בשיתוף מפעל הפיס
אל תיסחפו – מפגש בין "מר שיבולת" וד"ר אילן טל
(צלם: טל שמעוני | כתבת: מורן גורן | בימוי: מירב הראל)
השם שי בן-בסט אולי לא מוכר לכם, אבל הוא שם דבר בעולם הגיימרים, המכירים אותו כ"מר שיבולת". הוא יוצר תוכן, יועץ שיווק, מנחה טלוויזיה וגיימר מקצועי ויש לו יותר מ-200 אלף עוקבים ביוטיוב. הוא משחק במשחקים כמו מיינקראפט ו-League Of Legends, אבל לא רק, ואל המקום הזה הוא הגיע כשבחר לקחת את ההישאבות שלו אל עולמות הגיימינג למקומות טובים יותר. במסגרת עיסוקיו הרבים, שי למד דבר או שניים על היסחפות למסכים. במסגרת פרויקט "אל תיסחפו", המשותף לקבוצת "ידיעות אחרונות" ולמפעל הפיס, הוא התיישב לשיחה עם ד"ר אילן טל, פסיכיאטר מומחה.
"היסחפות היא מצב שבו אתה עושה משהו בניגוד למה שתכננת", אומר ד"ר טל. "איך אתה יודע שאתה נסחף?"
שי: "אני חושב שזאת תחושה כללית כזאת, כשאתה מרגיש שאתה קצת מאבד זמן. נגיד, לפני מבחנים בבית הספר, אתה מגיע למבחן שהיית צריך ללמוד אליו קודם, אבל אתה מגיע תשוש כי שיחקת עד 2:00 בלילה. הרבה פעמים, אתה מבין את הסיטואציה רק כשמגיע העונש".
שי מודה שהוריו ניסו לשים לו גבולות, וד"ר טל מסביר: "מי שחי ליד אדם שנסחף הוא היחיד שיכול לשים לב להיסחפות. הורים או בני זוג הם היחידים שיכולים לדעת כשההיסחפות מתחילה לפגוע בנו".
"אני מודה שכשהייתי צעיר יותר לא הייתי מספיק בשל כדי להבין את ההשלכות", אומר שי, "הבנתי שאיבדתי זמן כשהגיעו דד־ליינים שלא הספקתי לעמוד בהם, למדתי מהטעויות האלה".
כשהצורך נדחק הצידה והכל נעשה תוך כדי משחק. ד"ר טל מקשה ומתייחס לתקופת ההיסחפות של שי: "היית משחק בלי הפסקה?"
שי: "ברור".
ד"ר טל: "לא הולכים לשירותים?"
שי: "מה זה שירותים? אתה יכול לשחק בשירותים".
ד"ר טל: "מה עם אוכל?"
שי: "אפשר להביא לחדר".
ד"ר טל: "מצליחים להיפגש עם אנשים אחרים?"
שי: "זה כן, בדיסקורד (פלטפרומה לשיחות עם אנשים ברשת - ל.ז)".
ד"ר טל: "רצית בכלל להגיע לבית ספר?"
שי: "בחצי כוח. המשחקים היו אז סוג של מנגנון התמודדות. זה לא תרם יותר מידי למצב שלי. תמיד יש חשק לשחק. תמיד יש חשקים, אנחנו בני אדם. אבל לשלוט בהם - זה החלק שאנחנו צריכים ללמוד. יש עלות מול תועלת".
איך מפסיקים לתת להיסחפות להשתלט. גם ד"ר טל מדבר על הדברים שעליהם אנחנו משלמים בשל ההיסחפות: "אנחנו כל הזמן מהרהרים במחיר: 'אני רוצה לשחק כל הלילה אבל מחר יכעסו עליי וארגיש אשם', 'יכעסו עליי בבית הספר'. המחיר הוא זה שעוזר לנו לעצור את ההיסחפות. הוא לא עוצר את החשק", הוא אומר.
גם שי מודה שזה היה תהליך: "אני לא חושב שזה קורה בבום. אני חושב שזה כמו שריר, כמו ללכת לחדר כושר. אתה מתחיל לעבוד על זה לאט־לאט: אם שיחקתי שלוש שעות אולי לא אמשיך לארבע שעות. בפעם הבאה אהיה שעתיים וחצי, ולא אמשיך לשלוש שעות. בסופו של דבר אתה בונה את זה", הוא אומר בכנות ומודה: "ההימנעות מההיסחפות לקחה לי שנים. עד הצבא הייתי נסחף הרבה מאוד.
"בצבא קיבלתי שוק, כי מן הסתם לא היה לי זמן לעשות את זה. גם לא יכולתי לבחור אם לעשות את זה או לא. זה נתן לי בומבה. אחרי זה, כשהשתחררתי, לקחתי את זה למקום של עבודה. יצרתי מזה קריירה. לפעמים אני נכשל, אבל אני מבין שיש משהו קצת יותר גדול מכל העניין הזה של ההיסחפויות ושל המסכים".
ד"ר טל מנסה להסביר את הדינמיקה של תהליך עצירת ההיסחפות: "זה שלב אחרי שלב אחרי שלב. סיפוקים נדחים רק על ידי הבנה. אנחנו לא מורידים את החשק לקבל סיפוק כרגע, אלא שאנחנו משתמשים בחלק המבין, בחלק שאומר 'יש מחיר, יש עלות ולכן אני מחליט, באופן הגיוני, לא לעשות את זה'".
הידברות במקום קונפליקט
הטיפים של ד"ר אילן טל להפחתת הצפייה והישיבה מול המחשב
1. הגדירו מה גורם לילדכם, לדעתכם, את ההיסחפות הגדולה ביותר וכמה שעות ביום הוא מקדיש לאותה היסחפות.
2. נסו לבדוק באופן נקי ואובייקטיבי ככל האפשר עד כמה השימוש במחשב מפריע לו. נסו לנתח אם קיבלתם פידבקים שליליים מבית הספר או מחוג, וכך תבדקו אם הבעיה חצתה גבול המצדיק התערבות.
3. אל תריבו ביניכם, ההורים, כתוצאה מתסכול ההתמודדות מול המתבגר או המתבגרת במלחמה נגד זמן המסכים. זה לא יוביל לשום מקום.
4. הציבו גבולות ותקשרו אותם לילד או לילדה. לא בצעקות או בעונשים, שכן אלו יביאו רק עוד קונפליקטים אלא מתוך לימוד והסבר. "הגבול הוא לא מבחן סמכות מול הילדים, אלא הצהרת כוונות, מפה שההורה מתווה.
5. התחילו את ההסבר במה חשוב לכם. הציבו גבול מפורש, אבל כזה שתוכלו לעמוד בו. סכמו איתם על פתיחת ערוץ דיבור משותף. זה יוריד את הסטרס ויגייס את כולם.
מרגישים שגם אתם או סביבתכם נסחפים בפעילויות, ברשתות, בטלפון או בהגרלות? הכנסו לאתר "משחקים באחריות" ותוכלו לקבל טיפים להתנהגות אחראית.
הכתבה פורסמה ב"ידיעות אחרונות"
בשיתוף מפעל הפיס
