ריאיון עם משה, אביו של סמ"ר יאיר ניפוסי ז"ל
(צילום: איציק חנית)
סמ"ר יאיר ניפוסי ז"ל, לוחם בגדוד 101 של הצנחנים, הוקפץ מביתו שביישוב הקהילתי עדי בעמק יזרעאל כבר ב-7 באוקטובר, ויחד עם הצוות שלו לחם באזור מפלסים במשך כמה ימים, עד שהצליחו לטהר את כל אזור העוטף ממחבלים. משם, המשיכה היחידה להתאמן לקראת הכניסה לתמרון הקרקעי ברצועת עזה.
"יאיר נכנס לרצועה יומיים אחרי שהודיע לנו שהוא מנתק טלפון", סיפר האב משה בריאיון ל-ynet, זמן קצר לאחר נפילת בנו. "בגלל שהוא היה צלף ציוותו אותו לפלוגה נוספת מהגדוד, והם התקדמו ונכנסו מכיוון בארי לרצועה. באיזשהו שלב התחילו יריות ומרגמות על הכוח, והם העלו 'זיק' (כלי טיס בלתי מאויש - ג"ג) שדאג לאבטח אותם ולזהות את האויב".
לפי מה שסופר למשפחה, המפעיל של הזיק זיהה את הצוות של יאיר כאויב. "זה עבר את כל הבדיקות של חיל האוויר, והוחלט שזה אויב. הוא בעצם נורה מירי כוחותינו, זה מה שאנחנו יודעים. כשמדברים על דו"צ (ירי דו-צדדי - ג"ג), זה משהו קצת שווה כוחות. זאת אומרת חייל בטעות יורה על חייל. פה זה 'לא כוחות', כמו שאומרים. הוא לא יכול להתמודד מול זיק".
יאיר פונה במסוק לטיפול בבית החולים תל השומר כשמצבו מוגדר קשה. "אחרי סדרת ניתוחים שהוא עבר עוד באותו יום, העבירו אותו לטיפול נמרץ ולמחרת בבוקר הרופאים הבינו כי הוא לא יצליח לשרוד הליכים רפואיים נוספים - והוא נפטר מפצעיו", נזכר משה.
"היינו בבית החולים כשהוא הגיע עם המסוק, וכשהוא ראה את הצוות הרפואי - משהו אצלו השתחרר, והוא איבד את ההכרה. שהינו לצידו לאורך כל הלילה. אמנם לא הצלחנו לתקשר איתו, אבל לפחות ניתנה לנו ההזדמנות להיפרד ממנו. יאיר נפטר כשהוא מוקף במשפחה וחברים"
"לא קיבלנו את הדפיקה בדלת כמו רבות מהמשפחות, כי האירוע כאמור התרחש בשלבים. היינו בבית החולים כשהוא הגיע עם המסוק, וכשהוא ראה את הצוות הרפואי - משהו אצלו השתחרר, והוא איבד את ההכרה. שהינו לצידו לאורך כל הלילה. אמנם לא הצלחנו לתקשר איתו, אבל לפחות ניתנה לנו ההזדמנות להיפרד ממנו. יאיר נפטר כשהוא מוקף במשפחה וחברים".
"רצינו שהם ייצאו מאיתנו עם לב נקי"
ביום הזיכרון מפקד טייסת זיק ושני מפעילי הכטב"ם שהיו מעורבים בתקרית בה נהרג יאיר, הגיעו לביקור בבית הוריו. "מפקד הטייסת הגיע אלינו ביום עצמו, זמן קצר לפני שיצאנו לבית העלמין. הדבר הראשון שעשינו היה להתחבק, והוא הצטרף אלינו לקבר של יאיר", משחזר האב.
"מאוחר יותר במהלך אותו יום ביקרו אותנו גם שני המפעילים מאותה הטייסת, אלו שלמעשה הפעילו את הזיק עצמו שפגע ביאיר", הוא ממשיך. "ברגע שהם נכנסו הביתה, עוד לפני שהם הספיקו להציג את עצמם, ניגשתי אליהם וחיבקתי אותם. זיהיתי אותם למרות שהם הגיעו בלבוש אזרחי ולא פגשתי או ראיתי אותם קודם לכן".
ואיך היה המפגש איתם?
"הם ישבו איתנו, עם איריס אשתי ואיתי, ואמרו שיספרו לנו על כל מה שנרצה לשמוע. הם גם שיתפו אותנו איך התקרית נראתה מזווית הראיה שלהם, ומה עובר עליהם מאז שזה קרה".
איזה תחושות קיבלת מהם?
"הרגשתי שמה שקרה שם עדיין 'יושב' עליהם. הם סיפרו לנו שהם עקבו אחרי הריאיונות שנערכו איתנו בעקבות המקרה, ובזכות ההכלה שהפגנו שם והדברים שאמרנו - הם אזרו אומץ להגיע אלינו. היה להם ברור שהם יגיעו לבית חם שיחבק אותם ויקבל אותם באופן מכבד".
ואיך איריס, אשתך, הגיבה לביקור שלהם?
"היה לה חשוב להגיד להם שלא ייסחבו את התקרית הזאת על עצמם הלאה, ושימשיכו בחייהם בלב נקי. הדגשנו בפניהם שאנחנו יודעים שזה לא קרה מתוך רוע או רשלנות, ושבמלחמה עלולות לקרות טרגדיות מהסוג הזה".
נשארתם בקשר אחרי אותו ביקור?
"לא, כנראה שהדברים עוד צריכים לשקוע. הם הבטיחו שהם יגיעו שוב לביקור וסיפרו שהם רוצים להנציח את יאיר בטייסת שלה".
"מופת ודוגמה לאהבת הארץ"
בימים אלו, בני משפחתו של יאיר מובילים מיזם ייחודי להנצחתו בדמות שביל מטיילים שיחבר בין היישוב עדי לקיבוץ הרדוף, מסלול שהיה אהוב על בנם במיוחד ובו צעד מדי יום כשהיה בתיכון. "מהמסלול נשקפים נופים מרהיבים של מפרץ חיפה ונחל ציפורי", מתאר משה, והשביל עצמו מיוער בחלקו ועמוס בצמחייה פורחת ויפהפייה".
לדברי האב, חבריו של בנו ביקשו שהמסלול יתחבר עם שביל ישראל ויכלול בתוכו גם מצפה ובקתת שביליסטים. "חלק מחבריו לשכבה גדלו בעדי וחלקם בהרדוף, ונוצר ביניהם קשר עמוק וחזק. השביל הזה, למעשה, מסמל את החיבור בין שני היישובים, ממש כפי שיאיר היה הגורם המחבר בין אנשים במהלך שירותו הצבאי - במסגרת התפקיד שלו היה עליו לדאוג לחיילים הצעירים, ובמקביל גם לשמור על קשר קרוב עם המפקדים הבכירים".
מלבד ההליכה במסלול והטבע המרהיב שנשקף ממנו, משה מתכנן לחשוף את המטיילים שיגיעו לחייו ופועלו של בנו. "הוא היה דוגמה ומופת לרעות ולאהבת האדם והארץ, והייתי רוצה שכמה שיותר אנשים יידעו זאת".
לתמיכה במיזם - היכנסו לאתר
