שיר שליווה אותה מילדות. מתכון שאמא שלו בישלה בכל שישי. תחביב שרק הקרובים אליו באמת הכירו. מההבזקים הקטנים והאינטימיים האלה' מורכב הזיכרון של אדם אהוב - וזה בדיוק מה שפרויקט ההנצחה הדיגיטלי החדש "Remember Heroes", מבקש לשמר עבור קרוביהם של 87 החטופים החללים שנרצחו באכזריות בידי חמאס - ב-7 באוקטובר או במהלך השבי.
מתוך 255 החטופים שהוחזקו בעזה, 87 לא שבו בחיים. עבור חלק ממשפחות החללים החטופים, יום הזיכרון הנוכחי הוא הראשון שבו יוכלו בני המשפחות לפקוד את קברי יקיריהן על אדמת ישראל.
6 צפייה בגלריה
יפעת הימן עם בתה ענבר ז"ל. "הגורל האכזר פקד אותנו שוב, אבל לפחות עכשיו היא כאן"
(צילום: באדיבות המשפחה)
אחרי המאבק להשבתם לקבורה בישראל, מבקשים יוזמי הפרויקט לצעוד עם המשפחות צעד נוסף - ולספר לא רק את סיפור מותם האכזרי, אלא את מי שהיו בחייהם: ילדים, צעירים וצעירות ואנשים מבוגרים, עם שאיפות, חלומות ואנשים שאהבו אותם
את היוזמה מובילים מור קורנגולד, אחיו של טל שהם ששוחרר מהשבי בינואר 2025, בשיתוף פעולה עם אנשי "255 - ארגון החטופים ומשפחותיהם" - ארגון שהוקם ביוזמת משפחות החטופים ושורדי השבי ובייסוד קרן משפחת שעשוע, ומלווה את המשפחות לטווח ארוך עם סיוע ומעטפת טיפולית שמגיעה גם למעגלי המשפחה הרחוקים.
יחד הם יוצרים מרחב זיכרון דיגיטלי חי ונגיש לציבור, שבו כל משפחה יכולה להקים דף אישי לזכר החלל שלה, בו ניתן לשתף רגעים מחייו של הנרצח, שירים אהובים, סרטונים, סיפורים, תחביבים, מתכונים וזיכרונות שנאספו מהמעגלים הקרובים.
"אני בר מזל שאחי חזר. משפחות רבות לא זכו לזה", אומר קורנגולד. טל, נחטף לעזה ב-7 באוקטובר מקיבוץ בארי יחד עם אשתו, ד"ר עדי שהם, ילדיהם הקטנים נווה ויהלי, ואמה של עדי, ד"ר שושן הרן. אביה של עדי ובעלה של שושן, אבשלום (אבשל) הרן, נרצח על ידי המחבלים באותו בוקר.
עדי, אמה ושני הילדים הוחזקו במשך 50 יום בשבי, ושוחררו בעסקת החטופים הראשונה. למעלה משנתיים חלפו עד שגם טל שוחרר בחיים, לאחר ששרד 505 ימים בתנאים בלתי אנושיים במנהרות החמאס.
"המחשבה על כך שאחי ומשפחתו שוחררו מהשבי בחיים, גרמה לי לשאול איך אני יכול להיות שם בשביל משפחות החללים, לחבק ולעזור להן", מסביר קורנגולד. "נוצר קשר עמוק בין משפחות החטופים החיים והחללים, ואחת המשימות שלנו - אלו שזכו לקבל את יקיריהם בחיים - היא לעטוף את המשפחות שלא זכו לכך, ולהמשיך לספר את הסיפור של יקיריהן כך שלא יישכח לעולם".
"אנחנו רואים בפרויקט שליחות עמוקה להנציח ולספק מבט שלם על דמותו של החטוף שלא שב בחיים", מוסיפה מור פרץ, מנכ"לית הארגון. "כיוזמה שקמה מתוך המשפחות עצמן, אנחנו מחויבים להמשיך ללוות, לתמוך וליצור מרחב שבו הזיכרון נשמר חי, אישי ונוגע, עבור הדורות הבאים".
"סוף סוף יש לנו מקום להתייחד"
עבור חלק מהמשפחות, הפרויקט מגיע לאחר מסע ארוך ומייסר שנאלצו לעבור עד להשבת יקיריהן לקבורה בארץ. מסע שהסתיים רק לפני חודשים ספורים.
רובי חן, אביו של איתי חן ז"ל - לוחם שריון מ"צוות פרץ" שנפל בקרבות בנחל עוז, והושב לקבורה לאחר 760 ימים בשבי - יציין השנה לראשונה את יום הזיכרון כשבנו קבור עד אדמת ישראל. "סוף סוף יש לנו מקום להתייחד עם איתי, והשנה לא נהיה תלויים באוויר כמו שהיינו בשנתיים האחרונות", אומר רובי, "יש בזה נחמה מסוימת וגם כבוד, עבורנו ועבורו".
לדברי האב, "האובדן שלנו דומה לאובדן של משפחות שכולות אחרות, אבל אינו זהה והאתר מאפשר לחדד את העובדה שעברנו מסע אחר משלהן. ויש לזה משמעות גם לדורות הבאים - שהסיפור של החטיפה והדבקות במשימה של צה"ל להחזיר את אחרון החטופים החללים, יישמר לעד".
גם משפחתה של ענבר הימן ז"ל, שנרצחה בפסטיבל הנובה וגופתה הוחזקה בשבי חמאס במשך 741 יום, נאבקה ארוכות להשבתה לקבורה.
"הטרגדיה של 7 באוקטובר חייבת להישאר בתודעה הציבורית", אומרת חנה כהן, דודתה של ענבר. "צריך להמשיך ולהזכיר כל העת את כל אלו ששילמו בחייהם באותו יום נורא ובהמשך גם בשבי, וזה בדיוק מה שהאתר הזה עושה. וכשקוראים את הסיפורים של האנשים האלו, זה במובן מסוים משיב אותם לחיים".
6 צפייה בגלריה
חנה כהן, דודתה של ענבר הימן ז"ל. "במובן מסוים, הסיפורים עליהם משיבים אותם לחיים"
(צילום: דנה קופל)
בדומה למשפחתו של איתי חן, גם עבור בני משפחתה וחבריה של ענבר, זהו יום הזיכרון הראשון שבו יוכלו לפקוד את קברה. "נאבקנו כמעט שנתיים כדי להביא אותה לכאן, לתת לה מנוחה ולספק להוריה מקום קבורה ראוי על אדמת ישראל", ממשיכה כהן, "ולמרות זאת התחושות קשות ומורכבות - מצד אחד ענבר כאן וכבר לא חטופה בעזה, אבל מצד שני היא מתחת לאדמה.
"ענבר היא דור שלישי לניצולי שואה. סבא רבא שלה קבור בקבר אחים ברומניה. הגורל האכזר פקד אותנו שוב, אבל לפחות היא כאן. זו נחמה קטנה", היא מסכמת בכאב.
