בשיתוף ער"ן
"שלוש שנים לתוך המלחמה אנחנו חיים בתוך מה שאפשר לכנות 'כאילו שגרה'. רובנו עובדים, לומדים, מגדלים ילדים ומתפקדים, אבל תפקוד אינו בהכרח עדות לרווחה נפשית", מסבירה ד"ר שירי דניאלס, מנהלת מקצועית ארצית של עמותת ער"ן, המספקת עזרה ראשונה נפשית אנונימית. בציון שלוש שנים לאירועי 7 באוקטובר ופרוץ מלחמת חרבות ברזל, היא מבקשת להפנות את תשומת הלב למצוקות בציבור שלא תמיד ניכרות כלפי חוץ.
בשלוש שנים אלו נענו בער"ן כ-930 אלף פניות. בשנה השלישית למלחמה היקף הפניות אומנם ירד מעט, אך עדיין נותר גבוה. ד"ר דניאלס מדגישה כי הנתונים שאספה העמותה מתארים את מי שפנו לסיוע ואינם נתוני שכיחות באוכלוסייה, אך הם מצביעים על כמה מגמות משמעותיות.
כשהחירום הופך לשגרת חיים
לדברי ד"ר דניאלס, ככל שמצב החירום מתמשך, גם אופי המצוקה עשוי להשתנות. "כשהחירום הופך מאירוע תחום בזמן לרקע מתמשך של החיים, גם המצוקה עשויה לשנות צורה. היא כבר לא בהכרח מתמקדת רק באיום המיידי או באירוע הטראומטי, אלא יכולה להתבטא בשחיקה, בבדידות, בקשיים ביחסים ובפגיעה בתחושת היציבות והשייכות".
ד"ר שירי דניאלסתמונה: באדיבות המצולמתאחת המגמות הבולטות היא השינוי בתכני הפניות. שיעור הפניות בנושא כאב נפשי, דיכאון ומצוקה חריפה ירד מ-26.6% בשנה הראשונה לכ-20% בשלישית. במקביל, שיעור הפניות בנושא בדידות עלה מ-28.2% בשנה הראשונה ל-39.3% בשנייה ול-41% בשלישית, והפך לסיבת הפנייה השכיחה ביותר מבין הקטגוריות שנבדקו.
הבדידות, היא מדגישה, אינה בהכרח תוצאה של היעדר אנשים סביבנו. "אדם יכול להיות מוקף במשפחה, בחברים, בעבודה ובקהילה, ובכל זאת להרגיש שאין לו עם מי לחלוק את העומס, הפחד, השחיקה או חוסר הוודאות. בתחילת משבר גדול אנחנו רואים לא פעם התגייסות עצומה של המשפחה, הקהילה והחברה. אבל ככל שמצב החירום מתמשך, גם המשאבים האלה עלולים להישחק. כולם מתמודדים עם משהו, כולם נדרשים להמשיך לתפקד, והחיים לכאורה חוזרים למסלולם. דווקא אז עלול להיווצר פער גדול בין מה שאדם משדר כלפי חוץ לבין מה שהוא מרגיש בפנים".
נתון נוסף שעולה מדו"ח ער"ן נוגע לגיל הפונים. חלקן היחסי של פניות ילדים, בני נוער וצעירים עד גיל 24 עלה מ-19% בשנה הראשונה למלחמה ל-21% בשנייה ול-23% בשלישית. גם חלקן של פניות בני 35-44, בעלי משפחות ומשרתי המילואים, עלה מ-15% ל-17%.
ד"ר דניאלס מזהירה מפני ניסיון להסביר את המגמה באמצעות גורם יחיד. עם זאת, לדבריה, מדובר בשתי קבוצות הנמצאות בשלבי חיים שבהם לחוסר יציבות ממושך עלולות להיות השלכות משמעותיות. "אצל ילדים, בני נוער וצעירים, שלוש שנים הן פרק זמן עצום מבחינה התפתחותית", היא מסבירה. "אלה שנים שבהן אמורים להיבנות עצמאות, קשרים חברתיים, זהות, תחושת מסוגלות ושייכות. רבים מהצעירים בישראל עברו כבר שנים של מסגרות חינוכיות וחברתיות חלקיות ולא יציבות, ובמקביל חיים בתוך משפחות שמתמודדות בעצמן עם דאגה, מילואים ממושכים, עומס ושיבוש חוזר של שגרת החיים".
"המצוקה הנפשית ממשיכה להיות נוכחת ואף מתחזקת"
גם סוג הפניות של הצעירים משקף מגמה שונה מזו שנרשמה בכלל האוכלוסייה. שיעור הפניות של צעירים עד גיל 24 בנושא כאב נפשי, דיכאון ומצוקה חריפה עלה מ-21% בשנה הראשונה למלחמה ל-24% בשנה החולפת, ושיעור הפניות בנושא בדידות עלה מ-15% ל-23%. "בניגוד לתמונה בכלל האוכלוסייה, אצל מתבגרים וצעירים לא נרשמה ירידה בפניות על כאב נפשי, דיכאון ומצוקה חריפה, אלא עלייה מתונה", אומרת ד"ר דניאלס. "כלומר, גם כשהמצוקה באוכלוסייה הכללית משנה את האופי שלה, אצל צעירים המצוקה הנפשית הישירה ממשיכה להיות נוכחת ואף מתחזקת".
גם העלייה בפניות של בני 35-44 מקבלת לדבריה משמעות על רקע שלב החיים שבו נמצאת הקבוצה הזו. "גם בגיל הזה נמצאים פעמים רבות בשלב חיים עמוס במיוחד. הורות לילדים, זוגיות, עבודה וקריירה, אחריות כלכלית ולעיתים גם מילואים שלהם עצמם או של בני ובנות זוגם. הנתונים מחייבים אותנו לשאול מה קורה לאנשים בשלבי חיים שונים כאשר מצב זמני הופך למציאות שנמשכת שנים".
הפניות בנושא יחסים בינאישיים נותרו מוקד מרכזי בפניות של צעירים עד גיל 24 לאורך כל שנות המלחמה: 25% מכלל הפניות בשנה הראשונה, 29% בשנייה ו-28% בשלישית.
לדברי ד"ר דניאלס, לקושי הזה יש משמעות מיוחדת דווקא בגילים הצעירים. "אצל צעירים קשרים הם מרכיב מרכזי בתחושת השייכות וביכולת להתמודד עם קושי. לכן כשהקשרים עצמם הופכים למוקד של מצוקה, עלול להיחלש גם אחד המשאבים החשובים שיכולים לעזור להם להתמודד".
עלייה בפניות עם תוכן אובדני בקרב צעירים
בתוך המגמות הנוגעות לפניות צעירים בולט נתון מדאיג נוסף. בכלל הפניות לער"ן, 21,829 כללו תוכן אובדני, בשיעור ממוצע של 2.35% בשלוש השנים. בשנה השלישית עמד השיעור על 2.83%, מתחת לכ-3% שנרשמו לפני המלחמה. אלא שניתוח הפניות של צעירים בלבד מציג תמונה שונה. שיעור פניות הצעירים שכללו תוכן אובדני – מחשבות, כוונות ומעשים – עלה מ-2.6% בשנה הראשונה ל-2.9% בשנייה ול-4.4% בשלישית.
"זה אחד הנתונים שמחייבים אותנו לתשומת לב מיוחדת", אומרת ד"ר דניאלס. "אובדנות היא תופעה מורכבת ורבת גורמים. אי אפשר לייחס אותה למלחמה, או לכל גורם יחיד אחר. היא מושפעת משילוב של גורמים אישיים, משפחתיים, חברתיים וסביבתיים, לצד גורמי סיכון וגורמי חוסן והגנה, לכן אנחנו לא יכולים לקבוע מה עומד בבסיס העלייה".
עם זאת, לדבריה, המשמעות מבחינת מערכות הסיוע ברורה. "אנחנו כן יכולים לומר שהיא מעידה על חומרת המצוקה שמגיעה לקווי הסיוע של ער"ן בטלפון וברשת. מבחינתי זה מחייב אותנו להיות קשובים במיוחד לצעירים גם כאשר כלפי חוץ נראה שהם מתפקדים".
לא לחכות לקריסה
ד"ר דניאלס מדגישה כי אחד האתגרים של תקופת חירום ממושכת הוא הנטייה לפרש תפקוד כהוכחה לכך שהכול בסדר. "המסר המרכזי שלי הוא לא לחכות לקריסה. אחת הסכנות של תקופה ארוכה כל כך היא שאנחנו מתרגלים לראות תפקוד כהוכחה לכך שהכול בסדר. ילד הולך לבית הספר, צעירה מגיעה לעבודה או ללימודים, נפגשת עם חברים ומעלה תמונות לרשתות ועדיין יכולה להיות מתחת לפני השטח מצוקה משמעותית".
להורים ולמורים היא ממליצה להיות קשובים לשינויים בהתנהגות. "היו קשובים לשינויים, להסתגרות, לנסיגה מקשרים, לייאוש, לאמירות שמבטאות חוסר ערך או חוסר תקווה. וכשיש חשש לאובדנות, חשוב לא לפחד לשאול עליה באופן ישיר".
גם לרשויות, לדבריה, יש תפקיד מרכזי. "לרשויות יש אחריות רחבה יותר. לא מספיק להמתין לכך שילד או צעיר יגיעו לטיפול. צריך לחזק לאורך זמן את מעטפת התמיכה במסגרות שבהן צעירים חיים: משפחה, מערכת החינוך, קהילה, ולהבטיח שעזרה תהיה זמינה, נגישה ולא סטיגמטית".
"נדרשים ערוצים בטוחים לקבלת סיוע בכל עת"
מגפת הבדידות ניכרת גם בקרב משרתים ומשרתות בסדיר ובמילואים שפנו לער"ן. לפי הדו"ח, שיעור הפניות בנושא בדידות עלה מ-27% בשנה הראשונה ל-41% בשנים השנייה והשלישית. פניות המשרתים בנושא אלימות ופגיעה מינית מדליקות נורה אדומה נוספת: "הפניות בנושא היוו 5% בשנה הראשונה, 10% בשנייה ו-8% בשלישית – יותר מכפול משיעורן בכלל האוכלוסייה הפונה לער"ן בשנים השנייה והשלישית", אומרת ד"ר דניאלס.
היא מדגישה כי אין להסיק מנתונים אלה באופן ישיר על היקף הפגיעות עצמן. "עלייה בפניות לער"ן שבהן עולה פגיעה מינית אינה מוכיחה בהכרח שהייתה עלייה מקבילה בהיקף הפגיעות עצמן. היא יכולה לשקף עלייה בפגיעות, שינוי בנכונות לפנות ולספר, הצפה מאוחרת של חוויות קודמות או שילוב של כמה גורמים".ולקבלת סיוע בכל עת. חשוב במיוחד שמי שנפגע או נפגעה ידעו שאפשר לפנות בלי חשש משיפוט, ושמפגש עם המערכת לא יהפוך בעצמו לחסם בפני בקשת עזרה".
לדבריה, הנתונים ממחישים את הצורך במענים שאינם מוגבלים לתקופת החירום עצמה. "המענה לפגיעה מינית ולמצוקה נפשית אינו יכול להיות מוגבל בזמן. נדרשים ערוצים בטוחים, דיסקרטיים ונגישים לדיווח ולקבלת סיוע בכל עת. חשוב במיוחד שמי שנפגע או נפגעה ידעו שאפשר לפנות בלי חשש משיפוט, ושמפגש עם המערכת לא יהפוך בעצמו לחסם בפני בקשת עזרה".
לצד שירותי הסיוע הכלליים, ער"ן מפעילה קווים ייעודיים לחיילים, למשרתי מילואים ולבני משפחותיהם; לצעירים ולנוער; לאזרחים ותיקים ולשורדי שואה; להורים לאחר לידה; לעולים ולתושבים חוזרים בחמש שפות; ולאוכלוסייה הערבית והחרדית. "העבודה המאומצת מחייבת אותנו להתאים את המענים לצרכים המשתנים, להכשיר וללוות את המתנדבים והמתנדבות ולהגיע גם למי שמתקשים לבקש עזרה", אומר דוד קורן, מנכ"ל ער"ן.
אם אתם או מישהו קרוב חווים מצוקה, ער"ן מעניקה תמיכה רגשית וסיוע נפשי אנונימי. לקבלת סיוע חייגו 1201 לקו הסיוע הפועל 24 שעות ביממה בכל ימות השנה, או פנו דרך אתר ער"ן eran.org.il בצ'אט, בפורום, במייל ובמסרונים, ובווטסאפ 052-8451201.
בשיתוף ער"ן
