד כמה אמונה, התמדה וראייה של היכולות ולא של המגבלות יכולים לחולל שינוי אמיתי".
יצא לך להיתקל בתופעת האלימות? יש לך פתרונות?
"כן, לצערי התופעות האלה קיימות גם במערכת החינוך. לדעתי, הטיפול בתופעה צריך להיות מערכתי ולא נקודתי, באמצעות חיזוק הקשר האישי בין מורים לתלמידים. חשוב מאוד לחנך את התלמידים מגיל צעיר לערכים כמו כבוד לאחר, סבלנות ופתרון בעיות בדרכים נאותות. גם שיתוף הפעולה עם ההורים הוא קריטי".
איך אפשר למשוך עוד אנשים איכותיים למקצוע ההוראה?
"לשפר את תנאי הכניסה והקליטה של מורים חדשים באמצעות ליווי אישי בשנים הראשונות, חניכה מסודרת ותמיכה רגשית ומקצועית. רבים מהמורים נושרים בתחילת הדרך בשל תחושת בדידות ועומס. חשוב ליצור תרבות ארגונית שמעריכה הצלחות, מעודדת יוזמה וחדשנות, ומאפשרת למורים להיות שותפים אמיתיים בעיצוב מערכת החינוך".
הטקס החגיגי בו יוכרזו הזוכים בתחרות "המורה של המדינה" יתקיים ב-28 במאי באולם סמולרש באוניברסיטת תל־אביב וישודר בשידור חי באתר ynet.
בהשתתפות הסתדרות המורים ובנק מסד
